תפארת יהונתן פה

ולכך נאמר אלה ראשי בית אבותם והבן

אלה ראשי בית אבותם בני ראובן בכור ישראל וגו' הנה נראה הטעם שלא שעבדו מצרים בשבט לוי היה כי פרעה ראה בקסם כי משבט לוי יקום המושיע ופרעה חשב מי שאינו בצרה אינו יכול להושיע כי נוצר תאנה יאכל פריה מי שסבל גלות יהיה אח"כ לראש ולכך לא שיעבד בשבט לוי כלל ולא יוצדק להקים משבט לוי מושיע וזה היה טענת ישראל ג"כ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה שהם בעבודה רבה ושבט לוי חפשי מכל ואיך יתכן שהוא יתנשא ויבחר ה' בו למושיע וזה טענת משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ובא התשובה למה באמת נבחר המושיע מן לוי כי המצרים ערערו ואמרו שכולם בני תערובות המה כי אם בגופם שלטו כ"ש בנשותיהם ולא היה אצלם מיוחסים רק יורדי מצרים ולכך שבט ראובן ושמעון לא נתיחסו רק באי מצרים אבל הנולדים במצרים לא נתיחסו כי ערערו עליהם והמושיע צריך להיות בלי ערעור ולא יהיה בו פגם תערובות ולכך נבחר משבט לוי דבשבט לוי לא היה טענה אם בגופם היו שולטים וכו' כי לא נשתעבדו כלל ולכך בשבט לוי מייחס ובא כל הנולדים במצרים עד פנחס כי יותר מזה לא נולד במצרים מזרע אהרן כי עליהם לא היה פקפוק ולכך נבחר המושיע משבט לוי ולמען יהיה בגדר אין ממנין פרנס על הצבור אלא א"כ קופה של שרצים תולה בו לכך נולד מיוכבד דודתו של עמרם והיה פקפוק ולכן לא נזכר בפירוש שם אמו של משה ואשתו של עמרם מקודם רק בפרשה זו ומזה תבין למה נבחר משה למושיע ולא אהרן כי על אהרן לא היה דופי שנשאה ע"פ הדבור אבל משה שכבר גירשה עמרם והחזירה היה פקפוק כי שוב פסק הצווי כמ"ש וזה לא ידעו שהיה גרושין בטעות. ועוד נראה לבאר הא דמנה הני ג' שבטים עד משה ואהרן דכלל כל המספרים הם שלשה ולכך בשם הויה ג"כ ג' אותיות אבל ה' אחרונה היא כפולה ד' פעמים ג' הוא י"ב והם י"ב צרופי הויה ב"ה וכן בשבטים שורש כולם הם שלשה ראובן שמעון לוי ויהודה הוא הכפל כמו ה' אחרונה ד' פעמים ג' הרי י"ב שבטים אשר נתהווה ממנו ולכך כתיב אלה ראשי בית אבותם ראובן שמעון ולוי כי הם שורש כל השבטים והם שלש אותיות ראשונות מהשם שהם יה"ו. במספר כ"א ולכך מונה כ"א נולדים קודם משה ואהרן והנה משה ואהרן הם דור שביעי מאברהם ולכך נתקדשו כי השביעי הוא קודש אמנם מספר ט' ט' חי וקיים כנודע כי לכך חותמו של הקב"ה אמת שהוא מספר קטן ט' שהוא שומר מספרו תמיד ופנחס היה דור ט' והיה חי וקיים ולכך פנחס זה אליהו שהוא חי וקיים. ועוד נראה לפרש הא דמנה הני שלשה שבטים עד פנחס בכלל היחוס דלכאורה יקשה דמהכ"ת לערער על זרע קודש שיש בהם ח"ו שמץ פסול הלא כולם זרע אמת הם רק נראה דאמרו אם ראית שתי משפחות מתגרות זו בזו שמץ פסול יש ביניהם