תפארת יהונתן ט

תורה מה תהא עליה כי אין להם פנאי ללמוד תורה והקב"ה השיב דביום השבת שאין להם עסק כלל אז ילמדו תורה. וא"כ תכלית שמים וארץ הוא יום השבת דאז ילמדו תורה. ובשבת ע"י התורה אשתכלל ואתקיים עלמא והוי שפיר ויכולו ביום השביעי והנה קודם שהיה זה העולם היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן כדאיתא במדרש ויום קודם שנברא עולם היה שבת והיה החורבן ביום השבת כי באמת כוכב שבתאי מורה על החורבן. אבל אחר שנברא זה העולם התיקון שבת תמיד ביום ז' ומזה הטעם אותן בני נח שהם מקודם שנברא העוה"ז התיקון שאז היה עולם התהו ולכך עכו"ם ששבת חייב מיתה. וזה ויכל אלקים ביום השביעי מתרגם ושיצי כי החריב העולם ביום ז' ואחר כך כשברא העוה"ז התיקון שבת תמיד ביום השביעי

ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות ונראה לפרש שלא תאמר שאין הקדושה מפאת היום רק מפאת המלאכות ששבת מהם וזה יתכן ג"כ בשאר ימים ולזה קאמר מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות היינו שהיה לו עוד לעשות רק כלה מלאכתו מחמת קדושת שבת וזהו מופת על קדושת שבת וזהו קדושת המן שהיה ג"כ משנה הטבע כמו דברים שנבראו ביום ו' והבן

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים. הנה חז"ל אמרו שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי ויתהון לא הניין לי וזה שאמרו שקודם שנברא העולם היה סדר זמנים קודם וזהו היה עולם התהו שבראו במידת הדין לכך נאמר בראשית ברא אלקים ואז היה השמים קודם לארץ. אבל כאשר נשאר בגוף האדם לאחר שנרקב עצם אחד אשרי ממנו הוא נעשה לגוף חדש לתחיית המתים כן נשאר רושם מעולם התוהו והוא אבן שתיה שממנו הושתת העולם התיקון כדאיתא במדרש בראשית ברא שיתין וכן בחורבן ביה"מ דומיא דעולם התוהו נשתייר קצת לכותל המערבי ובזה העולם התיקון קדמה הארץ לשמים. לכך נאמר כאן ארץ ושמים כי מאבן שתיה הושתת הכל. לכך אמר הכל היה מעפר ואיתא במדרש דרשב"י אמר דמחשבה היה בלילה וביום אבל המעשה היה ביום והיינו עולם התהו שנקרא חשך ולילה והיה עלה במחשבה לבראו במדת הדין והיה בתשרי אבל עולם התיקון שהוא במעשה היה בסוף היום עם דמדומי חמה כדאיתא במדרש והיינו בניסן

(אמר המעתיק עפ"י דברי הרב הגאון המחבר זצ"ל יש לי לתרץ קושיא עצומה על התוספות במסכת ר"ה שהקשו אהא דאמרינן בגמרא כמאן מצלינן האידנא בר"ה זה היום תחלת מעשיך כמאן כר"א דאמר בתשרי נברא העולם והקשו התוספות דהא קי"ל כר"י דאמר בניסן נברא העולם. ומתרצים דגם לר"י בתשרי עלה במחשבה לבראותו ולא נברא עד ניסן עכ"ל. וקשה לפי דברי התוס' איך שייך לומר על מחשבה זה היום תחלת מעשיך. ולדעת הרב שאבן שתיה נשאר רושם מעולם התהו שהוא עולם המחשבה וממנו הושתת העולם ניחא. ובאמת תירצתי קושיא זאת באופן אחר אבל מ"מ לדעת הרב נמי ניחא עכ"ל המעתיק) ולכך נאמר תחלה בראשית ברא אלקים במדת הדין. בראשית אותיות בתשרי ואח"כ נאמר אלה תולדות ארץ ושמים דבעולם התיקון ארץ קדמה לשמים. ונאמר ביום עשות ה' אלקים כי עולם התיקון שהוא ברחמים בשם הוי"ה נאמר בו עשייה שהיא על צד היותר טוב בתכלית התיקון. וגם נאמר בו ביום עשות להורות שעולם התיקון שדומה לאור של סוף היום שנעשה במעשה היה ביום

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. הצמחים כשהם מתגדלים אומרים שירה כדכתיב ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו וכשאומרים שירה הקב"ה מוריד גשמים. ולכך כשאמר משה האזינו השמים ותשמע הארץ והיו הם דוממים משירה אמר יערוף כמטר לקחי ואמר כשעירים עלי דשא כלומר כמו שהם פועלים ע"י שירתם אף אני אפעל ע"י שירתי ולכך וכל שיח השדה טרם יהיה כי לא אמרו עדיין שירה ולמה כי טרם יצמח כי לא הגיעו לגדר הצמיחה כי לא המטיר ה' אלקים כי מפתח של גשמים לא נמסר לשליח שלא יאמרו שהמלאכי' הם שותפים בבריאה. ולכך לא היה מטר על ידיהם רק מה' אלהים. ולזה נאמר אלה תולדות ארץ ושמים דיש להבין תולדת שמים מה עבידתייהו הכא. הלא כל יצורי ארץ המה מארץ ולא נמצא במעשה בראשית תולדה משמים. ולכך מפרש כי לא צמחו ולא הגיעו לתכלית הגמר עד שירד מטר מן השמים. והכל הולך אחר הגמר. ולכך נקרא תולדות שמים. וגם הקב"ה אמר על בריאות האדם בצלמינו כדמותינו שיהיה כביכול שותף במעשה בראשית. והיה זה כי לא המטיר מטר עד שבא אדם והתפלל על המטר וירדו גשמים וצמחו וא"כ הוא הגומר וכביכול שותף במעשה בראשית ותבין שלא הותר לשלוח יד בברואי יוצר הכל לאכול בעל חי רק הצמחים ופרי העץ שעל ידי תפלתו היה מטר וצמחו הותר לו לאכול וזה שהציל הבעל חי עמו בתיבה ונעשה כשלו הותר לו לאכול מהם ואד יעלה מן הארץ היינו טל שנולד ע"י אדים העולים כנודע וזהו אינו צריך לתפלת אדם שאינו נעצר לעולם היה קודם שהמטיר

ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. נתן טעם למה בראו מן האדמה. כי כבר כתבתי כי אדמה נשאר מן עולם התוהו והעפר הוא נצחי כי דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת והכל מקבל הפסד זולת העפר ולכך היה האדם לנפש חיה נצחי. ותבין כי כתיב עפר תן האדמה משמע עפר ואדמה תרין הויין