תירוש ויצהר (שו"ת) קיא

אע"ג דלקמן בגמ' אמרינן שהטעם דהזאה אינה דוחה שבת שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. א"כ י"ל דהזאה חמירא דאיכא למיחש שמא יבוא לידי איסור דאורייתא משא"כ הרכבה והבאה אינם אלא שבות בעלמא וכו' עיי"ש. וא"כ משום קושי' זו פירש רש"י בקושית ר"ע לר"א הזאה תוכיח דגם בהזאה י"ל דהוא משום שבות וכדברי רש"י והזאה שבות הוא וכו' אלא מתחזי כמתקן גברא והבן

וגם י"ל עפימש"כ שם האור חדש דע"כ רבה אית לי' ג"כ טעמא דמתקן דאל"כ קשה לרבה בביצה (דף י"ח) דמ"ט דב"ש שם דאדם טובל לפני שבת דלא שייך גזירה שמא יעבירנו וצ"ל דמודה רבה דב"ש ס"ל טעמיה משום דנראה כמתקן. כיון דמשוה אדם וכלים. רק אליבא דב"ה לא ניחא לי' לאוקמא טעמו דנראה כמתקן דקשה א"ה אדם נמי כדפריך שם וא"כ י"ל דבמתני' דהשיב ר"ע לר"א דשמותי הוא מתלמידי ב"ש (עיין נדה דף ז' ברש"י ותוס') לכך הקשה מטעם מתקן ובגמ' לרבה קאמרינן. ובאמת מבואר במהרש"ל ביצה (דף י"ח) דגם רבה ע"כ סובר גם טעמא דמתקן וכן פירש שם כל הסוגיא ובכמה מקומות ברש"י שם דנקיט גם אליבא דרבה משום מתקן וא"כ רש"י לשיטתו מביא במשנה ג"כ טעמא דמתקן ועיי"ש במהרש"א בביצה שחולק על זקיני המהרש"ל בזה ומכאן משמע כדבריו שם בשיטת רש"י ז"ל

והנה האו"ח תי' שם באופן ראשון בדרך נפלא ובהקדם דברי זקיני מאורן של ישראל בתוס' יו"ט דמיירי בי"ג דאז אין הכל טרודים ולשיטת הר"ן בר"ה (דף כ"ט ע"ב) דוקא באם הכל טרודין שייך גזירת שמא יעבירנו וכעין דברי קדשו תירצתי בפשיטות די"ל דשיטת רש"י הוא כהר"ן בחדא דדוקא באם הכל טרודין אמרינן גזירת שמא יעבירנו. ולא ניחא לי' תירוצו של הר"ן שם גבי הזאה משום דהכל טרודין בפסח. דהא האחרונים הקשו א"כ מילה שחל להיות בשבת ע"פ ניחוש לשמא יעבירנו דהא כולם טרודין בפסח. וכן מקשים על סברת הר"ן מטבילת כלים דאין הכל טרודים. ומה שתירץ השעה"מ משום דט"כ בלילה לא שמיעא לי' לרש"י ז"ל ולכך מביא רש"י בביצה (דף י"ח) גבי רבה גם טעמא דנראה כמתקן וכאשר עמדו בזה המהרש"ל ומהרש"א שם. משום דמחשש שמא יעבירנו לחוד י"ל כנ"ל דאין הכל טרודין. וכן בהזאה מביא רש"י גם טעמא דמתקן גברא משום דאין הכל טרודין כנ"ל. וממילא מיושב קושית הרא"ש ביצה על הרי"ף דלא הביא הא דרבה לענין ט"כ. וע"כ צריכין אנו לטעמו דרבה גבי שופר לולב ומגילה. ולדברינו ניחא דרק שם הלכה כרבה משום דהכל טרודין גם תי' שיטת רש"י עפ"י קושית התוס' לקמן (דף ס"ט) הא יטמא הנושא ודוק. גם ראיתי בשו"ת כ"ס ריש סי' ס"ט חאו"ח מה שתי' שיטת הרמב"ם עפ"י דברי הפ"י מגילה לחלק בין דאורייתא לדרבנן ות"ל כיוונתי בעצמי לדבריו וששתי כי כיוונתי לדעת הגדול זי"ע

(דף כ"ט ע"א) וקתני לא יצא. נ"ב עיין הכוונה בגמ' בהגהות הגאון ר' בצלאל רענשבורג בש"ס דפוס ווילנא ובס' טהור רעיונים בחי' למס' ר"ה כאן: ידידו סימן לח

ב"ה יום א' ה' דחנוכה תרמ"ז קראסניבראד

לכבוד תלמידי החו"ב וכו' מ' אברהם יצחק נ"י גלעזר בכפר זאמיך גליל טארניגראד

אחדשה"ט מכתבך וכו' וזה שאמרתי בסוגי' דדם שבשלו. נלמד בקראסניבראד יום כ' אמור תרמ"ז

