תפארת יהונתן פז

אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. היינו דהמופת שצוה הקב"ה ליתן לישראל יבקש הוא לדעת אל תתנו לו האות השני הפכת מים לדם כי זה יהיה בכלל עשר מכות רק אות הראשון מטה לנחש והענין בזה האות כי כאשר ישראל הם בתכלית הגלות ומטו עד עפרא אז הם מכניעים לעובדי כוכבים ומזלות ועוקצין אותם כי מקדם אם באים לדין לעובדי כוכבים ומזלות על רוע מעלליהם יקטרג מדת הדין גם ישראל שגו אבל כאשר הם מושפלים עד עפר מה יש להם יותר לעשות ונסתם הקטרוג מישראל ומדת הדין מתוח על עובדי כוכבים ומזלות וזה שהראהו כאשר יהיה מטה שבט ישראל מושלך ארצה אז יהיה לנחש לקוץ ולסילון ממאיר למצרים

ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן. נראה כי הנביא ירמיה הנבא על מצרים שתהיה מלכות שפלה ביותר והיה כן ומ"מ עקצו אח"כ לישראל בימי חשמונאים תלמי ואנטיוכס שהיו מלכי מצרים כנודע אבל הכנעו ע"י שורש וזרע חשמונאים שהוא זרע אהרן ולכך ויבלע מטה אהרן את מטותם שיהיו נכנעים למטה אהרן כנודע במלחמות אנטיוכס: פרשת בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' נראה כי קושי לבם ולבב פרעה היה במכות ברד שפרעה ביקש שהקולות והברד יחדלון אבל לא המטר כי זה היה מעלה למצרים כי לא יהיו צריכים דווקא לנילוס כמבואר בשבח א"י למטר השמים תשתה מים וכן הבטיח לו משה אבל באמת גם המטר חדל ולכך כאשר ראה פרעה כי גם המטר חדל אמר א"כ אין זה הענין תלוי במשה ותלהו במקרה ולכך היה משה בוש לצאת לקראתו ולכך צוה ה' שאל יתן ללבו בשביל כך לדבר אל פרעה כי זהו מהכבדת הלב פירוש כי רצוני ליתן שתי אותות ארבה וחושך שעל ידם היה מוציאם מדעת החרטומים והמכשפים שכלל הכוחות לדעתם הוא השמש כי הוא עיקר המשפיע ומנהיג העולם ולשמש מייחסים כל הקורות וטבעים ושנוים כאשר נודע בספריהם וכאשר אמר קהלת הכל מענין תחת השמש וביקש הקב"ה להראות כי אין השמש מנהיג ואין בכוחו רק כפי הנהגת עליון ולכך היה ארבה וחושך שכיסו את השמש ובזה ראיה שאין ביד השמש למחות ולהיות כי ידוע כי בזמן המטר אין כל כח השמש כמו בזמן שאין מטר ולכך חדל המטר והיה השמש בתקפו ובגבורתו ומ"מ באו המכות הללו וראו והכירו כי אין בשמש ממש ואצבע אלהים הוא ומ"מ היה כבד לבב ואמר בא אל פרעה כי תמיד היה משה הולך אל פרעה כשיצא המימה והטעם כי אם היה בביתו אולי עבדיו יהיו יועצים לו לשלוח את ישראל והוא ישמע לעצתם והקב"ה ביקש שיקבל פורעניות ועשר מכות ולכך הלך אליו אל הנהר ששם הוא לבדו כמ"ש רש"י. אבל כאן אמר ה' שיבא אל פרעה לביתו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו ג"כ ותו ליכא למיחש שיעצו לו לשלוח. ואמר הכבדה לעבדיו ולא לעמו ושריו כי השרים אפשר שלא היה בהם הכבדה רק היו חושבים אם יכבד פרעה לבבו לכסוף ה' יגפנו לו ולביתו ואליהם יגיע הממלכה והזהרו מלייעץ לפי דרכו אבל אצל עבדי פרעה היה כבד לבב כי נימוס מצרים אין עבד מלך א"כ מה להם להזהיר מליעץ לשלוח ע"כ היה הכבדה

למען שתי אותתי אלה בקרבו. הנה לשון למען שהוא נתינת טעם וגם כתב דוקא אותותי אלה שהם עוד שלש מכות ארבה חושך מכות בכורות נראה לבאר ע"י מכות אלה נולד להם הכבדה ביותר והוא כי ידוע מה דאיתא במדרש שכל מכה שמשה חודש אחד היינו ג' שבועות להתראה ושבוע א' למכה והרמב"ן הוכיח כי באדר היה מכות ברד וא"כ בניסן כבר נאמר החודש הזה לכם וא"כ בירח אדר היו כל ג' מכות רצופים וע"כ תמהו מה זה מה נשתנה ירח זה מכל הירחים ושפטו שהוא מפאת המזלות כמ"ש הראב"ע במגילה כי לכך בחר המן באדר היותו הפך ניסן מזל צמח מישראל וידוע כי מצרים עובדים לטלה ומזלם ניסן א"כ אדר הוא ההפך ולכך קרה להם ג' מכות ואם כן שפטו שהוא מפאת המזל ולא פועל ה' והכבידו לבם למען שתי שלשה מכות אלו בחודש אדר גם יש לפרש שהגיע להם כובד לב דוקא מחמת מכות האלו כי באמת היה להם למצרים לתמוה תמיה גדולה דמה לה' להביא עליהם מכות הללו ולמה לא יצוה לישראל לצאת ולא יהיה יד פרעה חזקה למחות בהם ומה צורך שישלחם פרעה דוקא מדעתו ורצונו ומזה יש להם מקום להתפקר כי ישראל הם אסורים בכשפים ואין כח ה' להתירן עד שיסכים פרעה אך במכות הראשונות יש תירוץ פשוט כי ישראל מעינוי הגלות המה רכי לבב ואם מצרים יעמדו נגדם יחזרו תיכף אף שיהיה ידם חזקה כמבואר בקרא פן ינחם העם בראיתם מלחמה ושבו מצרימה ואם פחדו ממלחמות פלשתים מכ"ש ממצרים אבל בארבה וחשך שהיה חשך למצרים ואור לישראל א"כ מי מעכב שיצאו ומי ימחה הלא דרכם חושך ובזה מצאו מקום לפקור ומכות אלו הולידו כובד לב למצרים. או יש לפרש למען שיתי אותותי אלה כי פרעה ידע שם אלקים אבל חשבו כי סר הוא ומי מאלקים מי אלה כי א"א להשיגו מי הוא ומי בהפך ים ולכך פקרו כמו טיטוס שאמר אין כחו אלא בים ופרעה אמר מי ה' כי מי הוא ומי ישיגו ומי הבין דרכו עד שאתה אומר נגלה אליך ה' אבל אמרו כי משם אלהים אותיות אלה חלק לעבודת כוכבים ומזלות כי הם ממש מזלות ויפול בהם השגה אלה הם מורה באצבע והוא בהיפך אתוון לאה שהן מקבלין ליאות כמו שאמר אליהו וכי שיח וכי שיג לו וגם האל לשון התחלה כי הם תחילות הנהגה ולכך אמרו בעגל אלה אלקיך ישראל הרצון הוא אלה וכמו כן פקר פרעה מי ישיגנו וקראהו מי אבל במכות האלו שנתברר תשות השמש ולה' לבדו ההנהגה ולכך אמר למען שתי אותותי אלה כי עי"ז