תפארת יהונתן עז

אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח יש לפרש הא דשאל להם על אחים אף דראה כאן עשרה אחים היינו דוודאי דיש לכם עוד אח לשמש אביכם הזקן אשר אמרתם כי וודאי לא הלכתם כולכם מאביכם לבל ישאר אחד לשמשו

ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו. יש לדקדק מה בא לומר בזה. ונראה לבאר דאיתא ברש"י פרשת ויחי שמעון ולוי אחים מי הם בני השפחות לא היו כי לא היה שנאתן שלימה דכתיב והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגם יששכר וזבולן לא היו הא לא היו רשאי' לדבר בפני אחיהם הגדולים מהם. ולכאורה יש להבין דהיה לפרש טעם שאינן יכולים לדבר בפני אחיהם הגדולים מהם גם בבני השפחות. אבל נראה דאיתא בזוהר דדוקא אחיו מן האם מחויב לכבד הגדולים ממנו אבל לא אחיו מן האב כי הלימוד מאת אמך הוא לרבות אחיך הגדול. ואמרינן היכא דקאי קאי. ולכך מרבינן דוקא אחיו מן האם אבל לא אחיו מן האב. ולכך בבני השפחות לא הוי מצי למימר הטעם דמשום כבוד אחיהם הגדולים לא היו יכולין לדבר בפניהם כי באמת לא היו מחוייבים בהכי כי היו מאם אחרת משא"כ ביששכר וזבולון שהיה להם ולאחיהם הגדולים שהם כולם בני לאה אב אחד ואם אחת שפיר לא היו רשאין לדבר לפני אחיהם הגדולים מפני שמחוייבין בכבודן. וזה הענין נמי כאן דלכאורה קשה וכי בנימין הצדיק יעשה כזאת ויניח אחיו הגדולים לשוט בארץ ולצאת למרחקים להביא טרף ומזון לביתם והוא יושב שקט בביתו וכי זה היה דרך הטוב והישר בעיני אלקים ואדם. ולכך אמר ויותר הוא לבדו לאמו ואם כן אינו מחויב כלל בכבוד אחיו הגדולים. ועוד אמרו אף אם היה מחויב בכבוד אחיו הגדולים מ"מ ואביו אהבו ואם הוא ישאר בבית יש לאביו יותר משיבת נפש ממה שיהיה לו אם ישאר בבית אחד משאר בניו והוי כבוד אביו בזה וכבוד אביו הוא קודם לכבוד אחיו הגדולים כדאיתא בגמ' אם אמר לו אביו השקיני מים ואמו אומרת לו השקיני מים אביו קודם דהוא ואמו חייבים בכבוד אביו וכאן הוא כמו כן

ונאמר אל אדוני לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת. ויש להבין כי בימים מעטים שיהיה עם אחיו על הדרך וישוב אח"כ אל אביו לא היה יכול לעזוב את אביו. וכי בן קטן היה דהא יוסף לא ביקש בפעם ההוא מהם רק שיביאו בנימין עמהם כדי לברר אם הם מרגלים או לא ומה זה שהשיבו לו באותו הפעם ועזב את אביו מת. ונראה לבאר דהם לא ידעו אז הפירוש בזה דאמר יוסף אשימה עיני עליו כי יש לפרשו באחד משני אופנים האחד הוא דכוונתו בזה להשים עינו עליו היינו השגחתו תהא עליו לבל יארע לו שום דבר רע אם יהיה אצלו והפירוש השני הוא דכוונתו היה רק שימת עין אם הוא זה שאמרו עליו ילד זקנים קטן שלא חטפי נער יהיה מי שיהיה מן השוק ויאמרו זה הוא אחינו הקטן שאמרנו. ולכך אמר ואשימה עיני עליו היינו שאנחש בגביע אם הוא אחיכם הקטן אשר אמרתם רק הנפקותא אשר יש בין שני כוונות האלו. נראה כך דאם הוא כפירוש הא' האמת שישים עליו השגחתו נמצא שדעתו בזה שיהיה אצלו במחיצתו ימים רבים והוא ישים עינא פקיחא עליו כי על שעה ורגע אחד לא שייך השגחה כלל אבל אם פירוש השני הוא אמת א"כ היה כוונתו רק לברר הדבר על ידי הקטן אם אינם מרגלים שנוח לפתותו בדברים לומר האמת ע"כ התחכמו ואמרו לו אם בשימת עינך עליו בשימת השגחה ודעתך שיתעכב אצלך ימים רבים ועזב את אביו ומת

ויאמר אבינו שבו שברו לנו מעט אוכל. הא דאמר להם יעקב לשבור רק מעט אוכל. נראה דיעקב היה רוצה בזה להטעות את יוסף שלא יבקש את בנימין דווקא בפעם הזאת דיוסף היה הפותר שיהיה ז' שנים שובע ואח"כ ז' שני רעב ויעקב ידע דבזכותו לא יהיה רק ב' שנים רעב וכדי ליתן להם את שמעון אחיהם רצה לדחותו באותו פעם שיש לו שום אונס שלא יכול לשלח את בנימין בפעם הזאת וכיון שלא יקנו רק מעט אוכל לזמן מועט ממילא יהיו מוכרחים לבוא אח"כ עוד למצרים לשבר אוכל ואז ע"כ יהיה מוכרח לשלח בנימין והוא לא היה דעתו באמת לשלח עוד למצרים שחשב שיספיק מעט האוכל עד שיכלו שני שנים של רעב וזה שאמר יהודה ונאמר לא נוכל לרדת כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו כי אי אפשר להטעות אותו בשום ענין

ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי וגו'. הא דהקפיד לשלח בנימין משום דשנים ילדה לו אשתו. נראה דשנים הם זוגות ויש סכנה בשנים ולכך אסור לשתות ב' כוסות בבת אחת כי ה' הוא אל אחד ועבודת כוכבים ומזלות הוא אל אחר ולכן בשנים יש רשות לשטן לקטרג כי חדא מינייהי נקט לדידיה ולכך הפציר בניו לבל ליקח אותו ממנו

ולקחתם גם את זה מעם פני וקראהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאולה. נראה לבאר דיעקב ראה בנבואה ששבט אחד יחלק לשנים ולכך לא ציער את עצמו הרבה על יוסף בחשבו שבשביל שיחסר יוסף מתחלק שבט אחד לשנים להיות במספר שבטי י"ה אבל השתא ולקחתם גם את זה והורדתם את שיבתי ברעה שאולה כי סימן רע הוא לי אם ימות א' בחיי ולא יהיה במספר י"ב שבטי י"ה

ועתה כבואי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו. נראה לבאר דידוע דבן שנולד יש לו קצת אחיזה או בנשמת האב או בנשמת האם וזהו בראות רחל בהקשותה בלדתה סברה שהוא ג"כ ימות בזמן מועט דיש לו אחיזה בנשמתה ולכך קראה לו בן אוני לשון אנינות אבל אביו קרא לו בנימין בן ימיני שידע שיש לו אחיזה בנשמתו וזה שאמר יהודה ונפשו קשורה בנפשו שיש לו אחיזה בנשמת האב

והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך