תפארת יהונתן פח

יודה כי ה' הוא אלקים ואין חילוק ופירוד ח"ו בשמו הקדוש והוא מנהיג הכל

כי אני הכבדתי את לבו למען שתי וגו' הנה כבר תמה במדרש שהוא ח"ו פתחון פה למינים מכחישי הבחירה אבל הענין הוא כי כל אדם רוצה מבלי ליתן דבר מה לאויבו אף שמכהו הכאה גדולה עד שמכביד בהכאה אשר א"א לסבול עוד אז הוא נותן לו אבל מי שכוחו גדול ועז ויכול לסבול כל ההכאות אינו משגיח בכל ואינו נותן וכן הענין בפרעה כי ח"ו ששינה הקב"ה רצון בע"כ דאלו היה רצון פרעה לשלח את ישראל לא היה הקב"ה משנהו ע"י הכבדת הלב רק הרצון שלו היה מבלי לשלוח אמנם מחמת מכות רבות ידע הקב"ה שיתרצה לשלח ולכך נתן לו הקב"ה כובד לב שיסבול כל המכות ולא ישים בזה אל לבו וישאר בחירתו כמקדם אם לשלוח או לאו ולא היה משנה הטבע מבחירתו כלל רק סילוק המכריח לפרעה נגד בחירתו וזה שאמר במדרש עשה לבו ככבד הרצון בזה לבל ירגיש בכל המכות כמו שנפש ההרגשה אינו בכבד רק בלב וה' עשה שאף לבבו לא היה מרגיש והיה לבבו כמו הכבד בלתי הרגשה ונשאר בבחירתו וזהו ברור וזהו שאמר כי היה הכבדה למען שתי אותותי אלה בקרבו שעל זה היה הכבדה שלא יפחד מכל המכות כמו שהיה רצונו מתחלה אבל נשאר בבחירתו: ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. נראה לבאר כי באמת קשה לכאורה אם פרעה חטא עמו מה חטאו ומה היה להם לעשות וכי ימרו פי מלך עד שיגיע להם עונש כזה ואם קמי שמיא גלי שגם הם היו במרד מבלי לשלח מ"מ הבריות אין להם מופת על זה ויבואו ח"ו לדבר סרה על משפט ה' אמנם במכות ארבה וחושך נתגלה רעתם כי אילו היה לבבם נוטה לשלח את ישראל הלא היו יכולים לעשות תחבולה ולומר לישראל באנו בשליחות פרעה צאו ממצרים כאשר משה לא בקש רק וירדו כל עבדיך אלה כי שלוחו של אדם כמותו ולפרעה יאמרו הנה עם יצא ממצרים בזרוע נטויה מי מעכב נחנו ישבנו בחשך ולא אור ולהם היה אור ומי יכול למחות בידם והם לא עשו כן וזה המופת שגם לבבם היה לכך שע"י מכות חשך וארבה למען תספר לדור אחרון ולמען דעת כי אני ה' נאמן אל אמונה ואין עול ח"ו לענוש איש בלא פשע ומ"ש את אשר התעללתי במצרים נראה דהשחוק היה בזה כי במכות ארבה וחשך היו יכולים לצאת מבלי פחד וכושל ומי יעכב והיה הקב"ה רק מצחק עמהם כאלו צריך להסכמתם ומזולת זאת לא יצאו והם השוטי' שלא הרגישו וחשבו שצריך להסכמתם והקשו לבבם והגיעו למכות גדולות

ויאמרו אליו כה אמר ה' אלקי העברים וגו' נראה לבאר מה שתארו לה' אלקי העברים שהוא מעבר הנהר אשר שם ארץ בני קדם ובלעם אמר מן ארם ינחני מהררי קדם כי שם משכן מקום שדים ושם מקטירין לאלהי נכר וטלמסאות כי שם שמות הטומאה שמסר אברהם לבני הפלגשים כדכתיב וישלחם ארץ בני קדם והמצרים חשבו כי אלקי ישראל ג"כ אחד מאלהי נכר השוכנים בהררי קדם מקום בלעם כנאמר בישעיה שניבא על מצרים איך תאמרו על ה' בן חכמים אני בן מלכי קדם ולכך להוציאם מטעותם אמר כי מי הוא אלקי העברים אותו שבעבר הנהר הוא מלך על כל ואינו ח"ו כאלילי העבודת כוכבים ומזלות כי הוא אלקים מושל על כולם. או יש לפרש כי הטעם שנקרא אברהם עברי הוא כמו שכתב החכם הכוזרי כי ענין וגזע נטמן אצל אבות לבנים ושרשם מוליד ענפים מדור לדור ושורש עבר שהיה צדיק היה נטמן עד שבא אברהם ושורש נחור עד שבא עשו וישמעאל ואם כן שורש אברהם היה עבר ולכך נקרא אברהם עברי כי שרשו היה עבר וידוע כי פרעה רצה בבנין ערים בצורות ותוכן לבנים מישראל בחשבו כי דור הפלגה נמנעו מלבנות מגדל ולעשות להם שם כי ה' בלל לשונם כי לא יתכן לבנין זה רק לשון הקודש שיש בו שימושי שמות וצרופים עד שהמלאכים צייתים לזה וכאשר בלל ה' לשונם פסקה ענינם ופרעה בראותו כי ישראל מדברים בלשון הקודש נתן לבו לענין דור הפלגה לבנות ערים בתוכו לבנים וזהו מעלת ישראל שזה הגיע להם לה"ק שנשתעבדו ע"י כך ומ"מ לא שינו לשונם וידוע כי עבר הצדיק מיחה בדור הפלגה והתנבא עליו כמ"ש רש"י שקרא לבנו פלג והוא היה מוחה על זה ולכך אמר משה אלקי העברים יחוס אחר עבר שהוא מוחה בדור הפלגה כי לא יצליחו וכן יארע לך ולכך אמר אלקי העברים ועין ברמב"ן על התורה כי בענין הפלגה לא נזכר רק שם הויה כי כל ענינם היה לשם הויה ב"ה ולכך אמר משה מאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה שזה היה דעת פרעה שכך היה ענין המגדל שהיה לשם הויה וזה היה דעתם ג"כ והבן

עד מתי מאנת לענות מפני. נראה לפרש כמ"ש ז"ל כי חשב פרעה שה' הטוב שהוא מלא רחמים מצדו לא יבא רע ולכך לא נכנע מפניו ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים אולי כוונו עבדי פרעה למה שאמרו במדרש כי כשהיה משה בקטנותו היה לוקח העטרה מראש פרעה ושפטו החרטמים כי הוא יחריב את מצרים ובקשו להרגו וקרה לו נס וזה אומרם הטרם תדע כי אבדה מצרים הלא הוא דבר ישן וטרם היינו מקדם ידעת במשפט הקוסמים ולכך עד מתי יהיה זה משה האיש לנו למוקש כי מנעוריו התנכר במעלליו ולכך שלח את האנשים רצונם לומר שלחהו עם האנשים כדי שיצא ממצרים ועוד יובן כי טענו אל פרעה הלא מראש היו דבריך הבה נתחכמה לו פן ירבה וא"כ השגת בחכמתך כי על ידו יגיע כליון למצרים רק התחכמת לענותם בסבלותם וזה כבר בטלה כי מראש השנה בטלה העבודה וא"כ שהם חפשים איה פחדך וחכמתך כי על ידו יאבד מצרים וזה אמרם הטרם ידעת היינו