תפארת יהונתן פב

ומנשה שאין עין הרע שולט בהם או יש לפרש ביום ההוא אחר שיעמיד יהושע השמש והירח אז יהיה ניכר גדולת הקטן או יש לומר מפני שעתיד ירבעם לצאת ממנו לא היו ראוים לברכה אלא שאין הקב"ה דן רק לפי מעשיו של אותו שעה ולכך נאמר ביום ההוא דייקא

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי היינו הבכורה שלקחתי מיד עשו שעשה מעשה האמורי ואין עשו נופל אלא ביד זרעו של יוסף או נראה משום דעשו לקח מבנות החוי ושכם היה שייך לחמור נשיא החוי ולכך מגיע באמת לזרעך מנשה ואפרים שהם בני אסנת בת דינה שהולידה משכם כדאיתא במדרש: נשלם ספר בראשית בעזה"י ספר שמות פרשת וארא

וידבר אלהים אל משה וגו' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. הא דפתח בשם אלהים וסיים בשם ה' ויאמר אליו אני ה' וגם מה שאמר ושמי ה' לא נודעתי להם. נראה דהענין הוא במה שאמר משה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ודאי דמשה וישראל ידעו את שמו הנכבד כי משה הרג למצרי בשם המפורש וזהו עיקר שם העצם אבל לפי בחינת התנהגות הקב"ה וטיב הנבואה כך מתגלה אל הנביא ע"י שמותיו אם הוא כמשפט מתגלה ע"י אלקים ואם הוא להנהגת העולם ומלך במשפט יעמיד ארץ מתגלה בשם אדני אדון כל הארץ ואם לשנות מערכת השמים בשם שדי ולרחמים גמורים הוא מתגלה בשם הויה שהוא שם העצם וכולו טוב ורחמים כי הוא עצם שמו יתברך זכרו ולכך ישראל ידעו כי מפאת הדין הם אינם כדאים להגאל אף כי קודם זמנו. אך ברחמים יתכן הכל וחנותי את אשר אחון ואעפ"י שאינו כדאי ולכך אמר משה הן לא יאמינו לי היותם יודעים כי מטיב הדין אינם כדאים להגאל ולכך אמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם כלומר באיזה שם משמותיו נתגלה לך ובזה יובחן טיב ואמיתת נבואתך מה אומר אליהם והשיב לו הקב"ה כי בעבור כך נגאלו כדכתיב למעני אעשה כי עמו אנכי בצרה כביכול וכן כתיב ואנכי ארד עמך גם עלה כי עמם יעלה אמנם יש הבדל אלו היו נגאלים ברחמים גמורים היה הגלות נסתלק לגמרי אבל כיון שנגאלו רק מפני כבוד ה' ממילא עדיין לא נמחק השטר חוב שלהם והיו צריכים להיות עוד בגלות וזהו תשובת הקדוש ברוך הוא אמור להם אהי' כי ע"י שאני אהיה עמם בגלות ממילא לא נגאלו אלא בשביל כבוד ה' ועדיין לא נמחק שטר חוב שלהם והוצרכו להיות עוד בגלות ובשביל כך נגאלו אבל אהיה עמם בגלות אחר והנה באמת אף במצרים נגאלו בשם הויה וברחמים אבל יש שתי בחי' פעמים באים חסדי ה' מגולים ופעמים נסתרים ואינו מורגש כל כך כדכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו וכן היה במצרים בהעלם דבר כי היה בעבודה בקושי ובעינוי למאוד וזה מאמר השם זה שמי לעולם כי הרחמים גמורים היה בהעלם ולא כשאני נכתב אני נקרא רק באדני אדון כל הארץ אבל לע"ל יהיה הרחמים מגולים כדכתיב ברחמים גדולים אקבצך ולכך נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ודרשינן שיהא נקרא כמו שנכתב ולכך זה היה טענת משה כי ידע שמאת הדין ישראל ראוים לקושי השעבוד אבל חשב כי שם הויה ברחמים אי אפשר שיבא רע ודין וזהו טענתו ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וזהו לא יתכן כי רחמים הם מרובים ובאמת משה לא דבר עם פרעה בשם אדני רק בשם הויה ב"ה כמבואר בפסוק דפרעה אמר לא ידעתי את ה' דמשה היה הוגה את השם באותיותיו ולזה אמר פרעה שלא נודע לי שמו וזה היה טענת משה כיון שדיבר עמו בשם הויה א"כ היו ראוים לחנינה וכן פרעה טעה בטענת הפוקרים האומרים כי לית דין ועונש כי ה' הוא מטוב ורחמים גמורים ולא יבא רע מטוב ורחמיו על כל מעשיו א"א שמגיע ממנו עונש לרשעים ולזה אמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו והיינו שקשה לו בדבר שיהיה שני הפכים בנושא אחד שאמר לו בשם הויה רחמים גמורים ואמר לו פן יפגענו בדבר וזה היה קשה לפרעה שרחמים גמורים יתהוה דין ומשפט ברשעים ולכן אמר מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שהוא תכלית הרחמים הרע לעם הזה כי חשב פרעה לית דין ולית דיין וזה שאלת משה למה הרעות לעם הזה כי צויתני להזכיר שם הויה ב"ה והשיב לו הקב"ה וידבר אלקים אני ה' הורהו כח מדת הדין ומדת הרחמים הוא אחד וזהו הרחמים שעושה דין ברשעים ולולי זאת היה העולם הפקר וזה גבורתו של הקב"ה שבטבע מי שהוא בעל הרחמים אינו יכול לעשות דין אבל הקב"ה הוא בעל יכולת ברוב רחמיו יכול לעשות דין וזה ענינו ולכך הוא אלוה כל יכול וזה אמרו אני ה' שמידי ישפע רחמים ומרחמים דין הוא ושמו ומדותיו אחד הוא ואם עושה דין באדם זה רחמים גמורים להזדככו מסיגים