תפארת יהונתן פט

הלא זאת ידעת מקדם וטרם הגיע כל זאת וא"כ למה אין אתה רוצה לשלחם

ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם מי ומי ההולכים הנה אמרו ויושב ע"י שליח נראה דהרצון בזה כי פרעה לא צוה להשיבם רק עבדיו שלחו במצות פרעה וחשב פרעה כי באו מעצמם ולא היה יכול להשיב אמרי עבדיו ושאלם מי ומי ההולכים כי לכל דבר שבקדושה צריך מנין דבר מיוחד כמו שהיה באמת במדבר טרם אוהל מועד להקריב קרבן היו נמנים במספר צבאם והם אמרו שילכו לזבוח לה' א"כ צריך מנין ע"כ שאל מי ומי ההולכים והשיב משה שכולם צריכין לילך כי נחשדנו אם בגופם שלטו בנשותיהם לכ"ש וחשבו על בנינו שהם ממזרים ולכך כולנו נלך שאין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת

כי חג לה' לנו רצונו בזה שהוא חג להכיר יחוד ה' ותורתו ולזה צריכין כולם לילך אפילו הטף כמו במצות הקהל שאז היה המלך מפרסם תורתו והיה אפי' הטף חייב לבא כן יהיה זה כמו חג ה' בהקהל כי זה יהיה לנו לפרסם אלקותו ותורתו וא"כ צריכים כולם להיות במעמדו

ראו כי רעה נגד פניכם. נראה לפרש בפשיטות הלא אמרתם שלכך צריכין לזבוח פן יפגענו בדבר הרי לכך אתם זובחים כי רעה נגד פניכם ולכך אתם זובחים להשיב חמתו מהשחית וח"ו לא נחשד הקב"ה שיפגע בדבר על לא פשע וצריך להיות עבור חטא וטף מה חטאו מה צורך יש בהם וזה אמרו כי רעה נגד פניכם

ויגרש אותם מאת פני פרעה. נראה לבאר כי גם זאת לא דיבר פרעה בלבב שלם רק להפיק רצון עבדיו ולכך חשב אולי יתרצה משה לזה ופרעה לא היה חפץ גם בזאת ולכך בשמעו כי אינם חפצים בזה גירשם תיכף מכלי תת זמן להם ליישב להסכים לדבריו כי הכל היה אצלו באונס והבן

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה וגו'. נראה לבאר על מה ששלח עליהם דוקא מכות ארבה דפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ויש להבין וכי לא ידע שה' הוא בשמים ממעל אבל כוונתו היה כמבואר דמשה היה אומר לו אהיה הוא מדת הרחמים ושלח עליו כל המכות וזה היה קשה לו להאמין דמפועל הטוב תבוא פעולה רעה. ואיתא דבהמה היא כולו רע ולכך צריכה שחיטת ב' סימנין ועוף אינו רע כ"כ ודיו בשחיטת סימן אחד אבל דגים וחגבים הם כולו טוב ואינם צריכים שחיטה כלל רק באסיפה בעלמא סגי ואפ"ה אכל מה שהשאיר הברד ומפועל טוב יצא פעולה רעה ומזה מוכח שהוא תקיף ובעל היכולת לעשות כרצונו הן לטובה והן לרעה ח"ו

איתא במדרש אין מלך לארבה ולכך שלח עליהם ארבה נראה כוונתו דהיו אומרים דהכל מעשה כשפים הוא והכישוף הוא שמשביעים השר של מעלה ובאמת אין מלך לארבה למעלה במזל וזה יורה שבודאי לא מעשה כשפים הוא עושה. ולפי פשוטו נראה לבאר דהם אמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש ואעפ"כ לא היו שולחים לישראל כי לא רצו למרוד במלכם בפרעה דלא רצה לשלוח אותם והראה להם בזה דלאו שפיר עבדי דהא ארבה אין לו מלך. ולפירוש הראשון שכתבתי יתורץ קושית העולם שהקשו דלמה לא עשו כן גם החרטומים להביא את הארבה ולמה שכתבתי ניחא שלא היו יכולים להשביע לשר כי אין מלך לארבה למעלה אך על מכות הערוב נמי יקשה קושיית העולם דלמה לא הביאו גם החרטומים את הערוב ונראה לבאר דבערוב כתיב וגם האדמה אשר הם עליה ובאמת יש להבין על מה עשה כל החרדה זאת להביאם עם האדמה. ונראה דחיות הארץ אם באים בארץ נכריה אשר לא הורגלו בה מימים ימימה אינם מסוכנים לחבל הבריות רק אוכלים עשב השדה אבל שא אדם בא למגוריהן אשר ידורו בהן אז משחיתים הכל כשור אוכל עשב ובאם לא היתה הארץ נעקרת עמהם לא היה המופת גדול כ"כ במה שלא הזיק את הבריות והיה כח ביד החרטומים לעשות כך כדאיתא וחובר חבר דהם מקבצים ומאספים נחשים ועקרבים רק גדול המופת היה שלא הזיקו כלל את הבריות אף שהאדמה נעקרת עמהם מה שאין כח ביד החרטומים לעשות כן ובלא אדמה ע"כ לא רצו החרטומים להביאם כי מה תועלת יש בו כי עוד גדול משה בעיני העם יותר מהם כי הוא עשה נס בתוך נס היינו להביאם עם האדמה ואעפ"כ לא הזיקו

ויאכל את עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד ונראה דאיתא כתיב במדין נקמת ישראל וכתיב נקמת ה' רק אם נקמת ישראל אינו כדאי להשמידם אז נקמת ה' מועיל לכלות את הכל והברד היה בשביל ישראל שנקראו ראשית אבל הארבה היה בא בשביל נקמת ה' ולכך בברד והחטה לא נכתה כי הבכורים נוכו בשביל ישראל שנקראו ראשית אבל הארבה אכל כל אשר השאיר הברד. ועוד נראה ויאכל את כל אשר השאיר הברד דזה ידעו המצרים שהארבה יאכל הכל ועי"ז חששו שיהיה רעב דלכאורה קשה להולמו טענת המצרים הטרם תדע כי אבדה מצרים מהיכן היה ראוי לידע האבדת מצרים. אבל הענין הוא דבאמת נגזר על מצרים ז' שני רעב ובזכות יעקב לא היה רעב רק ב' שנים. אבל באמת דבר ה' לא יכזב ולא ישקר והרעב היה באמת בימי ירמיה והמצרים טעו בזה ואמרו דדבר זה נגזר עליהם להיות עוד ה' שנים רעב ולכך שלח עליהם ארבה לכלות הכל והוא אינו מופת ה' בשביל ישראל רק בא בע"ח לגבות את חובו וממנו בא וזה שדייקו הטרם תדע כלומר שמאז ידעת שדבר ה' לא יכזב ובוודאי יקיים דיבורו ובא על פקידה

הבוקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה נראה לפרש דטבע של ארבה הוא לבוא במדינות אחרות ולכלות הכל רק באמת הולכים כדי הילוכם