תפארת יהונתן י

וכבר עמד בזה במדרש רבה ואמר עפר זכר ואדמה נקבה והיינו כי עפר הוא נשאר מעולם התוהו שהוא אבן שתיה מקום מקדש ומשם נתפשט ונעשה כל האדמה. ונקרא אדמה לשון דמיון שהוא דמיון לעפר ולכך כל חיות ובהמות שהם כלם נבראו רק מאדמה. אבל אדם שהוא נצחי נברא מעפר שהוא נשאר מעולם מקדם והוא נצחי והוא אבן שתיה מקום מקדש ולכך אמרו אדם מן מקום כפרתו נברא. והאדמה שבא מעפר. החטיא את חוה שנתפשטה מן הצלע. כמו אבן שתיה שהיה אז ע"י חורבן כן האשה ע"י תרדמה ולכך מכנה המדרש עפר זכר ואדמה נקבה. ולפי פשוטו יש לפרש המדרש שיסוד עפר שהוא אחד מד' יסודות היה יסוד פשוט נקרא עפר וממנו נברא אדם וחומר עכור אשר בו כלל היסודות נקרא אדמה וזה עפר מן האדמה ולזה מכנה במדרש עפר לזכר ואדמה לנקבה. ואף כי ימות האדם ישאר גזעו ויחיה בתחיית המתים. ואינו מקבל הפסד. לכך נברא עפר מן אדמה כי זה נותן לו כח נצחי כי עפר שהיה בתהו ושב לתיקון ולכך עולם הראשון בדין אבל עולם השני ברחמים שיהיה בו תחיית המתים לכך אמרינן מחיה מתים ברחמים רבים. וזהו ויהי האדם לנפש חיה גם מוסב אדלעיל. ואד יעלה מן הארץ והוא הטל וקאמר כדי שאדם יהיה בו כח תחייה והוא ע"י הטל כי הוא מטל של תחייה ולזה אמר נעשה אדם. וגם בתחיית המתים יהיה טל להגבילו ולהחיותו כתחילת בריאתו כך יהיה תחייתו לעתיד

ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר. הוא היה מן ארץ הנשארת מעולם התהו כמו לוז הדרים שם אינם מתים. כך היה עדן ומשם היה אבן שתיה ומשם ישיגו אורחות חיים וכל מדען ולכך כתיב מקדם. היינו מעולם שהיה קודם זה העולם. כאומרם שעדן היה קודם לעולם ומשם יכולים להשיג עד נ' שערי בינה וזה עדן. עד חמשים מגיע ההשגה ותענוג עליון. והוא נון כפול בנגלה ונסתר. ולכך הוא בכלל מאה שערים. וימצא יצחק מאה שערים. אבל אחר שקלקל אדם ונפרד נון מעד ונעשה נע ונד ועדן היה מעולם התהו לכך נאמר עדן גן אלקים הכל במדת הדין אבל אח"כ בעולם התיקון נאמר ויטע ד' אלקים גן בעדן במידת הרחמים

ויטע וגו' ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. כי אילנות של כל העולם היו רק טוב למאכל לא נחמד למראה אבל בג"ע גם למראה היה נחמד ועץ דעת טוב ורע דקודם החטא לא היה לאדם תאוה למשגל ושום תענוג גשמי אכילה ושתיה וכדומה וא"א לעולם להתקיים כאמרם שביקשו להרוג יצה"ר של זנות ולא מצאו ביעא בת יומא כי הוא כח התאווה ולא היה עולם אפשרות להתקיים. וברא הקב"ה עץ הדעת כאשר יאכל האדם ממנו יתמלא תאוה לעניני גשמי ומשגל והוא טוב בעצמותו וטוב איכותו כי ע"י כן קיום המין וקיום ומצב אנושי ולכך הוא טוב ורע. והוא כמו אדם שהוא מקורר ויאכל דבר חם אף שיחם לו אבל לא יתמיד כי לא יתהפך הטבע רק יהיה מקרה לשעה ואח"כ ישוב לטבעו וכן היה לאדם להיות טבעו נבדל מתאות האלה רק בעת אכלו לשעה יתעורר לו כח התאוה הזה ואח"כ ישוב לטבעו. רק לאחר ששת ימי בראשית שאז הוחתם הטבע ונגמר בכל יצוריו כאמור ויכל אלקים כי שכלל כל מעשיו וחתם בכל אחד טבע הבריאה ואח"כ אי אפשר לעקור את הטבע ממקומו והוא העולה על כולם אבל קודם גמר הבריאה וטרם פנות יום הששי עדיין היה רפוי וכל אחד היה מוסיף וגורע ומשתנה כאשר קרא בששת ימי יצירה עפר למים ולא היה אז הטבע נגמר וא"כ אדם שאכל אז דבר הגורם כח התאוה קנה זה קנין בטבעי כי עדיין לא נגמר הטבע ביום הששי. ע"כ כשאכל מעץ הדעת אז הוטבע בו כח התאוה למשגל ואכילה ותענוגי גשמי. וזהו שאמרו כי ראוי היה עץ הדעת לאדם. אלא שאכלה פגה היינו שהיה ראוי לו לאכלו בלילה שאז נגמר והוחתם כבר הטבע והיה נשאר על טבעו הראשון שלא להתאות תמיד אחר תענוגי עולם רק לפי שעה בעת צרכו והוא מיהר לאכלו בששי קודם גמר הטבע ע"כ ע"י אכילה מעץ הדעת אז קנה כח התאוה לקניין חוק בל יפרד ממנו ואכילתו הוא כאוכל ערלה

ויצו ה' אלקים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. ויש להבין הנחש שאמר לאשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן ואיך תבדה שקר כזה. ונראה עפ"י שדרשו ושמרתם את משמרתי דלכל המצות צריך סייגים וגדרים למשמרת והואיל ועץ הדעת באיסור מיתה צריכין אתם למשמרת שלא לאכול מכל עץ הגן וכונת הנחש בזה למשמרת והא דאמרה אף כי אמר אלקים על המשמרת שאנו מוסיפים על המצוה היינו כאשר שאנו מברכין על מצות דרבנן אשר צונו וחוה השיבה מפרי עץ הגן נאכל היינו שבפירוש אמר לנו הקב"ה מכל עץ הגן אכול תאכל ואין אנו יכולין לעשות משמרת לעקור דברי תורה רק אמרה שהמשמרת היא הנגיעה ולכך אמרו חז"ל שדחפה נחש לחוה עד שנגעה להראות לה דכשם שאין מיתה על הנגיעה כך אין מיתה על האכילה. ומה ראיה היא זו הא הנגיעה היה רק באונס וגם האשה ידעה שלא צוה ה' על הנגיעה רק חמורה דברי סופרים יותר מד"ת ואף באונס הוא יותר חמור כאומרם אוכל קימעא ואישן קימעא והעובר על דברי סופרים חייב מיתה וכו'. אף שהוא באונס שינה

(אמר המעתיק לפי פירוש הרב הגאון יש לתרץ עוד דקדוק אחד. האיך אמרה חוה לא תאכלו ולא תגעו בו פן תמותון. ומלת פן הוא לשון ספק ולפי פשוטן של דברים שהיא סברה שה' צוה גם על הנגיעה האיך אמרה פן והקב"ה אמר שודאי ימות אבל לפי פירוש הרב שהיא ג"כ ידעה שלא צוה ה' על הנגיעה. רק שהנגיעה היא למשמרת וגדר שלא תבא