תפארת יהונתן ח

האשה זונה הנאמרת במשלי לית בה מגרמי' כי אין לו דבר ולכך נהרג. אבל יצה"ר דעריות הוא זכר זה כר שמלא תאוות וחמדת הזמן. ולכך לא הרגו אותו כי צורך העולם בו. והנה הצדיקים מצטערים על שהרגו יצה"ר דעכו"ם כי אילו היה קיים ומ"מ לא היו שומעים בקולו היה שכרם רב. וז"ש וספדה העם וכו' על יצה"ר שנהרג. אבל הקב"ה מצרף מחשבתם למעשה. כי גלוי לפניו דאע"פ שהיה מסיתן לא היו שומעין לו ונותן להם שכר כאלו נעשה המעשה וזה שאמרו שמחה לצדיקים לעתיד לבא והיה זה ג"כ בסיבת מיעוט הלבנה כי ע"י כן גם החמה נתמעט כמו כל שחבירו נענש על ידו. ולכך הנקבה שכחה מלבנה נהרגת שלית לה מגרמיה והזכר שכחו מחמה נצטנן כי נתמעט אורה וחומה. אבל לעתיד לבא יהיה אור הלבנה כאור החמה ויחדיו המקבל והזכר יקבלו בזכותן וזהו הפירוש מלחן לצדיקים לעתיד לבא

ויברך אותם אלקים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים. הא דהוצרכו לברכה מיוחדת הוא דידוע כי מי שטבעו קר אינו עלול להוליד ומכ"ש להרבות זרע. ולכך דגים שהם בטבעם קר למאוד אין בהם בטבע הזיווג והריבוי ולכך ברכם בברכה מיוחדת שיולידו וירבו חוץ לטבע ולכך אין עין הרע שולט בדגים כי במקום שהזיווג ע"י חימום ויצה"ר יש כח לעין הרע לשלוט. אבל הם פרים ורבים בלי חימום רק מברכת ה' אין מקום לעין הרע שהוא מסטרא דיצה"ר לשלוט בהם

ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה אולי רמז על חיה ידוע שנקראת אדני שדה שהיא קשורה ויונקת ממש מהארץ וזהו וחיתו ארץ

ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וירדו בדגת הים ובעוף השמים וגו' פירש"י ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם. ויש להבין מה ענוה שייך בזה שנמלך בהם הא הוא בעל העצה. וגם בטעם שלא יתקנאו בו קשה מה נ"מ לבורא עולם אם הם היו מתקנאים בו הלא הוא בעל הרצון. אבל הענין לגודל ענותנותו שאין לו חפץ שיקנאו בו ויצטרך לשמור את האדם נגד רצון המלאכים וא"כ באמת הכל חדא וזהו אמיתת הענין. אבל הפשוט הוא דכתיב ויאמר אלקים נעשה וכתיב ויברא אלקים את האדם כאמרם מתחלה ברא במדת הדין ולבסוף שיתף מדת הרחמים וכל הברואים היו בשם אלקים מדת הדין ואלקים בגמטריא הטבע כנודע כי בכולם נוהג הטבע אבל האדם נברא משתיהם והוא לפעמים הנהגתו למעלה מהטבע ולכך כתיב אח"כ וייצר ה' אלקים את האדם הרי בשני שמות מדת הדין ומדת הרחמים נוצר וזהו נעשה אדם בשני מידות דין ורחמים גם כמו שהקב"ה משפיע שפע לעומת מקבלים כך בראם הקב"ה בצירוף עולמו וזהו בצלם ודמות זכר משפיע ונקיבה מקבל וזהו בצלמינו כדמותינו ולכך נאמר עליו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם אותם דייקא. וגם ידוע דהתורה היתה כלי אומנותו של הקב"ה שהיה מעיין בתורה וברא את עולמו כמבואר במדרש שדרשו ואהיה אצלו אמון וכו'. אבל ביצירת האדם התורה היתה מסייע בבניינו ממש כדי שתהא סנגוריא על האדם כי יש בתורה רמ"ח מצות עשה והוא צלם כי נר מצוה מגין והוא צלם בהיפוך אותיות מצל ומלת דמות שהוא כעין התורה וניתן לעשה ובו כלולים ד' מיתות וזה ד' מו"ת ויש בתורה שס"ה לא תעשה ונגד זה יש באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידין ולכך נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותינו ה' עם התורה ולהיות כי לאשה אין לה רמ"ח מצות עשה. כי היא פטורה ממצוה שהזמן גרמא ע"כ גם אין איברים שלה רמ"ח כמבואר באהלות ע"כ גבי מלת צלם כתיב תחלה בצלם אלקים ברא אותו דייקא ואח"כ כתיב זכר ונקבה ברא אותם

וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ הנה אחר שכתב שבבריאת אדם בצלם ובדמות אלקים ניתן לו הברכה שירדו בדגת הים וגו' דידוע דהצדיק מושל על כל הברואים בין ביבשה ובין בים ע"י צירופי שמות אבל הרשעים הגם שהם מושלים ע"י כישוף מ"מ על מה שבים אין כישוף שולט שם ע"כ אחר שאמר בצלמינו כדמותינו דהיינו שיהיו צדיקים שעליהם צלם אלקים. יהיו מושלים בין בדגת הים ובין ביבשה אבל הרשעים אינם מושלים רק בכל חיה הרומשת על הארץ דייקא

ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו. והוצרכו לברכה כי אז לא היה עדיין היצה"ר שולט באדם והוצרך לזווג ולפריה ורביה

ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ את כל ירק עשב לאכלה והטעם כי אין ראוי לאדם ולבהמה לאכול באבוס אחד ולכך אז לא הותר לבהמה רק לאכול מעשבים ולאדם הפרי העץ. אמנם אחר המבול שפרצה היונה הגדר והנה עלה זית טרף בפיה. הותר לבני נח בשר ועוד נראה דתחילה לא הותר לאדם לאכול רק פרי עץ ולא בשר. כי ע"י עבודת האדם היו הצמחים ועצים לעשות פרי ויגיע כפיך כי תאכל. אבל בתיבה הציל נח את הבהמות ושאר בעלי חיים. ע"כ הותר לבני נח לאכול מבשרם דהוי כאילו הם שלו

ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וגו' ויכולו מפרש בתרגום ואשתכללו ומלת ויכל מפרש ושיצי והיינו כי ידוע שקיום ותיקון שמים וארץ בקיום התורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולכך נאמר יום הששי ה' ידועה דקאי על ששי בסיון שבו ניתנה התורה לישראל ובזאת נשתכלל עלמא ביום הששי. וידוע מה דאיתא במדרש כשנתן הקב"ה התורה לישראל היתה התורה צווחת ואומרת רבש"ע זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו