תפארת יהונתן צח

לדון אותנו במדת אל שהוא רחמים לבד משא"כ אם השכינה בשמים יכול לדון אותנו בשיתוף מדת הדין לרחמים ומארץ לשמים הוא מהלך ת"ק שנה וזה שאמר הלן בסתר בצל שדי היינו שהוא לן בנעלם משדי משין הנעלם הוא י"ן ומד' הנעלם הוא ל"ת ומיו"ד הנעלם הוא ו"ד הרי הנעלם הוא ת"ק וז"ש הלן בסתר היינו בהנעלם משדי שהוא ת"ק היינו בשמים שם מקום לינתו וז"ש זה אלי כשהוא דן אותנו במדת אל שהוא רחמים לבד בלי שיתוף שם שדי שהוא דין אז ואנוהו אעשה לו נוה קודש בתוכנו למטה כי אז אנו יכולים לעמוד לפניו אלקי אבי שהוא אל שדי שנאמר וארא אל האבות באל שדי ונידון אותנו בשיתוף אל שהוא רחמים לשדי שהוא דין אז וארוממנהו אז צריך להיות שכינתו בשמים ממעל דכשהוא על הארץ אי אפשר להתקיים בענין זה

ה' איש מלחמה ה' שמו. הא דכפל הלשון רצה בזה אעפ"י שלחם מ"מ היה הכל ברחמים ולכך ה' שמו כי מלחמתו הכל ברחמים גם יש לומר דלכאורה יקשה הא אמרו צדיקים שמם קודם להם ורשעים הם קודם לשמם ומכ"ש הקב"ה שהוא צדיקו של עולם וכאן אמר ה' ואח"כ שמו. ונראה דעיקר הטעם דזכר צדיק לברכה א"כ בראשון מזכירין שמו דהיינו הברכה אבל הרשעים ושם רשעים ירקב ודי לצרה בשעתה שיבא האלה לבסוף וזה שייך דוקא בבן אדם משא"כ בשכינת עזו דלא שייך לברכו ולקללו. ועוד יש לומר הטעם כי שמם של צדיקים ברחמים ומקדימין ברחמים אבל שם רשעים דין ומאחר להזכירו לכך כשהקב"ה לובש מדה"ד והוא איש מלחמה אז ה' שמו שמו מאוחר כדי לאחר בדין ובאופן אחר נראה דמלאכי קדושים שמם ישתנה כפי השליחות דלפעמים נשלח בשביל מים ושמו ג"כ משורש מים וכן במלחמה וז"ש כאן ה' איש מלחמה ואעפ"כ שמו לא נשתנה רק ה' שמו

מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף נראה לפרש דטבעיות הפכיות הוא כי האדם הרוכב על הסוס מתגבר כארי אפי' במים לשוט על פני המים עד שיעבור את המים משא"כ היושב על המרכבה וקרונות א"א לו להנצל כי המשא הכבידו לשטוף במים וכאן היה איפכא. מרכבות פרעה היינו הקרנות ירה בים היינו אל תוך הים ומבחר שלישיו דהיינו הרוכבים על הסוסים טבעו בי"ס היינו בצדי הים וזה תוקף הנס. באופן אחר נראה דידוע דאותן שבאו בתוך הים מיתתן היה קשה למאוד מאותן שמתו בצדי הים כי הסוסים גוררים אותם בחזקה כנודע ואצל פרעה היו ג"כ אנשים חשובים אשר האמינו בה' וברוב גדולתו רק מי יחייב את ראשו למלך בהמריד בו ובאמת אין הקב"ה מקפח שכר לכל בריה וז"ש מרכבות פרעה וחילו דהיינו הרשעים ירה בים בתוך הים ומיתתן היה קשה למאוד ומבחר שלישיו היינו הטובים טבעו בי"ס בצדי הים

תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן נראה לבאר כי הקב"ה חס עליהם שלא יאכלום הדגים הגדולים בים וא"כ לא היה גופן בא לקבורה על כן תהומות יכסיומו למען יהיו נעלמים מדגים אבל לא די בזה לבד כי הקב"ה ידע דישראל ייראו מאוד פן ואולי יצאו המצרים מתוך הים מרוח אחרת ע"כ הוצרך הים להקיאם לפני ישראל רק אם טבעו במים ודאי נשתנו פניהם למאוד עד שא"א להכיר אותם ומה מהני ההקאה זו כי יאמרו עוד הני אחריני נינהו והנהו היינו המצרים אזלי מרוח אחרת ולכך אמרו ירדו במצולות כמו אבן כמו האבן לא נשתנה תוארו ע"י נפילתו למים כך הם לא נשתנה פניהם כלל ובזה ראו גדולת הקב"ה

ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. נראה לבאר דישראל שבאותו הדור גם כן לא היו ראוים לנס כדאיתא דמדת הדין קיטרג על ישראל ואמר הללו עובדי כוכבים ומזלות והללו עובדי כוכבים ומזלות הן. אבל הקב"ה ברחמיו הצילנו. ולכאורה הוא תמוה וכי משא פנים יש בדבר אבל מה עשה הקב"ה היה דן גם האו"ה ברחמים ואעפ"כ נתחייבו כליה וז"ש ימינך ה' נאדרי בכח היינו שהצילנו במדת הרחמים וקשה קושיא הנ"ל וכי משוא פנים יש בדבר לכך אמר ימינך ה' תרעץ אויב היינו שדן גם את המצרים ברחמים מ"מ נתחייבו כליה מרוב רוע מעלליהם. ועוד י"ל כי כשהקב"ה משנה סדר המערכת נקרא שנעשה זאת בכח ולכך כשהתפלל משה שירחם ה' את עמו אף כשחטאו אמר יגדל נא כח ה' וכן כאן ששינה הקב"ה סדר המערכות נאמר ימינך ה' נאדרי בכח ואף שאין זה מגדר ימין לעשות נקמה באויב מ"מ כאן ימינך ה' תרעץ אויב ולכך נאדר בכח. באופן אחר נראה דכשישראל חטאו מדחהו בשמאל ומקרבהו בימין משא"כ בעכו"ם אשר ימין ה' נוקם בם וז"ש ימינך ה' נאדרי בכח מה שהשמאל מרחק וימינך מקרבת אותו ימינך ה' תרעץ אויב שימין שלך היה נוקם נקמות בעכו"ם

וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש. נראה לבאר וברוב גאונך תהרוס קמיך דהיינו שדנת אותם ברחמים ואעפ"כ נתחייבו כליה ועכ"פ מהני להו מדת הרחמים שנהרסו לבד אותן שעל הים ולא עשית כליה לכל אומה המצרי תשלח חרונך יאכלמו כקש שאם שלחת חרונך היינו שדנת אותם במדת הדין לבד אז יאכלמו כקש לא היה נשאר מכל האומה שריד ופליט. באופן אחר נראה וברוב גאונך תהרוס קמיך הם השרים של מעלה לכך כתיב קמיך כדכתיב ויבואו בני אלקים להתיצב על ה' ולכך נקראים כישוף שמכחישין פמליא של מעלה במה שמשביעין שרי מעלה והקב"ה מפיל שרי האומות תחלה שהם העיקר ואחר כך על המצרים דלמטה תשלח חרונך יאכלמו כקש נדף המה והעיקר שרים של מעלה

וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים קפאו תהומות בלב ים. נראה לפרש דמי הים שהם סרוחים ומעופשים כטבע המים העומדים זמן רב במקוה יש בהם ריח רע וגם כשהדגים ובני אדם