תירוש ויצהר (שו"ת) קא

למען יהי' למשמרת לעון מזכרת אשר כל שומעיו תסמר שערות ראשו. ולהבא פסקנו בתוקף פסק דין באיסור גמור ככל איסורי דאורייתא ליקח מעות קבורה יותר ממאה וחמשים זהובים אפילו פרוטה אחת אפילו ממופלג שבעשירים וידוע ומפורסם רוב עשרו ומן עניים ובינונים ועשירים קטנים יעיינו להתנהג באימה וביראה ובחסד ויפקחו בענין כמבואר בתקנות דד' ארצות שנעשו שנת תמ"ג לפ"ק. ואינם רשאים להורות שום היתר מהקהל שלוקחים מחמת מסים ונתינות או מחמת מקום מעולה שבקברות ורשות ניתן להיורשים להוציא הגזילה שיקחו מהם ייתר מהקצוב כנ"ל אפילו בעש"ג. ולהציל עצמו בכל מיני הצלות ובקנס מאה אדומים מכיס כל העובר וק"ו בנו של ק"ו שאסור לעכב את המת יותר מדאי מחמת שום ענין בעולם בעונשים הנ"ל וכו' ע"ש. שהובא הנוסח מתקנות אלו בס' כבוד חכמים מהרב הצדיק החסיד זקן ונשוא פנים המוכיח מו"ה יהודה ליב זצ"ל מק"ק פינסק. ובני החו"ב איש אשכולות מו"ה אברהם חיים שמחה בונם נ"י מזגיערז בהדפיסו הס' עטרת מנחם מהה"ק ציסו"ע מהר"ר מנחם מענדיל זצ"ל מרימנוב. בדפוס בילגורייא תר"ע. הביא שם בהקדמתו בשמי נוסח התקנות הללו. וסיים: ובודאי לא ידעו מזה אנשי ק"ק חמעלניק בלוקחם ארבעה אלפים רו"כ עבור מקום קבר של אא"ז המנוח הר"ר מיכל ז"ל מפיעטרקוב בקיץ תרל"ט. שנפטר במרחץ באסק גליל עירם. והובל שם לקבורה. וגרמו הלנת המת איזה ימים. עד שנסעו בניו לפיעטרקוב להביא מעות כי לא היה בידם סכום כזה. וגם בעת הקמת המצבה שוב קבלו ממון רב וד' יכפר. גם הובא נוסח התקנות הללו בס' תקון עולם (די"ג) (ד' קאלאמעא תרס"א) מגיסי הרה"ג ר' משה יעקב שווערדשארף ז"ל. ואשר הי' לי מו"מ של הלכה בזה עם גיסו יד"נ הרב הגאון הג' מ' יעקב שור זצ"ל אבד"ק קוטב בע"ס דברי יעקב

והנה אז בהיות מגורי בעיר טאמשוב בקיץ תרמ"ב. בא לשם הגה"ק מוהר"ר יהושע רוקח זצ"ל הרב מבעלזא ונכנסו אליו הבע"ב בצעקה על חמס גבאי הח"ק. אז הזמין הרה"ק את בני הח"ק וגבאיהם והזהירם על ככה. שלא יהינו עוד לעשות כזאת. לעבור על איסורי תורה וגזל גמור. וגם ציוה לכתוב תקנות חדשות אודות זה בפנקס החברה קדושה. וגם הוא בא עה"ח בפנקס בכתי"ק. להיות לחק לדורות עולם. והובא מזה בס' דובר שלום בקונטרס אהל יהושע אות נ"ג. וגם הי' למראה עיניו קונטריסי הנ"ל וקלסי'

וראיתי בפנקס עיר מולדתי בילגורייא. ועל השער נא' שנעשה בשנת תק"ה. ונרשמו שם תקנות הרבה בשנת תקל"ט וגם תקנה שלא ליקח מבר מינן ר"ל יותר מאדום זהו' אחד וחתום שם נאו' שמואל הק' בהרב המנוח המפורסם מ' משה פנחס ז"ל [הוא הגאון בעל שו"ת בית שמואל אחרון. שהיה רב בבילגורייא בימים ההם)

