תירוש ויצהר (שו"ת) קח

לחוש שיטעה מי בזה דמותר ולמזיד לא חיישינן דברשיעי לא עסקינן ואי דיוציאנו מרה"י לרה"ר בשוגג שוב הוי טעה בדבר מצוה ופטור ופשוט

אמנם האחרונים הקשו דלר"ה דסובר בשבת (דף קל"ז) דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב. א"כ שוב נוכל לומר משום שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר בשוגג ואי משום דהוי טעה בדבר מצוה ז"א לפי מה שכ' הריטב"א סוכה (דף מ"ב ע"ב) והר"ן מגילה (דף ד' ע"ב) לתרץ הא דגזרינן בשופר ולולב שמא יעבירנו ולא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנו משום דמילה הוי ודאי יום השמיני ועושה המצוה ודאי אבל בשופר דאיכא ספיקא דיומא שמא אין היום ר"ה ולא יעשה המצוה ושבת הוי בבירור וחיישינן שיבוא לידי איסור ד"א ברה"ר עיי"ש. וא"כ הוי עיקר גזרה דרבה משום דלא בקיאינן בקביעי דירחי והוי שבת ודאי ויו"ט ספק ויוכל להיות שלא יעשה המצוה וא"כ הוי טועה בדבר מצוה ולא יעשה המצוה דחייב לר"ה בשבת שם. אכן י"ל כיון דאיכא בשבת שם פלוגתא ולמאן דסובר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור א"כ אין החשש שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר דיהי' פטור כנ"ל לכך אמר רבה גזירה דהוי אליבא דכ"ע והיינו משום שמא יעבירנו ד"א ברה"ר דאז חיישינן שיעשה עפ"י טעות שיחשוב שמותר במקום מצוה כיון דהילכתא גמירי לה ואין מפורש בקרא כדברי התוספות חדשים

אכן אכתי קשה לפי תירוצו של דו"ז הגאון מאמשטרדם הנ"ל דלא הוי טעה בדבר מצוה כיון דגזרינן דיטלנו כדרך גדילתו ולא יהפכנו דאז מדאגביה נפיק בי' ושוב אינו טועה בד"מ ואכתי איכא למימר הגזירה דיוציאנו מרה"י לרה"ר בשוגג. אכן רבה נקיט גזירה דהוא אליבא דכ"ע היינו בין למ"ד מצות צ"כ ובין למ"ד מאצ"כ. ועיין בראשונים בר"ה (דף כ"ח) דגורסים רבה בהא דתוקע לשיר יצא א"כ סובר מאצ"כ אבל לגירסת הש"ס דילן יש לומר דרבה סובר מצ"כ. או דרבה נקיט גזירה דהוא אליבא דכ"ע. והגזירה דיוציאנו מרה"י לרה"ר יהי' רק למ"ד מאצ"כ דאז שפיר מדאגביה נפיק בי' כקושי' הגמ' בסוכה (דף מ"ב ע"א) ועיי"ש בתוס' אבל למאן דסובר מצ"כ א"כ אף דלא הפכו הוי טעה בדבר מצוה דהא לא נפיק בהגבהתו דמצות צריכות כיונה והבן

והנה הרמב"ם בפ"ב מה' שגגות מביא סוגיא דסוכה (דף מ"ב) ולא מוקי בשהפכו ועיין לעיל בסוגיא דמצ"כ שתירצתי שיטתו דסובר מאצ"כ משום דסתם הוי כמתכוין אבל שם בודאי לא התכוין כמבואר שם בתוס' משום דלא בירך וגם דהלך לרה"ר לבקי אז הרמב"ם סובר דלא נפיק בהגבהה ועיין תי' לשיטת הרמב"ם בס' נפש חיה ח"ד (דף מ"ח) דפח"ח. ובפ"ח מה' שגגות ה"ח סובר הרמב"ם כר"ה בשבת (דף קל"ז) דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב א"כ לשיטתו שפיר נקיט הגזירה משום שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר דהא שייך הגזירה אף בשוגג ולא הוי טעה בדבר מצוה דהא הוי ספק דלא בקיאינן בקביעי דירחא ולא עשה מצוה

ולפי"ז מיושב שיטת הרמב"ם דבפ"ז מה' לולב מביא רק הגזירה דשמא יעבירנו ד"א ברה"ר ולא מביא הגזירה דיוציאנו מרה"י לרה"ר ובשופר מביא גם משום שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר כנ"ל דהא דוקא בשופר כ' הרמב"ם משום שמא יוציאנו בשוגג ולא הוי טעה בדבר מצוה כנ"ל דיש ספק אי עשה מצוה והרמב"ם סובר כר"ה בשבת (דף קל"ז) דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב אבל בלולב דכ' התוס' בסוכה (דף מ"ג ע"א) ובר"ה (דף כ"ט ע"ב) דלולב הוי ידוע קביעת החודש אף בגבולין א"כ הוי טעה בד"מ ועשה מצוה ופטור וא"כ אין חשש גזירה בשוגג דהא יהי' טעה בד"מ ויפטור ולכך נקיט רק הגזירה משום ד"א ברה"ר דאז יש חשש שיחשוב דמותר במקום מצוה ויעשה במזיד אבל ברה"י לרה"ר אין חשש שיעשה במזיד משום דמפורש בקרא כנ"ל. ואם נימא דאכתי יקשה לתירוצו של דו"ז הגאון מאמשטרדם דלא הוי טעה בדבר מצוה דהא אם יטול ולא יהפכנו אז מדאגביה נפיק בי' ושוב נוכל לומר הגזירה משום שוגג מרה"י לרה"ר דלא הוי טעה בדבר מצוה זה אינו דלשיטת הרמב"ם ז"ל דאינו מוקי בשהפכו כנ"ל ואף שלא יהפכנו לא נפיק בי' שוב הוי טעה בד"מ גמור ולכך לא נוכל לומר בלולב הגזירה מרה"י לרה"ר ובשוגג אבל בשופר דהוי טעה בד"מ ולא עשה מצוה משום דאכתי לא ידעו קביעת החודש. והרמב"ם דפוסק בפ"ח מה' שגגות דחייב א"כ יוכל להביא הגזירה מרה"י לרה"ר כנ"ל

