תירוש ויצהר (שו"ת) קטו

השני אמר בפירוש בשם עד שלמה כ"צ הנ"ל. איך שגרשו אותו תיכף משם. ואינו יודע אם בא הנהרג לקבורה וכנ"ל

אמנם נסתפקתי אם בנ"ד הנ"ל נחשב מלחמה. דמלחמה נקרא רק מלך עם מלך אחר. וכלשון הכתוב. עשו מלחמה את ברע מלך סדום וכו'. אמנם בנ"ד הנ"ל האכרים הבאלשיוויקעס הנ"ל נחשבו רק כמו לסטים. וא"כ דלא מצינו רק גבי מלחמה צ"ל קברתיו אבל לא בנפל עליו לסטים. אמנם ז"א לפי מה דאיתא ביבמות (קי"ד) דטעמא דמלחמה משום דאמרה בדדמי ס"ד בכל הני דאיקטול הוא פליט. ואת"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרא עד דחזיא זימנין דמחי לי' בגירא או ברומחא וסברה ודאי מת ואיכא דעבד סמתרי וחי' יעו"ש נמצא דיש שני מיני בדדמי. וכן גבי ע"א במלחמה יש ג"כ שני מיני בדדמי. דהא בגמרא שם קט"ו בהאיבעי' שם מדמה להו להדדי וכמבואר בפוסקים יעו"ש וכן נראה מלשון הרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין תסמוך על דעתה שרובן למיתה ואמרה מת כיון שנהרגו אלו ואלו נהרג הוא בכללן יעו"ש וכן הוא לשון המחבר בא"ע סימן י"ז סעיף מ"ו מאחר שנהרגו אלו ואלו גם הוא נהרג בכללן יעו"ש. וכן בגמרא שם גבי דבר. ורעבון. ושילוח נחשים ועקרבים. אמרינן בדדמי. וכן ברמב"ם וש"ע סעיף ל"ג כתב שם עד אחד אמר ראיתי שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה אם אמר קברתיו נאמן וכו' יעו"ש. וא"כ גבי נפילת לסטים הנ"ל שנהרגו אנשים רבים ג"כ שייך החשש של בדדמי הראשון. דכל הני דאיקטיל ס"ד הוא פליט. ובקונטרס עגונות סימן רפ"ט בשם המרדכי דכל היכא דירא העד לעמוד שם אמרינן בדדמי ואין חילוק אם ירא מחמת שלא יעבור עליו ג"כ הכוס או שיעלילו עליו המלכות שהוא הרגו מחמת שהי' עומד סמוך להנהרג. דאין חילוק בין יראה ליראה יעו"ש. וא"כ פשיטא דגבי נפילת הלסטים ג"כ שייך בדדמי

גם יש ראי' ברורה מגמרא שם דגבי נפילת לסטים שייך ג"כ בדדמי כמו גבי מלחמה. דהא הגמרא שם מיבעיא להו. החזיקה היא מלחמה בעולם אי אמרינן מה לה לשקר וכו' ורצה הגמרא לפשוט שם מברייתא נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני ניצלתי נאמנת. ודחי הגמרא שם אשה כלי זיינה עלי' יעו"ש ופרש"י ז"ל דלסטים הוי מלחמה קטנה יעו"ש. ובתוס' שם זימנין דמחי לי' בגירא או ברומחא מחלק שם דגבי מלחמה יראה לעמוד שם עד שימות לפי שזורקים חצים ואבני בליסטראות ואינם מתכוונים על מי שיפול אבל גבי נפלו עלינו לסטים לא אמרה בדדמי משום שעומדת שם עד שימות יעו"ש. והך דאשה כלי זיינה עלי' מבואר בפוסקים שני פירושים א) משום דאשה לאו בעלת מריבה ומלחמה ולכך מרחמין עלי'. ב' משום דמזנים עמה ולכך אינם הורגים אותה. ולכך עומדת שם עד שימות יעו"ש. משמע רק אשה אבל איש ירא לעמוד גבי נפילת לסטים עד שימות ואמרינן בדדמי. דאל"כ מה רצה הגמרא לפשוט מנפילת לסטים וק"ל. אח"כ מצאתי בתשובת מהר"מ לובלין סימן נ"א דנפילת לסטים הוי כמו מלחמה ואמרינן בדדמי ומביא ראי' חותכת מגמרא הנ"ל ונהניתי שכוונתי לדבריו

אמנם הא מבואר ברמ"א סימן י"ז סעיף י"ז דאפילו אי בעינן קברתיו לאו דוקא קברתיו אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שוודאי מת ולא אמר בדדמי מהני יעו"ש וציין ע"ז ב"י בשם תשובת הר"ן והריב"ש יעו"ש. והרמ"א קיצר בדבריו מאוד. ולא ביאר באיזה אופן הוי וודאי מת. אמנם בב"י איתא שם בשם תשובת הריב"ש כגון שטילטלו אותו ממקום למקום. או שמעיד שנתעסקו בו אחרים בטילטולו, ולא הי' נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. ובר"ן הוסיף ע"ז דאמר העד אני נגעתי בו לאחר שמת. ומסיים הר"ן שם ומ"מ צריך דקדוק גדול בעדות זה שלא יהא בו שום צד דאיכא למימר בדדמי אמר יעו"ש

