תירוש ויצהר (שו"ת) קי

פליג על טעמא דרבה ולכן מחדש טעם אחר שאין קורין המגילה בשבת. דאי משום מקדש לבד הי' די לר' יוסף גם מטעמא דרבה. דגם מטעם זה אין קורין גם במקדש. דהא בס' קול הרמ"ז סוכה פ"ד מ"ב כ' דאין לחשוב לענין לולב כשבות במקדש. דדוקא במה שיש בו שייכות למקדש הוא דאמרינן דאין שבות במקדש. וכעין השופר שבמקדש שהי' תוקעין בחצוצרות משא"כ בגבולין. אבל לולב דבמקדש הוא כשל גבולין וכו' עיי"ש סברתו דבדבר שאין שינוי בין מקדש לגבולין אין זאת בכלל הדברים שאין שבות במקדש. ובמקום אחר הקשיתי על הרמ"ז מתוס' מגילה (דף ד') הנ"ל שכ' דנ"מ בטעמא דרב יוסף לענין מקדש

אכן הרמב"ם י"ל דס"ל באמת סברא זאת ולכך לא מביא הא דר' יוסף משום דאין נ"מ לחידוש דין ורב רק טעמא דנפשי' קאמר משום דלית לי' גזירת רבה. וגם הגאון בטורי אבן במגילה שם מסיק דלא כתוס'. וגם במקדש גזרו משום שבות בזה. ואי משום קושית התוס' דמה יענה ר' יוסף בשופר ולולב באם נאמר דלית לי' טעמא דרבה י"ל כמש"כ האחרונים לתרץ אליבא דרב יוסף דבשופר י"ל דס"ל כר' לוי בר לחמא דתקיעת שופר הוי מלאכה וממעט מפסוק זכרון תרועה והא דבמקדש הי' תוקעין י"ל כדאיתא בירושלמי אליבא דר' לוי דילפינן מפסוק מבאחד לחודש והקרבתם דבמקום שיש קרבן תוקעין עיי"ש ר"פ ד' דר"ה. ובלולב ג"כ ס"ל דגם במקדש לא הוי דאורייתא רק יום אחד ולכך לא נטלוהו בגבולין בשבת א"כ אין צריך לטעמא דרבה בשופר ולולב ולא קשה קושי' התוס' הנ"ל לכך קאמר ר' יוסף במגילה טעם חדש משום דעיניהם של עניים וכו' אבל רבה לא ס"ל כר' לוי בר לחמא ומוכרח לומר הטעם דשמא יעבירנו בשופר ולכך קאמר במגילה נמי טעם דשמא יעבירנו וזה שאמר רבה היינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה ר"ל כקושי' התוס' דע"כ צריכין אנו לומר הטעם שמא יעבירנו משום שופר ולולב. משא"כ טעמא דר' יוסף לא שייך בלולב ושופר. והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שופר סובר דתק"ש לאו מלאכה הוא אלא שבות מדבריהם ולכך נאיד מדברי ר' יוסף כקושי' התוס' הנ"ל ועיין בזה בס' שער יהודה שם. ובשו"ת אוריין תליתאי סי' קנ"ח. וכן י"ל דשיטת הרא"ש הוא דר' יוסף חולק על רבה בגוף הסברא דשמא יעבירנו בכל מקום. ושפיר מקשה דהילכתא כרבה נגד ר' יוסף כנ"ל

עוד אביא כאן מה שאמרתי ת"ל בש"ס ביצה (דף י"ח ע"א) רב ביבי אמר גזירה שמא ישהא תניא כוותיה דר"ב כלי שנטמא מערב יו"ט אין מטבילין אותו ביו"ט גזירה שמא ישהא וכו' ראיתי בשו"ת כ"ס חאו"ח סי' ס"ט שהקשה דצ"ע על טעמא דר"ב שמא ישהא וחיישינן לתקלה. הא תקלה עצמה תנאי היא דבש"ס פסחים (דף כ' ע"ב) ב"ש חיישי לתקלה וב"ה לא חיישי לתקלה ואיך אמר רב ביבי טעמא דב"ה דמתניתין הא לא חיישי לתקלה גבי זילוף וגם על הברייתא קשיא לי דאמר טעמא משום תקלה גם אי נימא דברייתא כב"ש אתי דחיישי לתקלה הא לב"ה ע"כ צריך טעם אחר. אחד מן הטעמים האמורים דשייך גם לב"ש. ולמה נקיט הברייתא טעם דשייך רק לב"ש. ולא אמר יותר טעם השוה בין לב"ש בין לב"ה. וליישב הברייתא י"ל עפ"י מש"כ בתוס' חולין פ' אלו טרפות (דף ע"ב) לחלק בין זמן קצר לזמן מרובה ועיין בתוס' חולין (דף נ"ג ע"ב) וי"ל דהברייתא נקיט טעם זה דשמא ישהא וחיישינן לתקלה בכלי שנטמא לטבול ביו"ט וחיישי לתקלה בזמן מרובה ובשבת דעלמא לזמן קצר לא חיישינן. ואתי' הברייתא גם לב"ה דמודים לזמן מרובה דחיישינן דדוקא בזילוף דזמן מועט הוא לא חיישינן ועיי"ש ברש"י פסחים דב"ש חיישי אפילו לזמן מועט. ואתי' שפיר הברייתא, אלא לרב ביבי קשיא דאמר שמא ישהא אפי' לשבת דזמן מועט הוא וזה ודאי דוחק. שאי אפשר לומר דר"ב רק על יו"ט אמר דהא קאי על שבת דכולהו אמוראי אמרו כלי בשבת לכ"ע לא מ"ט וכו'. וע"ז סובב והולך רב ביבי ג"כ וקשה כנ"ל תינח לב"ש לב"ה מאי איכא למימר דלא חיישי לתקלה דזמן מועט. עכת"ד

