תירוש ויצהר (שו"ת) קיג

מביא תקלה וכו' ענין אחר לפי שאין הקב"ה מביא תקלה וכו' ע"ש. דלכאורה אין שום הבדל בין פי' ראשון ובין ענין אחר שברש"י. הנה יעיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ד ח"א סי' נ"א שכ' אשר שאל וכו' בנדרים (ד"י) דחסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה והרי כ' בתוס' חולין פ"ק דדוקא במידי דאכילה הוא דאין הקב"ה מביא תקלה על ידם וא"כ משכחת לה חטאת במידי דלאו אכילה. הנה לפי פי' ראשון ברש"י נדרים שם שרוצים להביא קרבן להתכפר עליהם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן יש לפרש שע"ז גופא מתאוין להביא קרבן להתכפר עליהם על מה שהקב"ה מונע להביא תקלה על ידיהם אבל אם לא שהקב"ה היה בעוזרם היו חוטאים וזה שכתב רש"י שהם מתיראים שלא יעשו שום חטא והיינו שבעצמותם היו חוטאים רק שהקב"ה מונע מהם וע"ז מביאין קרבן להתכפר עליהם מה שבעצמותם היו חוטאים וא"כ לק"מ קושיתו (הן אמת דכפי' השו"מ בכוונת רש"י מצאתי שכן פי' בקרבן העדה ירושלמי נדרים פ"א ה"א ועיין ירושלמי נזיר פ"א ה"ה ובתוספתא פ"א דנדרים. אכן שם בשירי קרבן מביא פי' ראשון מרש"י והקשה עליו דבעינן ידיעה בתחילה. אבל לפימש"כ השו"מ הלא כוונת רש"י כמו שפי' הוא עצמו בקרבן העדה ואשר על פירושו בקה"ע כ' בשירי קרבן דלפי פירושו בקונט' היינו בקה"ע ניחא. א"כ יהי' ניחא גם לרש"י דהא רש"י ג"כ פי' כמותו. אבל מ"מ חזינן מדברי השירי קרבן פי' כוונה אחרת בפי' ראשון דרש"י כנ"ל ע"ש בש"ק). ובלא"ה י"ל דחסיד גדול מצדיק וא"כ חסידים הראשונים לא היה הקב"ה מביא תקלה על ידם אף במה שאינו מידי דאכילה וכו' ע"ש בשו"מ. ומצאתי בזה גם בציון וירושלים בירושלמי נדרים פ"א ה"א ע"ש. א"כ מבואר בדבריו כוונת רש"י ז"ל בפי' הראשון ואפשר דכוונת רש"י בענין אחר כעין שכ' השו"מ אח"כ דבחסידים הראשונים אפשר דלא בא תקלה לידם גם במה שאינו מידי דאכילה. עוד נ"ל כוונה חדשה ברש"י דפי' השני הוא פשוט דהא דקאמר הגמ' לפי שאין הקב"ה מביא תקלה היינו דמשום זה אין להם חטא על מה להביא קרבן. אבל לפי' הראשון הא דקאמר הגמ' לפי שאין הקב"ה מביא תקלה קאי אדלקמן על מה היו עושין עומדין ומתנדבין. היינו דאצלם ליכא חשש שיבואו לידי תקלה דגיזה ועבודה או ב"ת דהא אין הקב"ה מביא תקלה ע"י ובודאי לא יבואו לידי תקלה א"כ הא דקאמר הגמ' לפי שאין כו' אין הכוונה דמש"ה אין להם חטא על מה להביא קרבן רק דמש"ה אין חשש שיביאו קרבן דהא לא יבואו לידי תקלה. ומה דסיים רש"י שאין מביאין ק"ח אלא על חטא ממש כוונתו דכיון דאין חשש שיבואו לידי תקלה למה דייקא רוצים לקיים מצות קרבן על ידי מצות נזירות. לכך אמר דבאופן אחר ליכא ק"ח רק על חטא ממש א"כ אין אופן אחר להביא ק"ח בלי חטא רק קרבן נזירות והבן

ויש לומר עוד עפימש"כ בס' מגילת ספר (הספד על דו"ז הגה"ק מהר"ש אבד"ק אמשטרדם) בשם האלשיך בפי' משלי. ואורחות צדיקים תשמור. דע"י שהאדם מקיים לפמשה"ד. וכאשר אין צדיק בארץ וכו' יוכל לישאר עם הדין כי הוא חוטא ומחסר רק מלפמשה"ד והבן ע"ש דפח"ח ומיושב

והנה קושית השואל בשו"מ הובא גם בהק' ס' בית לאבות והארכתי בזה, במק"א בהא דלכאורה אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא א"כ יכולים להביא חטאת. אכן כבר השבתי לש"ב הרה"ג מ' אלעזר משה נ"י, הלוי איש הורוויץ מקראקא בדבר קושי' העולם בהא דכ' האר"י ז"ל דכל הנזהר ממשהו חמץ לא יחטא כל השנה. וא"כ הצדיקים שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י א"כ בודאי לא בא בפיהם משהו חמץ ובכ"ז איתא אין צדיק בארץ וכו'. והשבתי לו וזה תוכן הדברים. ראיתי קו' זו כס' ייטב פנים לשה"ג מ' דורש טוב. וכן הובא קושי' זו בס' דברי שאול חולין (דל"ז) ובשו"ת שו"מ מהד"ת סי' י"א בשם הרבנית הצדיקת מרת שרה רבקה רחל לאה ע"ה שחיברה תחנה אמהות שנדפס כ"פ בסידור קרבן מנחה [היא היתה, בת דו"ז הג"מ יוקא הלוי איש הורוויץ אבד"ק גלונא. ואשת הג"מ שבתי אבד"ק קראסני. ולא הניחה אחרי' בנים]. והוא תי' עפ"י חילוק בתוס' חולין ד"ה בין מאכל איסור ובין אם הזמן גורם האיסור. א"כ חמץ דהזמן גורם תקלה כזו גם בדבר מאכל יוכל לבוא ע"ש. ויש לדבר הרבה בזה. ועיין אורח מישור נזיר דכ"ג. ובמזרחי וג"א והרע"ב עה"ת פ' חיי. ובאוה"ח פ' שמיני. ובטו"ז יו"ד סי' פ"ב. ובס' עטרת זקנים ופני אריה פ' חיי. ובשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קכ"ב