ולפ"ז בנ"ד הנ"ל יצחק ראפאפארט הנ"ל העיד בשם העד הראשון שלמה כ"צ הנ"ל. איך שמשמש בידו על הנהרג חיים קאנין הנ"ל על הראנע אשר הי' לו אצל השלעף והרגיש שנשבר שם העצם. אונד ער האט איהם "גטטרייסעלט". והי' ראשו ארינטערגעריסען. אבער ער איז געווען טויט. והי' קאלט. כנ"ל בגב"ע הנ"ל. וא"כ הי' נגיעה בהנהרג הנ"ל. ובנגיעה מבואר בר"ן הנ"ל דהוי כמו קברתיו. ואף שמסיים הר"ן דצריך דקדוק גדול בעדות זה וכנ"ל. הא בנ"ד הנ"ל הי' ג"כ "טרייסלען". "וטרייסלען" הוי נענוע היינו שנענע את הנהרג והי' מת וגם קאלט. והנענוע עדיף מנגיעה. ובוודאי בצירוף הנגיעה והנענוע הוי כמו קברתיו. וגם הי' קאלט וכנ"ל. ודי בזה הדקדוק שוודאי מת ולא אמר בדדמי וז"ב

עוד יש סניף להקל דהנה בשו"ת חתם סופר סימן מ"ת וסימן מ"ה יצא לדון בדבר חדש דבזמן הזה נשתנו העתים מזמנים הקודמים. שעתה קבוע בי דואר בכל המדינות. ואם הי' נמלט הי' מודיע לביתו ע"י אגרת או ע"י מכתבי העתים. אם לא הי' לו קטטה בביתו. ונהי דיוכל להיות דיש לו סיבות המונעים אותו להודיע לביתו. מ"מ הם מועטים. ורוב מודיעים לביתם אם יש להם שלום בית. והרוב הזה מוציא את אשתו מחזקת איסור א"א דאורייתא. וכמו היכא שנטבע במים שאל"ס דיצאה ע"י הרוב שנטבעים מאיסור א"א דאורייתא ואם נשאת לא תצא וכמבואר בגמרא ופוסקים. ומ"ל הרוב שנטבעים ומ"ל הרוב שמודיעים לביתם. ונתן שם שיעור לזה י"ב חדשים אם נשתכח ואבד זכרו. ע"ש הפסוק נשכחתי כמת מלב. ושכחת מת הוא י"ב חדש. אם לא כתב לאשתו שום מכתב. וכתב שמצא כעין סברא זו בספר עזרת נשים. ונסמך שם ג"כ על דברי רש"י ז"ל כתובות כ"ב באומרת ברי לי שמת וכו' ופרש"י ז"ל בזה"ל אילו הי' קיים הי' בא יעו"ש. ואף שהחת"ס הנ"ל לא רצה ע"ז לבד לסמוך להקל שם. מ"מ כתב שם דעכ"פ מחמת רוב הנ"ל יצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא וצירף לסניפים אחרים יעו"ש. (וכבר אמרתי דדבריו המה קלורין לעינים. דלפי דבריו בזמן הזה יצאו כל העגונות מחשש איסור א"א דאורייתא. והוי רק איסור דרבנן לחוש להמיעוט הנ"ל, אם עבר י"ב חדש והי' לו שלום בית ולא כתב מכתב לביתו. וכנ"ל. ובאיסור דרבנן יכולין בנקל לגבב קולות וסניפים להתירם מכבלי העיגון). וא"כ בנ"ד הנ"ל שעברו שמנה שנים וחיים קאנין הנ"ל לא נתן שום ידיעה לביתו. והי' לו שלום בית. וא"כ אשתו הנ"ל יצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא וכנ"ל ונשאר רק איסור דרבנן לחוש למיעוט שאינם מודיעים לביתם וכנ"ל ולא תנשא לכתחילה וכנ"ל. ובאיסור דרבנן שוב יכולין לסמוך על דעת הראב"ד ומקצת הראשונים דס"ל דעד אחד במלחמה לא בעינן קברתיו וכמבואר בהרא"ש ז"ל בריש פרק האשה שלום ובטור אהע"ז. וגם בב"י כתב בשם תשובת הר"ן בזה"ל וכבר ידעת שיש חולקים על הרי"ף וס"ל דעד אחד במלחמה, אף דלא אמר קברתיו מהימן וכו' משום דלא חיישינן שאמר בדדמי וכו' ובוודאי שדברים נכונים וקרובים אל הדעת אבל מאחר שהרי"ף והרמב"ם ז"ל הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסור א"א כנגדם יעו"ש

אמנם דברי הר"ן הנ"ל הם רק אם היא בחזקת איסור א"א דאורייתא. אמנם בנ"ד הנ"ל הוא רק איסור דרבנן וכנ"ל ובאיסור דרבנן מבואר בש"ע יו"ד סימן ר"ב בכללי הוראת או"ה בש"ך ז"ל שם דבדרבנן בשעת הדחק סומכין אפילו על דעת יחיד להקל. ומקורו מנדה (דף ה') ובעירובין (מ"ו) כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק יעו"ש וא"כ בנ"ד הנ"ל אין לך שעת הדחק גדול מזה כמובן. וא"כ יכולין לסמוך בודאי על שיטת הראב"ד הנ"ל דלא בעינן כלל בנ"ד קברתיו. ודו"ק. אח"כ מצאתי בשו"ת מהר"מ לובלין