בגוף הדין אם דם שמלחו או שצלאו או שבשלו אסור מה"ת אם אכלו או רק מדרבנן תפשו רוב פוסקים האחרונים דעת התוס' וסייעתם דאינו עובר עליו כזעירי ואינו אלא איסור דרבנן. אמנם רש"י ורמב"ם ס"ל דדם שבשלו עובר עליו מדאורייתא. דבפ' כ"ה דק"ט פי' רש"י הלב קורעו לא קרעו אינו עובר עליו בלב עוף. אבל לב בהמה דיש בדמו כזית עובר עליו אף דהוא כבר נתבשל. וכן כתב (בדף ק"כ ע"א) ד"ה הקפה דדם שבשלו עובר עליו מדאורייתא. ותמהו התוס' הא אמרינן בגמ' מנחות (דף כ"א ע"א) דם שבשלו ודם שמלחו אינו עובר עליו והוא מימרא דזעירי ולכך פסקו התוס' ההיפך מרש"י דאמת אינו עובר עליו אם בשלו עיי"ש בתוס' באורך ובאמת קושית תוס' בלתי מובנת ומה כל הרעש הזה מהאחרונים ובתוכם הפר"ח על רש"י דחולין מגמ' הנ"ל הא לרש"י הדבר מבואר דבחולין לכ"ע עובר ורבא נחלק בכל הדבר דזעירי ואין קושי' על רש"י והוא נפלא

א) וראיתי להזכיר כאן מה שמקשין העולם מהך דדם שבשלו אינו עובר עליו על הא דאמרינן בבכורות (דף ו' ע"ב) דחלב בהמה טהורה דשרי מוכח מהא דאסרה התורה בב"ח לבשל ולאכול ואם איתא דחלב ב"ט אסור אפילו חלב נמי יאסר בבישול ע"כ. ומקשין דילמא אכתי מחמת טעם דם נעכר ונעשה חלב אסור כל חלב ואפ"ה איצטרך לאסור לבשל חלב ביחד עם בשר משום דחלב מבושל גרידתא לא מיתסר משום דדם שבשלו אינו עובר עליו. עיין קושי' זו בנו"ב מהד"ת יור"ד שאלה ל"ו (ועיין בשו"ת כתב סופר חיו"ד תשובה ל"ג) ובס' טהרות הקודש מנחות (דכ"א ע"א). ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קי"ט. ובשו"ת מהר"י אשכנזי סי' ל"ט ובס' שי למורא בכורות שם

ב) עוד ראיתי שם בנו"ב קושי' אחת מבנו על מה דאיתא בבכורות (ד"ו) דהיתר חלב חידוש הוא משום דיש הו"א לאסור משום סברא דדם נעכר ונעשה חלב. והק' בן הנו"ב מה חידוש איכא בהיתר דחלב והא ליכא שום ה"א לאסור משום דם נעכר ונעשה חלב דהא שיטת זעירי והפוסקים דדם שבישלו אינו עובר עליו ואמינא טעמא משום דנתבשל שוב אין ראוי לכפרה והתורה לא חייבה אלא על דבר הראוי לכפרה. והכא נמי האי דם שנשתנה ונעשה חלב שוב אינו ראוי לזריקה וא"כ צריך להיות לסברתם דאינו עובר עליו ומותר ע"כ עיי"ש קושי' זו נפלאה

ג) ועיין בכתב סופר חיו"ד ת' ל"ג קושי' נפלאה מש"ס ר"פ כיצד צולין דאמר לימא מסייע לי' דכבולעו כך פולטו מפסח דנותן כרעיו ובני מעיו בתוכו. ואי אמרינן דם שבשלו אינו עובר עליו ליכא סיוע דיכול להיות דאמרינן מה דבלע לא פלט ומה דנותן כרעיו לתוך הפסח לק"מ דשם אגב דנתבשל הדם ליכא איסור דם דאורייתא אלא דרבנן ומשום איסור דרבנן לא מבטלינן מצוה דאורייתא לתת בתוכו ע"ש

ד) קושית הפלתי סוס"י פ"א וז"ל אם חשש איסור חלב משום דם נעכר ונעשה חלב לא יהא טפל חמור מן העיקר דקי"ל לדעת רוב הפוסקים דם שבשלו אינו עובר עליו ומכ"ש חלב שנתהפך מדם לחלב דודאי אינו עובר עליו משום דלא ראוי לזריקה כדם שבשלו וא"כ מאי מייתי ראי' מן חריצי חלב דמותר הא שם מיירי בנתבשל לכן מותר ואין שום חשש דם אבל שאר חלב יכול להיות אסור עיי"ש תמי' זו

ונראה לענ"ד ליישב ארבעה קושיות אלו בסגנון אחד. עפ"י מה שראיתי להנ"ח יו"ד סי' ה' שמביא שם דברי הרשב"א שכ' שראה בבעל העיטור דאיכא מ"ד מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא מידי דהוי אחצי שיעור. ונתן הנ"ח טעם לדבר בטוב טעם דהנה אנן קי"ל דכל