תפארת יהונתן צא

ימים נראה דאיתא דבשלשת ימי אפילה היו ישראל מעלים את עצמם דאיתא בכתבי האר"י ז"ל דבברית המילה צריך להיות אור בבה"כ וז"ש ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ולכן היה חשך שלשה ימים דאם הרגישו ביום ג' שמלו היו באים עליהם ביום השלישי להורגם כי יום שלישי של מילה הוא קשה ולכך היה שלשה ימי אפילה

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. נראה לבאר ע"פ מה שאמרו במדרש שהיה החשך כפול והענין הוא כי למצרים היה אפילו ביום חשך ולישראל היה אפילו בלילה אור וזהו ולכל בני ישראל היה אור היינו אפילו בלילה וזהו החשך הכפול שחושך של לילה שהיה ראוי להיות לישראל בלילה היה אצל המצרים ביום ונתקיים ע"י שניהם יום ולילה לא ישבותו שלזה הכל יום ולזה הכל לילה. ועוד נראה דבשלשה ימי אפילה מתו כל הרשעים בישראל. ואיתא במדרש ויקרא לאור יום זה מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה זה מעשיהם של רשעים וכאן מתו כל הרשעים בשלשה ימי אפילה ולזה אמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שלא היה רק יום שלא היו בהם רשעים

ויקרא פרעה אל משה לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם הא דאמר מקודם לכו נא הגברים ולא הקטנים ועתה אחר מכת חושך אמר לילך גם הקטנים. ונרתה דהענין הוא דאמר ראו כי רעה נגד פניכם והפי' נראה דאמרינן בגמ' משחרב ביהמ"ק ניתנה הנבואה לשוטים ולתינוקות דאינן בשלימתן אבל אם ישראל הם במעלה עליונה הנבואה שהיה על חשובים וגדולי' מגדלים צמחים ומתקיים הדור מכל סיג ופסולת משא"כ אם הנבואה שורה על הקטנים וודאי לא ישיגו כל כך שיהיו יכולים לפעול בגדולים. ואיתא דבהקרבת קרבנות דוברי עתידות שבאומות הם משפיעים על עצמם רוח הטומאה ולכן בבלעם מצינו שהקריב קרבנות תמיד ועי"כ רצה לקבל שפע נבואה מלמעלה וזה היה טענת פרעה דרצונכם הוא להקריב קרבנות כדי להשפיע שפע נבואה עליכם ומה לכם לקטנים הללו ובודאי רעה נגד פניכם במה שהנבואה בקטנים ע"כ אמר כאן אם צאנכם ובקרכם יוצג יהיה מזה ראיה שאין רצונכם לקבל שפע נבואה אז ראוי שגם טפכם ילך עמכם. באופן אחר נראה לבאר דפרעה ראה זאת באצטגנינות שלו דמזל מאדים נמי נגד ישראל וחשב שהוא מורה על שפיכות דמים מישראל ובאמת אין לתקן המזל רק במילה דהוא נמי מורה על מאדים כדאיתא בגמרא הנולד במזל מאדים יהיה או רוצח או מוהלא או טבחא ובאמת במילה הוא מתקן המזל ולכך בראשונה לא רצה להפיס דעתן ולהניח גם הקטנים לילך עמהם דירא פן ואולי ימולו את הקטנים בדרך אשר ילכו בו וימתיקו את המזל לבל יגיע להם שום נזק ממזל מאדים אבל אם לא ימולו יהרוגו כאשר מורה המזל אבל השתא דראה באמת דבשלשה ימי אפילה מלו את עצמם ואעפ"כ המזל מאדים עומד כנגדם ולכך אמר להם גם טפכם ילך עמכם כי לא איכפת ליה בזה

רק צאנכם ובקרכם יוצג נראה עוד לפרש על מה שקודם מכת חשך הסכים שילך עמהם צאנם ובקרם ואחר מכות חושך דוקא אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג דידוע דבשלשה ימי אפילה מלו ישראל את עצמם כדאיתא בילקוט ראובני דלכך היה מכות חשך כדי שימולו ישראל. ולכאורה תמוה על משה היאך בקש להקריב קרבנות מאותן בהמות שהיו לישראל במצרים הא אמרינן בגמ' אסור להעמיד בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים ומזלות דחיישינן לרביעה והנרבע פסול לקרבן וכ"ש למה דאמרו המצרים אם בגופם היו שולטין כ"ש בנשותיהן אף שלא היה באמת כן מ"מ הא אמרינן פרק אין מעמידין דחביבין עליהם בהמתם של ישראל יותר מנשותיהן (אמר המעתיק אל יקשה לקורא הא רבנן דפליגי על ר' אליעזר סברי דמותר ליקח מהם קרבן דלא חיישינן לרביעה היינו בבהמות עובד כוכבים ומזלות שהעובד כוכבים ומזלות חם על בהמתו בנקבה שלא תעקר ובזכר שלא יכחישו משא"כ בבהמות ישראל מודים רבנן דאין מעמידין בפונדקאות שלהם דחיישינן לרביעה)

ועל זה יש לומר שהיה לישראל דין בני נח בעת הזאת ובני נח מותרים להקריב את הנרבע וזה דוקא קודם שמלו אבל לאחר שלשה ימי אפילה שכבר מלו שקבלו עליהם דין ישראל אסורים להקריב את הנרבע ע"כ בתחלה קודם שמלו אמר פרעה שגם צאנם ובקרם ילך עמהם שמותרים בהקרבה אבל אחר מכות חושך שכבר מלו אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג משום חשש הרבעה

(אמר המעתיק אין להקשות על הרב המחבר הא בפ' אין מעמידין פריך בגמרא מקרא דגם אתה תתן בידנו זבחים ועולות ומשני דקודם מתן תורה היה אלמא אף שמלו היה להם אז דין בני נח דזה אינו קושיא דקושיית ותירוץ הגמ' הוא לר"א דס"ל דאין לוקחין מהם קרבן דלא ס"ל דעובד כוכבים ומזלות חס על בהמתו ולאחר שמלו היו אסורים להקריב הוצרך לשנות קודם מתן תורה שאני אבל רבנן אדרבא אמרינן שם שהקשו לר"א מהאי קרא והוכיחו מזה דנכרי חס על בהמתו דאל"כ היו אסורים להקריב לבהמתן דלאחר שמלו היה להם דין ישראל גם קודם מתן תורה כדפירש הרב המחבר)

אבל עדיין יש לתמוה האיך אמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות דמשמע דבהמות של ישראל ודאי יקחו עמהם להקריב אלא דגם הוא יתן מבהמתו דבשלמא מבהמת מצרים הותר להם לקרבן דנכרי חס על בהמתו דלוקחים מהם לקרבן אבל בהמתן של ישראל איך הותר להקרבה משום הרבעה כיון שמלו כבר והיה להם דין ישראל אבל נראה דאדרבא דלכך אמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות דהנה רבינו תם פסק בספק דרוסה שנתערב באחרת דמותר מכח ספק ספיקא א"כ כאן בהרבעה יש נמי היתר זה אם גם אתה תתן משלך גם בהמות שלנו יהיו מותרים