תירוש ויצהר (שו"ת) קיב

היוצא מן הטמא טמא ומשו"ה ביצת עוף טמא וחלב בהמה טמאה אסור וכדאיתא בברייתא בבכורות (דף ז') ע"כ דכל היוצא מהטמא טמא וגם הא דם שבשלו נהי דעתה שוב אינו ראוי להקרבה ואין עליו חיוב מ"מ בא מהטמא דבא מאיסור דם ולא גרע מהיוצא מהטמא דג"כ טמא. וא"כ עתה לפי הצעה זו דאף דדם שבשלו אינו עובר עליו מ"מ יוצא מהטמא מיקרי ואסור. יתיישב לפ"ז כל הקושיות הנ"ל

א) קושי' א' אתיא כהוגן. דהגמ' שפיר דייק היתר חלב בהמה טהורה ממה שהתורה אסרה לבשל בב"ח. דאי אמרת חלב אסור לבדו אפילו בלא בשר ילמוד איסור בחלב לבדו. ואי אמרת דלא יכול לומר חלב לבדו אסור בבישול משום דדם שבשלו אינו עובר עליו. זאת לק"מ דהא עכ"פ איסורא מיהא איכא כדבר היוצא מטמא. אע"כ מוכרחים אנו לומר דחלב לבד מותר. וע"כ צריכה התורה לומר דבב"א אסור בבישול ודוק כי טוב

ב) וקושי' ב' ג"כ יתורץ. דשפיר קאמר הגמ' דהיתר חלב חידוש הוא משום דה"א שאסור משום דם נעכר ונעשה חלב. מאי אמרת הא דם שבישלו אינו עובר עליו משום דאין ראוי לכפרה והאי דם שנעשה חלב נמי אין ראוי לכפרה. ופשיטא דהאי חלב מותר, זאת לא קשה דנהי דהאי דם שנעשה חלב אינו עובר עליו משום דאינו ראוי לכפרה. אבל איסורא מיהא איכא עליו משום היוצא מטמא כמו חצי שיעור. מש"ה אשמעינן חידוש דחלב מותר ודו"ק

ג) וכן יתורץ בזה קושי' ג' דשפיר אמרינן בר"פ כיצד צולין דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ניחא לרבה דאמרינן כבולעו כך פולטו. וקשי' לאביי. מאי אמרת דשפיר יוכל להיות דמה שבלע לא פלט. והא דנותן לתוכו שאני איידי דמתבשל ליכא שום איסור דם ואינו עובר עליו שוב אחר שנתבשל ואינו סיוע לרבה. זאת לא קשי' דהא עכ"פ איכא איסורא משום היוצא מטמא גבי דם שבשלו. ואי אמרת מה שבלע לא פלט היאך נותן לתוכו אלא ודאי דכבולעו כך פולטו ודו"ק

והן אמת בזה יש לדקדק עפ"י מה דאיתא בנפש חי' יור"ד סי' ה' שמביא בשם חידושי מהרי"ם מילתא דמסתבר דמה דאמרינן דדם שבישלו אינו עובר עליו אבל איסור יוצא מטמא איכא בהדי'. הוא דוקא רק אם הדם פירש מתחילה מהאברים ואח"כ נתבשל. אבל דם האברים שלא פירש ונתבשל ופירש ע"י בישול בזה אין איסור משום יוצא מטמא. דלא שייך לומר דאסור משום דיוצא מטמא דהא מתחילה הי' מותר דהוי דם האברים שלא פירש ואחר שפירש שוב הוי דם שבישלו ולא הוי יוצא מטמא עיי"ש סברא ישרה זו באורך. ואח"כ מצאתי זאת בשו"ת הרי"מ חיו"ד סי' ז'. וא"כ לפי הצעה זו הדר קושי' לדוכתה מאי סיוע היא זו דילמא אמרינן דמה שבלע לא פלט. ומה שנותן כרעיו לתוכו בקרבן פסח. היינו משום דהוי דש"ב דאינו עובר עליו. מאי אמרת נהי דאין עובר עליו איסור יוצא מטמא איכא גבי' כמו, חצי שיעור זה ל"ק כי היינו דוקא בדם האברים שפירש ואח"כ נתבשל אמרינן יוצא מטמא הוי ואסור אף שנתבשל אבל הכא בנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו דהוי דם האיברים של"פ לא שייך בי' יוצא מטמא ולכך מותר לתת לתוכו אבל לעולם גבי מילי אחריני אמרינן דמה שבלע לא פלט ומאי סייעתא איכא

ונ"ל לתרץ באו"א הגמ' דר"פ כיצד צולין דשם אזיל אליבא דאביי דל"ל כבולעו כך פולטו וחולק על רבה וע"ז אמר לימא מסייע לי' לרבה וקשי' על אביי מנותן כרעיו וב"מ לתוכו דמוכח כבולעו כך פולטו. ואביי לא מצי למפרך דילמא התם שאני דנתבשל לכך אינו עובר עליו. משום דאביי הקשה במנחות על מה דס"ל לזעירי דם שמלחו אינו עובר עליו. ונראה דאביי ס"ל איפכא דדם שבישלו הוי דאורייתא ולדידי' לשיטתו שפיר קאמר לימא מסייע לי' כנ"ל. וכן מצאתי אח"כ דברים אלו בכת"ס חיו"ד תשובה ל"ג

