תפארת יהונתן פג

כמאמר דוד ממעמקים קראתיך ה' כשהייתי בתכלית עומק הצרות קראתיך ה' שהוא רחמים באמת וכן היה קושי השעבוד תכלית הטוב האמתי לישראל

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל וגו' הגם דלא מצינו שנראה ליצחק באל שדי. נראה דודאי כל הברכות שבירך יצחק ליעקב לא ענה מלבו רק ברה"ק ומחזה אלהים נראה לו ויצחק ברך ליעקב בצאתו אל לבן ואל שדי יברך וזה היה ברה"ק ומחזה אלהים נראה לו באל שדי וזה מורה אל יצחק ואל יעקב הרצון מה שהיה אצל יצחק היה אל יעקב בברכתו אשר בירך ליעקב ומה שהיה ביצחק היה בשיתוף עם יעקב

באל שדי. נראה לבאר כי בזמן האבות לא היה הדור כדאים לרחמים שישפיע ה' על אבות העולם להודיע אלהותו בעולם לרוב חטאם אמנם ה' הגין בעם לטענות איוב אם חטא מה יפעל לך ואלו ח"ו יצויר שהקב"ה צריך למציאות א"כ הוא החוטא גדול עונו מנשוא אבל הקב"ה הוא המציאות בעצמו ואין צריך למציאות כלל וא"כ מה יתן ומה יגרע לו האדם בחטאו ולזאת נתמלא רחמים על הארץ להאיר להם בטובו ע"י אבות העולם וזה ענין השם שדי הרצון שדי בעצמותו ואינו צריך לזולתו. ועוד נראה לפרש כי שם זה כמו שדרשו חז"ל מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותי די כי זהו השם אינו עושה רק כשהם בתכלית הצרות ולכך אמר יעקב לבניו כשהיה בעת צרה ואל שדי יתן לכם רחמים וזה שאמר השם וארא אל האבות באל שדי היינו שלא הזמנתי להם הרווחה רק מתוך עומק הצרה ושמי ה' שהוא רחמים לא נודעתי להם ואם כן אין לך להתרעם על קושי השעבוד כי מתוך צרה יהיה הרווחה

ועוד יש לפרש דהנה כשנצטוה אברהם על המילה נאמר אל שדי והענין הוא גם שם מטעם מי שאמר לעולמו די כי טבע הבריאה לא נגמר וצריך לפעולת אדם כמו התבואה שצריכה יגיעה רבה מן הכל עד שאמרו כמה יגיעות יגע אדם וכו' וזהו כי מתחלה היה העולם מתרחב להוציא גמר למעשה ושיהי' הדבר נגמר מבלי צורך פעולת אדם וגער ה' ואמר די דצריך לפעולת אדם לגמור והאדם שותף בזה כביכול במעשה בראשית והנה כבר טענו אם המילה הוא שלימת האדם ולא נקרא תמים עד שמל ולמה לא נברא כך ולכך אמר הקב"ה כשצוה על המילה אל שדי שאמרתי לעולמי די ולכך עליך להמול ולהיות תמים וכן הדבר בישראל שלא הגיעו למדריגת האדם להזדכך רק על ידי קושי השעבוד ועין באלשיך רק דלא תקשה היד ה' תקצר ולכך אמר וארא אל האבות באל שדי שעל הבריות לגמור מפעלות ה' ולא יעשה ה' הגמר כי אם ע"י בן אדם לגמור פעולתו כי אמר לעולמו די והבן

וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה. נראה לבאר כי הגלות התחיל מלידת יצחק או מברית בין הבתרים והיינו שהיה גירות בארץ ישראל אבל אין זה מספיק לכאורה דהא היו יושבים בטוב הארץ ויכולים לקנות שדות כמו יעקב וכן אברהם קנה שדה עפרון אבל הענין הוא כי חייהם היה תלוי להם מנגד מפחד האומות כי פרסמו דת האמת והם קמו עליהם ככסלא לאוגי' עד שהוצרכו לחתת אלהים בימי יעקב ויעקב היה תמיד מפחד מעשו ויצחק מישמעאל ואברהם אמרו במדרש שיעץ לו ממרא להתחכם שאל יהרגוהו הגוים וזה היה הגלות כי היו פוחדים יומם ולילה וזהו בארץ מגוריהם שדרש בזוהר לשון מגור מסביב פחד אשר גרו בה וזהו שזכו לארץ ישראל בשביל יסורין הלכו ולכך הבטיחן לא"י בשביל פחד זה שהוא תכלית היסורין שיהיה חייהם תלוי מנגד ואם כן מה תתמה על קושי השעבוד לישראל

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. הנה יש לפרש לפי מה שאמרו במדרש כי ישראל במצרים בטלו המילה ולכך באו לקושי השעבוד וזהו ואזכור את בריתי שהפרו ולכך צריכין לקושי שעבוד או יש לפרש כי כבר אמרתי מימים ימימה כי קושי השעבוד לא היה רק על ישראל שלא היו כדאים לגאולה ומשה לא הבין זאת וה' לא רצה לגלות כי חפץ חסד מבלי לגלות כשלון ישראל אמנם רמזה לו באזכור את בריתי הוא ברית בין הבתרים שנא' וגם את הגוי וגו'. מה וגם רק לרבות. שישראל יהיו ג"כ נדונים כמו מצרים והיינו וגם וגו' וזהו ואזכור את בריתי ולכך היה קושי השעבוד

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים הענין הוא כי הראב"ע כתב כי זרוע נטויה שיהיה נגד מערכת השמים אבל באמת כבר ידעו המצרים באצטגנינות כי עבדים ימשלו ויכניעו למצרים עד שפרעה אמר הבה נתחכמה לו וגו' וכן אברהם ראה זאת באצטגנינות שעבד מצרים יתנשא ויכבוש א"י וחשב על אליעזר היותו מזרע חם שהוא מצרים ויתנשא וימלוך בא"י ולכך אמר בן משק ביתי יורש אותי ולכך הראה לו הקב"ה שהוא על בניו שיהיו עבדים והם יתנשאו וירשו את ארץ ישראל ולכן למען הראות הקב"ה כי לא מפאת המערכה נהייתה זאת ולכך לקו בכורי שבוים כי אין במערכה להגביה עבדים וזה אמרם שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם היינו מערכת השמים ונוסף על זה עשה ה' שברה"ש בטלה עבודה ממצרים והיו חפשים ולא היו בגדר עבודה כלל ואח"כ נגאלו בניסן וזהו אות שלא מפאת המערכה שהיו עבדים נגאלו וזה שאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שזה היה ברה"ש ואח"כ וגאלתי אתכם בזרוע נטויה שאז יתגבר הזרוע נטויה נגד מערכת השמים

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. נראה לבאר דהענין הוא כשהקב"ה רואה תועבות העובדי כוכבים ומזלות וא"כ ראוי להנקם מהם וה' מאריך אפו כביכול מגביה ידו שהוא כינוי לפעולתו לבל יעשה מעשה ולכך בחורבן וגלות שראוי