ולעד"נ ליישב עפימש"כ האחרונים דכוונת האר"י ז"ל דהנזהר ממשהו חמץ אינו חוטא ג"כ בעניני מאכלות אסורות דוקא. א"כ ניחא הא דאין צדיק בארץ וכו'. ובזה מיושב קושי' העולם איך עשו העגל הא הנזהר ממשהו חמץ כו'. וביצ"מ העידה תוה"ק כי לא חמץ א"כ לא היה גם משהו דקמי שמי' גלי'. והארכתי בזה במק"א לפרש הסמיכות בפ' תשא אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור ע"ד הנ"ל והובא בס' שפת אמת אשר פ"א בא אדם א' לפני הגה"ק בעל אוהב ישראל ז"ל שהי' לו בן שנתפקר ורצה להמיר דתו ר"ל. וביקש ממנו שיתפלל עבורו. והשיבו אם אתה יודע שלא אכל עוד חמץ בפסח אז יש תקוה להשיבו לדרך הטוב ואם לאו לאו. וזה כוונת הסמיכות דע"י זהירות מחמץ אז אלהי מסכה וכו' וע"ש בבעה"ט בכוונת הסמיכות לענין איסור הנאה בחמץ כעכו"ם. וכ"כ בבעה"ט משפטים. ופי' בזה כוונת ש"ס פסחים (דף כ"ח ע"ב) דקאמר לר' יהודה תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה היינו על עצמך, דייקא דר' יהודה אינו דורש סמוכין עיין ברכות (דף כ"א) א"כ מנ"ל איסור הנאה ומיושב קושי' הפ"י ואו"ח שם עיין בס' ילקוט הגרשוני תשא] ולהנ"ל ניחא

גם יש ליישב עפ"י התוס' שבת (דף נ"ה ע"ב) דהא דאין צדיק וכו' היינו רוב ועיין תוס' ברכות (ד"ה ע"ב) אין גורסין אין דהא יש שזוכין. אבל במס' ד"א זוטא הגרסא אין. ועיין בשו"ת נוב"י מה"ק חאע"ז סי' כ"ב דהא דיבמות (דל"ד) אין אשה מתעברת מב"ר היינו רוב אף דאמרינן לשון אין וכ"כ הר"ן קידושין (ד"י). וכן בברכ"י אע"ז ד' בהא דכ' בגן מלך סי' ק"ל דהא דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת היינו רוב. ועיין ב"ב (דף קס"ד) אין אדם ניצול וכו' ובתוס' ע"ז (ד"כ) דיש שניצול. ועיין ב"מ (דפ"ז) אין שואלין ובהריטב"א קידושין (ד"ע) דיש ששואלין. ועיין בהגהותי בש"ס יבמות שם דפוס ווילנא. גם יש ליישב עפי"מ שפי' בהא דאין צדיק בארץ כו' בס' אבני שוהם ונחלת יעקב בראשית. ובכ"ס פ' בהר ע"ש. גם י"ל בכוונת האר"י ז"ל שאינו חוטא בל"ת אבל במ"ע יוכל להיות תקלה ודוקא דומי' דחמץ. וכמו שראיתי בס' זרע קודש (דף מ"ג) שמביא ששמע מפה קדוש זקיני הגאון רשכבה"ג מ' צבי הירש ז"ל אבד"ק ברלין לפרש הא דאין צדיק בארץ כו' ודקדק אמרו אשר יעשה טוב דהול"ל כי אין אדם אשר לא יחטא כמו שא' (מ"א ח' ודה"ב ו') ופי' דאיתא בזבחים (ד"ז) א"ר עולה ששחטה על מי שאינו מחויב כלום פסולה שאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה. ומה"ט פסק המג"א סי' א' סק"ח, דיאמר פרשת העולה קודם לפ' חטאת. וידוע דמלת חטא הוא חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים ע"ש ברש"י. וזה פי' כי אדם אין צדיק וכו' אשר יעשה טוב ר"ל שיעשה כ"כ מ"ע עד שלא יחסר לו שום מ"ע שלא קיים וכו'. ועיין ילקוט קהלת ז' כי אדם אין צדיק וכו' יש צדיק עושה צדקה וכו' והפסוק לא יאונה לצדיק כל און היינו במל"ת ע"ש ובס' צבי לצדיק (דף ט"ז ע"ב). א"כ מיושב דברי האר"י ז"ל וניחא גם כאן בחסידים הראשונים דהיו מתאוין להביא חטאת כי ל"ת לא יגיע לידם ואכ"מ להאריך יותר וע' בס' ש"ח של ת"ח פ"ח בשם הגרע"א ז"ל: