תפארת יהונתן צה

עליהם המדבר. הנה יש לומר שחשב פרעה הואיל וחזרו לאחוריהם אין זה רק משום שיש ביניהם מחלוקת ואינם בהסכמה אחת ולכך נבוכים הם זה הולך בכה וזה הולך בכה וע"י כן א"א להם לנסוע ולכך נתחזק לרדוף אחריהם בחשבו כי במצרים היו באגודה אחת והיה ה' עמהם אבל עכשיו סר צלם כיון שנפרד האחדות והאחוה ובמקום שאין שלום אין ברכה

ועוד יש לפרש דהנה יש לדקדק איך אמר ואמר פרעה דמשמע לשון עבר הל"ל ויאמר פרעה ל' עתיד ועוד איך אמר לבני ישראל דמשמע שיאמר כה לישראל פה אל פה הוי ליה לכתוב על בני ישראל אבל הענין הוא כמ"ש הרמב"ם על הבחירה האיך הכביד לבב פרעה והיה מוכרח להרע להם ועל זה כתב הרמב"ם הואיל בלא"ה היה רשע וחמד תמיד להרע להם והבא לטמא פותחין לו וסייעו הקב"ה וזה פי' הפסוק ואמר פרעה לבני ישראל מקדם פה אל פה נבוכים הם בארץ במה שאמר להם מקדם ראו כי רעה נגד פניכם ולכך ואכבדה בפרעה ע"י החזקת לבו כי לולי שאמר מקדם כך לא היה הקב"ה מחזק לבבו לרעה אבל כאשר מקדם כבר אמר כך הכביד הקב"ה לבו ועבירה גוררת עבירה שיבוא לו העונש

ויוגד למלך מצרים כי ברח העם יש לפרש כי ברח העם היינו הערב רב שנקרא העם כי הם ברחו כאשר ראו כי ישראל חזרו לאחוריהם אבל ישראל כבר נאמר למעלה כי יצאו חמשים היינו מזויינים למלחמה וגם יש לפרש וחמשים כי חלק ששית היו רשעים ומתו במצרים בשלשה ימי אפילה וה' חלקים היו צדיקים ויצאו כי ידוע דראוי היה שלא יולד רשע כלל בעולם רק הקב"ה אינו משנה הטבע אבל מה שחוץ לטבע ודאי צדיק הוא ולכך הם הולידו במצרים ששה בכרס אחד ואחד מהם יכול להיות רשע ומת במצרים אבל חמשה מהם היו צדיקים ודאי כי הם חוץ לטבע ולכך יצאו והם ודאי לא ברחו רק ויוגד למלך מצרים כי ברח העם היינו הערב רב ועוד נראה לפרש כי ברח היינו ששמעו שלקחו הכסף והזהב בשאלה ועכשיו יצאו בורחים ואלו היה ה' בקרבם הלא לו הכסף והזהב ומה צורך לתחבולה זאת ע"כ חשב אין זה רק מחמת בעל צפון אלהי ממונה על כסף וזהב כמ"ש לעיל והוא המעכב אותם ופרעה חשב א"ע למטה כמדרגת השר למעלה ולכך חשב שהוא במדרגות בעל צפון וגם טעה וחשב שיוסף שהיה מלך הצפון שם הכסף והזהב כי בעל צפון במדרגת מלך לשאר אלוקות שלהם כי הם נגדו רק במדרגות שאר שרים וחורי ארץ ולכך חשב כי עבדים הם נכנעים כאשר עשה שפטים באלהי מצרים אבל הוא לא וגם טעה וחשב דלכך אמר משה וירדו עבדיך אלה אלי כי עליהם יש לו שליטה אבל לא על פרעה כי עליו בעל צפון וע"ז אין לו שליטת וא"כ נתחרט על שהוא בעצמו ירד ואמר צאו מתוך עמי כי זאת לא ביקש משה שאמר רק וירדו עבדיך וזה שנתחרט מה זאת עשינו ששלחנו את ישראל מעבדנו שאני לא היה לי לשלח אותם ובאמת מזל דלי מזל ישראל הוא מזל דלות ולכך אמרו יאה עניותא לישראל ולכך חשב פרעה כי ע"י מזל יצאו וא"כ אין להם כסף וזהב ולכך ברחו בממון של מצרים ובעל צפון הוא המעכב עליהם ובאמת דלכך הבטיח הקב"ה שיצאו ברכוש גדול שלא יתלו במזל

ויהפך לבב פרעה ועבדיו וגו' נראה כי השמש הוא כמו לב למזלות כי שבתאי צדק מאדים הם למעלה מהחמה ונוגה כוכב לבנה הם למטה מהחמה ברקיע והחמה באמצע כמו לב ואותיות לב בהפך הוא בל ר"ל עבודת כוכבים ומזלות שעבדו והוא השמש וזהו ויהפך לבב פרעה השמש שהוא לב פרעה נהפך לב לבל לעבוד לשמש ולייחס לו הממשלה

ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו הא דבחר במנין זה של רכב בחור נראה כי פרעה ידע בקסם כי יגיע בעו"ה עת רעה לישראל שאחד ירדוף אלף מהם וחשב פרעה שבזמנו יהיה זאת ולקח שש מאות בחשבון אחד נגד אלף והוא ת"ר אלף ומחנה לוים היה כ"ב אלף ע"כ לקח שלישים לשש מאות רכב בחור היינו על כל שלשים מהם ראש אחד הרי לשש מאות איש עשרים ראשים ופרעה שהוא מלך חשוב כשנים ובפרט שהיה עמו משנהו הרי ך"ב נגד מחנה לויה אחד נגד אלף

ובני ישראל יוצאים ביד רמה נראה לפרש היינו שהיו דצדיקים שהיו יוצאים ביד רמה כי ידיהם היו נשואות כלפי מרום בבקשה כדכתיב שאו ידיכם קודש כאמרו כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל שהרים ידו בבקשה כלפי מרום וזהו שישראל יוצאים ביד רמה

וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים וגו' הרצון בזה כי ראו כי הפכו פניהם לצד מצרים כאלו אינם רוצים לילך למדבר וא"כ שלא כדין היו רודפים אחריהם וע"ז נגזר גזר דינם כי לולי זאת היה להם טענה שבורחים עם ממונם אבל לא כן הוא כי מצאו שפניהם הפוך לצד מצרים וזה היה החזקת לבם

ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאוד היינו כמ"ש כי באמת המצרים לא מצאו מקום לרדוף אחריהם רק פרעה הוא הקריב ולפי המדרש והנה מצרים נוסע אחריהם היינו שר של מצרים יש לפרש ופרעה הקריב היינו שהקריב קרבנות לבעל צפון מזל שור ראש המזלות צפונית וע"י הוריד כח כנודע בקרבנות הוא הורדת כחות ונגלה השר שלהם וזה ופרעה הקריב קרבן וע"י כן ראו ישראל שר של מצרים נוסע

ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר נראה לבאר דמתחלה בראותם כי לא נחם דרך קרוב דרך ארץ פלשתים לא התרעמו וחשבו כנ"ל פן ינחם העם בראותם מלחמה אמנם בעת שגם פה ראו מלחמה כבידה עליהם א"כ שפעו כי לכך לא הוליכם דרך קצרה כי עדיין לא הגיע העת להשחית את הכנענים מקרב א"י והם צריכים