וראיתי בס' דבש וחלב פ' חיי שכ' ויקם השדה וכו' וקשה מה בא זה ללמדנו אחרי דכתיב ויקם שדה עפרון וגו' וא"ל עפ"מ ששמעתי מכאדמו"ר הרה"ג מהרש"ס ז"ל בשם אביו הגאון בעשו"ת חת"ס זצ"ל (והוא בקצור בשו"ת ח"ס יו"ד) בנדון גביר א' שנפטר בכפר א' סמוך לק"ק פ"ב בזמן הקיץ והובא שם לקבר ישראל בזמן שהרה"ג ל"ה בביתו והיו הח"ק מבקשים מהיורשים סך רב עבור אחוזת קרקע והיו מתעקשים בדבר והחליטו ביניהם לשלש כעת אותו הסך עד עת בא הגאון לביתו ויסמכו עליו וככל היוצא מפיו יעשו וכן הי' כשבא לביתו אזי הגישו לפניו כ"א טענותיהם. והתחילו היתומים לאמר בתחלה אנחנו מובאים להתגולל לפניו הנשמע כזאת לבקש סך עצום כזה עבור ד"א של אדם הקונות לו בכ"מ. ואף הם הגבאים דח"ק גחש"א השיבו כהלכה הן אמת כמוני כמוהם ידענו זאת ואך אותן היורשים היו מבקשים מאוד לבחור מקום קבורה רק במבחר קברינו אצל הגאון ר' משולם טיסמניצר ז"ל וכדומה. וכששמע הגאון אזי יצא דבר מלכות (מאן מלכי רבנן) מלפניו לומר שהאמת אתם והדין עם הח"ק. וראי' ממשז"ל רע עין זה עפרון על שלקח ד' מאות שקל כסף עבור השדה והמערה ולכאורה יותר הו"ל לדרוש כזאת על עשו דכתיב ביעקב בקברי אשר כריתי שהי' נוטל כרי של זהב בשביל חלק של עשו לבד (ובאמת מצינו כזאת במדרש תנחומא). ואך התשובה בצדו דשאני עפרן דל"ה יודע מי קבור שם משא"כ עשו דכבר הי' מפורסם דאדם וחוה יצירי כפיו של הקב"ה קבורים תמן וכן אח"ז אברהם ושרה יצחק ורבקה ולאה המה הקדושים אשר בארץ מונים שמה אזי כל החפצים לא ישוו בה ואף סגולת מלכים בל יסולה. וע"כ אתם הצדק לבקש סך כזה בשביל מקום קדוש. ולפי"ז השמיענו הכ' כאן דאולי כשנודע לו אח"כ מי הוא הקבור שם כשקברו את שרה אזי חזרו מהמכירה לומר מקח טעות הוא. ועכ"א כשקבר אברהם את שרה אשתו ויקם השדה והמערה וגו' ויש להבין ג"כ משז"ל ויקם שדה עפרון תקומה ה"ל שיצא מיד הדיוט ליד מלך ולכאורה צע"ק איזה תקומה ואיזה עילוי שייך לגוף הקרקע ביד מי הוא ולהנ"ל י"ל דכונתם רק על הקדושים אשר בארץ המה שוכני עפר הטמונים שמה הי' מתחלה תחת יד הדיוט וכעת תחת יד אאע"ה ע"ש

ובספרי מעט צרי פ' חיי כתבתי בפסוק וישקול אברהם לעפרן וגו' ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו וגו'. ראיתי בפי' התורה תוצאות חיים שכ': כאשר נתארחתי והייתי סומך על שלחן התורני הגביר הקצין ונדיב ר' זנוויל פאלק פה אמשטרדם שמעתי מפיו דבר נאה ומתקבל מה שדקדק בסדר הפסוק בתחלה וישקול אברהם לעפרן את הכסף ואח"כ קבר את שרה. למה איחר אברהם מצות קבורת המת עד אחר ששקל את הכסף וכי יעכב עפרן קבורת המת בעוד שלא קיבל עדיין מחיר השדה הלא אברהם נשיא אלהים הוא ח"ו שיחשדהו עפרן שישקר אברהם באמונתו ולא ישלם לו דמי שדהו אחר קבורת מתו. אלא ידוע מחז"ל קשה גזל הנאכל אפי' צדיקים גמורים נכשלים בו שהרי אברהם אמר מלבד אשר אכלו הנערים וכו'. והנה עפרן אמר ד' מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבור. כי ד' מאות מה היא. אמנם עפרן הי' אומר דבריו בדקדוק כסדר זה מפני שהי' חש שיכשל אברהם בגזל הנאכל. וזש"א הפסוק וישמע אברהם פי' וישמע שהוא לשון הבנה. שהוא הבין דעת עפרן לכן עשה לו רצונו ושקל הכסף תחלה ואח"כ קבר את מתו. וזה נמי כונת הרשב"ם שכ' על וישמע הנ"ל די לחכימא ברמיזא. שהי' אברהם חכם והבין הרמז אשר רמז לו עפרן בסדר דבורו אליו עכ"ל. ולדעתי רחוק לחשוד שא"א לא יקיים אח"כ כמו גזל הנאכל. רק י"ל ע"פ דרכו. יען שעפרן רצה שישלם לו מעות עובר לסוחר. היינו קנטרין כרש"י שם. וע"ז הי' ירא עפרן שאחר הקבורה אף כי ישלם לו ד' מאות שקל כסף אבל לא יהיו קנטרין. ולכן דייק שישלם לו מקודם, וזאת הבין אאע"ה מדברי עפרן. ועד"ז ניחא דרשת חז"ל נבהל להון איש רע עין וכו' היינו מדש"כ זקני הגה"ק בפנים יפות חיי. דזאת שקיבל קנטרין הי' לו לחסרון ע"ש וזה ענין נבהל להון. היינו שהי' בהול ומבוהל למהר לקבל התשלומין. כי אולי אם הי' ממתין עד אחר הקבורה לא הי' מקבל קנטרין והי' לו לטובה. כי היה אונאה יותר מפלגא דגם בקרקעות בטל מקח ע"ש בפנים יפות והבן

וכבר המלצתי בדרך צחות בדבר האיסור לקנות רבנות בממון (עיין בספרי פינות הבית בקונטרס הר הבית ד"ז). שהמנהג הרע הזה הוא תולדה מהאבות נזיקין