והנה קרח נתגרה במשה ועמו היה און בן פלת ורוב שבט ראובן כנודע וכן שבט שמעון נתקבצו במעשה זמרי על משה כדכתיב בסודם אל תבוא נפשי וגו' וביחוד על פנחס שהיו מבזים אותו וא"כ יש כאן מקום פתחון פה ח"ו לומר שמץ פסול יש ביניהם ולכך התורה מייחס ראובן שמעון לוי זרע קרח ופנחס להודיע שאין בהם שמצה ח"ו ואם כן ממנו נקח ראיה על שאר שבטי י"ה שלא היה גירוי ביניהם מכ"ש שהם כולו קודש בלי והנה כבר נאמר בתרגום כי שם ה' אקרא כי משה לא רצה להזכיר השם עד אחר כ"א תיבות והיינו הטעם כי רכב אלהים רבותים אלפי שנאן מרכבות ה' כ"ב אלפים והם באמת כ"ב מלאכים כי כל מלאך אחד כלול אלף כנודע כי אלף הוא אלף וכל דיבור נברא והוא. בחינת מלאך ולכך השם לא נזכר רק אחר כ"א תיבות שהוא בצירוף השם כ"ב והן המרכבה וכן משה ואהרן שהיו מרכבה נזכרו אחר כ"א חנוך פלוא חצרן וכרמי ימואל ימין אהד יכין וצחר ושאול בן הכנענית גרשון קהת ומררי לבני ושמעי עמרם יצהר חברון עוזיאל מחלי ומושי ואח"כ אהרן ומשה הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם היינו לדבר אל בני ישראל לבטלם מעבודת כוכבים ומזלות כי כל הגוים עובדים לשרים ולמזלות כי כך צבאם לצבוא זו על אומה זו וזו על אומה זו ומדינה זו והם צבאות השמים כי לכל אחד צבא אבל ישראל הקב"ה הוא על צבאם והוא אות ברית בינו לישראל וזה צבא אות אות ה' בצבא שלו שהוא מושל בישראל וישראל במצרים היו עובדים ג"כ לצבא השמים כי חשבו היותם בגלות אף המה תחת ראש צבא מדינה זו אבל הקדוש ברוך הוא צוה להוציאם ממצרים על צבאותם להכיר ראש צבא שלהם האמיתי ה' צבאות שמו ולכך נזכר כאן אהרן תחלה כי אהרן היה ראש בזה כי אהרן נתאמת אצלם לנביא אמיתי וגם אם יאמר להם משה לפרוש מעבודת כוכבים ומזלות יאמרו לו טול קורה מבין עיניך שאתה הפרשת בנך הראשון לעבודת כוכבים ומזלות ולכך היה אהרן ראש המדבר אבל לדבר אל פרעה להוציא בני ישראל כתיב אח"כ הוא משה ואהרן הקדים משה הואיל ונתגדל בבית פרעה דמיניה וביה ניזל ביה נרגא כנודע בעובדא דדוד דאתא ממואב ועוד נראה לבאר דידוע דאיתא אכן נודע הדבר דמשה נמסר לסרדיוט ונהפך הסרדיוט לדיוקנו של משה והרג את עצמו וכמה שנים אח"כ בא משה ואמר אני הוא משה שנמסרתי לסרדיוט ומהנמנע להאמינו כזאת ומי פתי יסור הנה ויאמין כזאת ולכך הבטיחו הקב"ה והנה אחיך יוצא לקראתך להאמין לעם שכנגדו להראות להם האחוה ולכך אצל ישראל היה העיקר אהרן על כן הקדימו למשה אבל אצל פרעה היה העיקר משה כמש"ל ע"כ הקדים את משה לאהרן. ובדרך הפשוט נראה דידוע דבגדולה מתחילין מן הגדול ובפורעניות מתחילין מן הקטן ולכך בפסוק אשר אמר לישראל להוציאם והוא היה לטובתם ולכך הקדים אהרן למשה שהיה גדול ממשה בשנים אבל