ד) גם יתיישב לפי דברינו למעלה קושית הפלתי אי אמרינן דם שבשלו אינו עובר עליו היכי מייתי הגמ' ראי' דחלב מותר מעשרת חריצי חלב דשלח ישי לדוד. דילמא התם שאני ולכך מותר. אבל לעולם שאר חלב אסור דדם נעכר ונעשה חלב. זאת לא קשי' דנהי דהוי נתבשל מ"מ איכא איסור בדם שבישלו משום יוצא מהטמא כחצי שיעור. והיאך שלחם ישי לדוד. א"ו דחלב מותר

ובזה נוכל לתרץ בטו"ט ודעת קושי' זקיני מאורן של ישראל התוי"ט שביעית (פ"ז מ"ג) על הסוברים דבדברים אסורים אסור לסחור מדאורייתא שהק' מגמ' דבכורות (ד"ו) דבעי למילף דחלב מותר מחריצי חלב דשלח ישי לדוד. ותי' הגמ' דילמא לסחורה שלח לו החריצי חלב. אבל לעולם לאכול חלב אסור משום דם נעכר ונעשה חלב. וא"כ יראה דאף בדבר האסור לאכול מותר לסחור עיי"ש בתוי"ט. ועתה לפי דברי החכם צבי שאלה פ"ו בענין חצי שיעור דאסור מן התורה מטעם דחזי לאיצטרופי. שמחלק שם דלא אמרינן דין דחצי שיעור אלא באיסורי אכילה אבל לא בשאר איסורים, ומסביר שם טעמא דמילתא דשאני איסורי אכילה דאית לן גם קרא דכל חלב וכדאיתא בריש פרק בתרא דיומא וכבר תירצו שם התוס' למאי איצטריך סברא וקרא עיי"ש. אבל משא"כ בכל שאר איסורי תורה כגון התולש שער אחד בנזיר או בדברי שבת כגון המעביר ד' אמות ברה"ר חייב. לא יהי' חייב בחצי שיעור היינו בהעברת ב' אמות. דטעמא דחצי שיעור אסור משום קרא דכל חלב ומטעם דחזי לאיצטרופי וזה דווקא באיסור אכילה. אבל בשאר איסורין ליכא קרא דכל חלב. ומטעם חזי לאיצטרופי לא מהני לחייב עיי"ש באורך

וא"כ עתה מתורץ שפיר קושית התוי"ט. דשפיר יוכל להיות דבדבר האסור לאכול אסור ג"כ לסחורה. ול"ק מגמ' דבכורות דמשני דילמא לסחורה שלחו ישי לדוד ולעולם לאכול אסור. דהיכא אמרינן כלל זה דכ"מ דאסור לאכול אסור ג"כ לסחורה. היינו דוקא בשאר איסורי אכילה כגון חזיר ונבילה וכיו"ב. אבל בנדון דידן גבי חריצי חלב דשלח ישי לדוד. הן באמת קשה על לימוד הגמ' משם דילמא שם מותר יען שבשלו אבל שאר חלב אסור משום דם נעכר ונעשה חלב. ומוכרחים אנו לתרץ דאם איתא דבחלב איכא איסור משום דם נעכר וכו'. גבי חריצי חלב ג"כ איבעי' לי' לאסור אף שבשלו משום טעם דהוי דבר היוצא מטמא והוי כמו חצי שיעור דאסור מה"ת. א"ו דחלב מותר לגמרי. וא"כ למדנו מזה דאם נימא דחלב אסור מטעם דם נעכר כו' יהי' האיסור מטעם יוצא מטמא כמו חצי שיעור. וא"כ שפיר יוכל הגמ' לומר דלמא לעולם חלב אסור משום דם נעכר ונעשה חלב. והכא גבי חריצי חלב דשלח ישי לדוד. לא לאכול שלח לו אלא לסחורה ולסחורה מותר. דדוקא לאכול דיוכל להיות גבי' איסור דח"ש עפ"י שיטת החכ"צ דאיכא גבי איסור אכילה טעם דחזי לאיצטרופי וגם קרא דכל חלב לכן שפיר אסור לאכילה דהוי יוצא מטמא ואסור כח"ש אבל לסחורה שפיר מותר דליכא איסור דחצי שיעור דטעמא דחזי לאיצטרופי לבד ליכא כדי איסור ח"ש. ודו"ק כי נחמד הוא למבין: ידידו סימן לט

בשם ח' יום א' יתרו תרנ"ח לפ"ק פה פלונסק

לכבוד ש"ב ידנ"פ הרב החו"ב והחסיד מ' ראובן נ"י מענדרזעצקי בק"ק ווארשא: אחר ד"ש באה"ר. אשר שאל אותי לבאר לו כוונת רש"י בנדרים (דף יו"ד ע"א) ד"ה לפי שאין, הקב"ה