ולעד"נ ליישב בהקדם מה שיש לדקדק ברש"י ד"ה רב יוסף וכו' איתא טעמא דמתני' דטבילת כלים בשבת ויו"ט וכו' וברש"י בד"ה שמא ישהא איתא אי שרית לי' לאטבולינהו ביו"ט וכו' עיי"ש וצריך ביאור למה בטעמא דר' יוסף נקיט שבת ויו"ט ובטעמא דרב ביבי נקיט רש"י רק יו"ט לחודא לכן נ"ל דמכאן ראי' לדברי מהרש"א שמיישב דברי הרמב"ם ז"ל שכ' בהלכות יו"ט פ"ד טעם לט"כ ביו"ט משום שמא ישהא ובה' שבת פכ"ג ה"ח כ' טעם דט"כ בשבת אסורים משום דנראה כמתקן. וכן מיישב שם שיטת הרי"ף בשמעתין שמביא טעמא דרב יוסף משום שמא יסחוט וטעמא דרב ביבי דשמא ישהא ותוכן דברי קדשו משום דמשמע לי' להרמב"ם מתוך שמעתין שהחמירו בשבת טפי משום איסורא דמתקן דאיסור שבת חמור אבל יו"ט כיון דצורך יו"ט הוא לא גזרו משום מתקן אלא משום תקלה תרומה ומזה נראה ליישב גם דברי הרי"ף שהביא טעם דרב ביבי משום דתניא כוותיה והביא נמי טעמא דרב יוסף דשמא יסחוט דמש"ה החמירו בשבת טפי מביו"ט דכיון דצורך יו"ט הוא לא גזרו בי' שמא יסחוט אלא משום תקלת תרומה עכ"ל

ולפ"ז בין להרי"ף ובין להרמב"ם טעמא דרב ביבי רק על יו"ט נאמר אבל על שבת נקיט הרי"ף טעמא דרב יוסף והרמב"ם טעמא דרבא. ובאמת מדויק התניא כוותי' דרב ביבי דמבואר שם טעם שמא ישהא רק על יו"ט וי"ל דיצא לו לרבינו הרמב"ם ז"ל דרבא בא רק לומר טעמא דשבת משום קושית האבן עוזר שהקשה בסוגיות הש"ס שהביאו תניא כוותיה דרב ביבי קודם דברי רבא ודרך הש"ס בכל מקום שאחר שהביא כל דברי האמוראים אומר תניא כוותיה דמר עיי"ש ומשום קושי' זו פי' הרמב"ם דרבא בא רק לסיים דברי רב ביבי. והיינו כיון דרב ביבי, אמר רק ליו"ט לכן מביא תניא כוותי' לענין יו"ט. ולאשר אליבא דרב ביבי אין לנו טעם לשבת לכן מביא הגמ' רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי וכפירש"י ד"ה רבא אמר טעמא דמתניתין וכו' ובמשנה לענין שבת נאמרה

ולפ"ז מדוקדק מה דפי' רש"י גבי טעמא דרבי ביבי אי שרית ליה לאטבולינהו ביו"ט ולא נקיט שבת משום דר"ב רק לענין יו"ט אמר אבל גבי ר' יוסף, נקיט רש"י שבת ויו"ט והרי"ף בחר לו לענין יו"ט טעמא דרב ביבי משום דתניא כוותיה כדברי המהרש"א ז"ל ולפי"ז ניחא שפיר הא דאמר רב ביבי שמא ישהא משום דלגבי יו"ט דזמן מרובה גם ב"ה חיישי לתקלה ועיין ביו"ד סי' נ"ז סעיף י"ח ויש מחמירין דכל שצריכין להשהותו י"ב חודש חיישינן לתקלה ועיי"ש בש"ך דהיכא דא"צ לשהות רק כ"א יום לא חיישי לתקלה משום דזמן מועט הוא עיי"ש בשם הגהות ש"ד אבל לענין שבת נקיט הרי"ף טעמא דר' יוסף והרמב"ם טעמא דרבא משום דלתקלה דזמן מועט לא חיישי ב"ה כנ"ל ועיין בשו"ת אוריין תליתאי סי' ק"ס ובשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' כ"א והבן

והנה בפסחים (דף ס"ה ע"ב) רש"י ד"ה הזאה תוכיח וכו' והזאה שבות הוא וכו' אלא מתחזי כמתקן גברא. והקשה באור חדש בשם הרמ"ז הא בגמ' לקמן (דף ס"ט) מסקינן דטעמא דר"א הוא משום גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר וגם מורו זקינו הגאון בשו"ת פנים מאירות ח"ג סס"ג הגדיל להקשות דהא ה"ט דמתקן רבא היא דקאמר לה במס' ביצה (דף י"ח) ואיהו גופיה לא מוקי לקמן טעמא דר"א בהכי עיי"ש. ואפשר ליישב עפ"י מה שהקשה האור חדש במאמרו הקדום ד"ה השיב ר"ע ואמר הזאה תוכיחת