וגם לפי מה שראיתי לידי"נ הגאון ז"ל בס' נפש חיה ח"ד (דף מ"ח) שמתרץ הא דלא כ' הרמב"ם בשהפכו משום דממילא פטור דלא הוי עקירה דהא בשעת הגבהה הי' טעה בדבר מצוה ובגמ' שם בסוכה קאי אליבא דר' יוסי דסובר כבן עזאי דמהלך כעומד דמי עיי"ש. א"כ ג"כ ניחא דלא הביא בלולב משום שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר בשוגג דהא יפטור דלא הוי עקירה אבל בשופר דשמא לא עשה המצוה שפיר חייב ועיין בשו"ת נפש חיה חאו"ח סי' ז' ח' בזה והבן

עוד נ"ל בישוב שיטת הרמב"ם ז"ל מה שכ' בפ"ב ה"ו מה' שופר החשש מד"א ברה"ר ושמא יוציאנו מרה"י לרה"ר ובפ"ז מה' לולב כ' רק משום שמא יעבירנו ד"א ברה"ר לבד. בהקדם מש"כ בס' נפש חיה ח"ד (דף מ"ח) ליישב שיטת הרמב"ם בפ"ג מה' שגגות בדין דטעה בדבר מצוה במעביר לולב בשבת ד"א ברה"ר ולא הביא דמיירי כשהפכו כדמוקי הגמ' בסוכה (דף מ"ב ע"א) ותי' עפ"י קושיתו וכן הביא הגאון רע"א בשם חכם א' בהא דמקשה הגמ' והא מדאגבהי' נפיק בו ולא הוי אח"כ טעה בדבר מצוה והא בכל הוצאות שבת אינו חייב רק בעקירה והנחה והכא בשעת עקירה הוי טעה בדבר מצוה ואינו חייב וכן הקשה בשו"ת ר' משולם איגרא חאו"ח סי' נ"ד. ובס' ר' משולם איגרא בחידושיו לסוכה (דף מ"ב) ובשו"ת נטע שעשועים סי' ח' והובא בזה בס' עט סופר ח"א כלל ז' בסוגיא דטעה בד"מ פרט א'. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"ב סי' נ"ה ובס' תבואת השדה שער ט' אות י"ד. ותי' דקושי' הגמ' קאי לר' יוסי ובירושלמי בריש שבת מבואר דר' יוסי סובר כבן עזאי דמהלך כעומד דמי וא"כ הוי בכל עת עקירה חדשה דמהלך כעומד דמי ועקירת גופו חשיב עקירה כמבואר בתוס' שבת (דף ה' ע"ב)

אכן הרמב"ם דל"ל כבן עזאי אינו צריך לאוקמי כשהפכו ואח"כ מביא ליישב הא דכ' רש"י על רבה דלא מוקי משום שמא יוציאנו דהוי כמפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהן להוציאן והקשו בתוס' דא"כ אף משום מעביר ד"א ברה"ר לא יתחייב ותירץ הכפות תמרים דהך דינא דר' יוחנן דמעביר חפצים מזויות לזויות וכו' הוא רק לענין מרה"י לרה"ר שנלמד ממשכן והיתה עקירה ע"מ להוציאן אבל מעביר ד"א ברה"ר דהוי הללמ"מ חייב אף שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך וכו' והנה גוף דברי רש"י וכו'

אך הנה לכאורה קשה מאי גזירה שייך הא אף אם יעבור ד"א ברה"ר יהי' טעה בדבר מצוה וכו' אך באמת הגמ' מוקי כשהפכו וכו' ושפיר איכא חשש שיעבירנו שיטול כדרכו (וכמו שתי' דו"ז הגאבד"ק אמשטרדם בתוס' חדשים סוכה פ"ד הבאתיו למעלה בסוגיא זו). אך אכתי קשה דלא יתחייב דהא חסר עקירה אך הגמ' מקשה לר' יוסי דסובר כבן עזאי כנ"ל אבל לרבנן אכתי קשה דמאי חשש שמא יעבירנו איכא וכו'. אך לשיטת הכפו"ת ניחא דהא דינא דו דמעביר חפצים מזל"ז פטור וכו' הוא רק מרה"י לרה"ר אבל בד"א ברה"ר שפיר חייב אף דחסר עקירה. ומעתה מיושב קושית רש"י ותוס' דרבה לא קאמר חשש דיוציאנו מרה"י לרה"ר דהא יהי' טועה בד"מ ואי משום דאגביה נפיק בו שוב תהי' חסרה העקירה עכת"ד: