תירוש ויצהר (שו"ת) קיד

אגב אכתוב לך עיין דברי זקיני הרר"ש ז"ל הובא בס' אמרות טהורות תהלים מ' ט' ובפי' הגש"פ נטפי מים (דט"ו). ובהסכמתי לס' מעיני הישועה תירצתי בפי' הרר"ש קושית הצל"ח ברכות (דף י'). ועיין מגילה (ד"י). וסנהדרין (דף ל"ט). ועיין סוטה (ד"ט). וזוה"ק חיי (דקכ"א ע"ב), וכן יהי' מיושב עפי"ז קושית מרחיד"א ז"ל בס' צוארי שלל הפטורת נצבים. ועיין באהבת יהונתן הפטורת מצורע ובס' חנוכת התורה. ובס' שער בת רבים בשלח. ובס' פה קדוש בשלח. ובשו"ת אורי וישעי סי' קל"ד פירושים שונים בכונת חז"ל בקשו מלה"ש לומר שירה. ועפ"י דבריהם מיושב הקושי' הנ"ל. וגם מה שהק' בס' טהור רעיונים בחי' מגילה שם דא"כ למה ישראל אמרו שירה ע"ש. וכבר נדפס בשמי בס' תל תלפיות ח"ז סי' י"ג פי' כונת חז"ל אלו עפ"י המבואר במיצוי המדות על המכילתא יתרו בעשרת הדברות פ"א במשל למלך שהציל עבדו איש צבא פשוט ממצולת ים שנפל בשיבולת מים. אז קושרים עטרה לראש המלך בשירים וקול תודה והלולים. כי השליך נפשו מנגד להציל איש נמוך במדריגה. אכן אם הלך המלך יחד עם בנו יחידו לטייל על שפת הים או על הגשר. ופתאום נפל בנו אהובו לתוך המים. ואיש אין עמם להצילו וקפץ המלך בכבודו ובעצמו לתוך המים והציל את בנו. [ע"ד רש"י בשלח (י"ד ט"ו). ועי' מאסף דרושי ח"א דף ע"א] אז אין מגיע לו תודה ושירות ותשבחות בשערים. להגיד טובו ונדיבת לבו. כי הלא בנו יחידו הוא. ומה היה לו לעשות אחרת אם לא להצילו. ואין זאת שום רבותא. וכן כאן בקשו מלה"ש לומר שירה ואמר הקב"ה מעשי ידי טובעין בים היינו ישראל הם בני בכורי ומה היה לי לעשות אם לא להצילם. ואתם אומרים שירה. הלא השירה אך למותר הוא. ועיין בשמן הטוב פ' בחקותי פי' שכר מצוה מצוה כי אך זאת רצון הש"י להיטיב לבניו. ושם פי' לה' הישועה. ושמעתי מכ"ק אדמו"ר הגה"ק מהריא"ל זצ"ל מגור פי' הגש"פ כמה מעלות טובות למקום עלינו. דהול"ל ממקום עלינו. ופי' דהש"י יש לו נח"ר בהטיבו עמנו. וזה למקום עלינו והבן. ועיין בקונטרסי שנדפס בסו"ס שער בת רבים על הפטורת פרשת עקב. וכבר אמר הגה"ק הר"ר בונם מפרשיסחא ז"ל בהא דאומרים קדיש יתגדל וכו' אחר נפטר. להיות במלך בו"ד אם נחסרו לו איזה אנשי חיל מקורפוס שלם אז אין ניכר החסרון. ורק באם נחסרו למאות ולאלפים אז לוקחים אנשי צבא חדשים למלאות את הקורפוס ולהשלימו. לא כן במרום כ"כ ניכר מיתת ישראל א' עד שאומרים יתגדל וכו'. היינו שיחזור ויתגדל מלכותו ית"ש. כי נראה כחסור ח"ו כאמרם ז"ל חביבין ישראל וכו' והבן: ש"ב ידידך: סימן מ בעזהשי"ת גביית עדות

שאלה. במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא. ואתא לקדמנא יצחק ב"ר ברוך ראפאפארט. מרחוב גראניטשנא מספר עשרה. והעיד לפנינו באליונ"ע איך בשנת 1917 למספרם בסוף השנה. הייתי בעיר חארקאוו במדינת רוסיא. והייתי שם עד סוף 1919 למספרם. והי' שם איש אחד שמו שלמה קאץ מעיר יעקאטרינעסלאוו. אשר הייתי מכירו מכבר מווארשא. והרבה פעמים עסקתי עמו בשותפות מסחרים שונים. ולבסוף שנת 1918 למספרם. אמר לי שלמה כ"צ הנ"ל. איך שבא לחארקאיו איש אחד שמו חיים קאנין מעיר אדעס. ואני הייתי מכבר מעיר ווארשא. כי הוא קרוב שלי ג"כ. והקרבות עמו הוא רחיק מאוד. והלכתי עם שלמה כ"צ הנ"ל לאכסניא של חיים קאנין הנ"ל. והכרתי אותו מאוד שהיא חיים קאנין הנ"ל. ואח"כ דברתי הרבה פעמים עם חיים קאנין הנ"ל ולבסוף שנה הנ"ל נסעו שניהם יחד: ר' שלמה כ"צ הנ"ל וגם חיים קאנין הנ"ל לעיר יעקאטרינעסלאוו. וכאשר נתתי ג"כ סחורה שלי ליד שלמה כ"צ הנ"ל. למכור אותו שם בעיר יעקאטרינעסלאוו הנ"ל ולא שמעתי שום ידיעה מן שלמה כ"צ הנ"ל איזה ימים. ולאח"כ שמעתי קול בעיר חארקאוו איך שהאכרים באלשעוויקעס מן הכפרים עכבו מסילת הברזל (את הצוג) לערך פ' וויארסט קודם העיר יעקאטרינעסלאוו. אמנם לא ידעתי אם הי' אותו הצוג שנסעו שלמה כ"צ וחיים קאנין הנ"ל. ואח"כ לערך שלשה שבועות נסעתי בעצמי לעיר יעקאטרינעסלאוו לשמוע מה נעשה מסחורה שלי. והשגתי שם בעיר יעקאטרינעסלאוו את שלמה כ"צ הנ"ל. וסיפר לי גופי' דעובדא: איך לערך פ' וויארסט קודם יעקאטרינעסלאוו עכבו אכרים (פויערין) באלשעוויקעס את הצוג. והתחילו לירות בקני רובים אל הצוג. ואח"כ נתנו צו שכל האנשים הנמצאים בהצוג יצאו מן הוואגאנעס לחוץ. וכן עשו. וכאשר הי' בהוואגאנעס ג"כ אנשי חיל. באלשעוויקעס. אשר יצאו ג"כ מהוואגאנעס. התחילו לירות ג"כ בקני רובים על (הפויערין) הנ"ל וגברו מאוד היריה מן קאלען ורעוואלווערען מן זל"ז וראיתי איך חיים קאנין הנ"ל שותת ממנו דמים מן מצחו ונופל לארץ. והבאלשעוויקעס (פויערין) הנ"ל נתנו צו שיאספו כל אנשים יחד למקום אחד. כי המה גברו על אנ"ח באלשעוויקעס הנ"ל. וכן עשו האנשים. ונפלו הרבה אנשים הרוגים מן היריות הנ"ל. ואח"כ לערך שעה אחת נתנו צו שכולם יחזרו להפאיאזד. וחזרתי ג"כ להפאיאזד וראיתי את חיים קאנין הנ"ל שהוא מוטל אצל הוואגאן על הארץ וכמו על העין הימנית אצל השלעף הי' לו ראנע מלוכלכת בדמים. ומשמש ביד על הראנע והרגיש איך שנשבר שם העצם. אונד ער האט איהם געטרייסעלט. אונד געריפען חיים. אבער ער איז געווען טויט. וראשו הי' ארינטערגעריסן וגם הי' קאלט. והבאלשייויקעס הפויערין הנ"ל גירשו אותנו תיכף משם אל הכפר שלהם. ואיני יודע מה הי' סופו של חיים קאנין הנ"ל אם בא לקבורה או לאו, כל הנ"ל שמעתי מן האיש שלמה כ"צ הנ"ל

העד יצחק ראפאפארט הנ"ל הוא מגולח זקן. ההוא אמר איך שהוא איננו פרימער. גם אמר שמכיר את אשתו של הנהרג הנ"ל. שמה היא רעגינא. מרחוב נאוויליפיע מספר ל"ה. אין לה בנים מבעלה הנהרג הנ"ל. שם אבי' של האשה הנ"ל הוא פעלדמאן

העד בעצמו בעה"ח

בעה"ח יום ה' ב' לחדש כסלו תרפ"ו

נאום צבי יחזקאל מיכלזאהן

נאום מנחם שכנא ריטשעוואל

ונאום יעקב זילבערשטיין

תשובה. הנה לכאורה פשוט להתיר העגונה הנ"ל. וכמבואר ביבמות במשנה (קכ"ב ע"א) דמשיאין ע"פ עד מפי עד ובש"ע אהע"ז סימן י"ז סעיף ג' אמנם הא מבואר בש"ע סעיף ל"ג ובפוסקים דעד אחד במלחמה צריך לומר קברתיו. דאם לא אמר קברתיו אמרינן דאמר בדדמי יעו"ש. ובנ"ד הנ"ל הא העד יצחק ראפאפארט הנ"ל שמעיד מפי העד הראשון שלמה כ"צ הנ"ל. לא אמר לו שלמה כ"צ הנ"ל קברתיו. רק להיפך אמר בשמו שאינו יודע אם נקבר הנהרג חיים קאנין הנ"ל אם לאו מפני שגרשו אותו תיכף מן, הנהרג חיים קאנין. וכנ"ל. ולכך אין לצרף בנ"ד הנ"ל קולא. עפ"י דברי מהריב"ל. ומובא בפ"ת אות ל"ג. ובשאר אחרונים. דעד מפי עד אין צריך לומר קברתיו יעו"ש. משום דכל הסברא שלו דתלינן להקל. שאם הי' העד הראשון לפנינו הי' מברר דבריו יותר. רק העד לא חש להזכירו להעד הראשון שיברר דבריו יעו"ש. וכאן בנ"ד הנ"ל אי אפשר לומר כן דהא העד