תפארת יהונתן עה

וא"כ ביעקב י"ל שהיה נשאר לו כדי מחייתו בביתו אבל אחיכם הקטן מאין יהיה לו וגם כי נשאר עוד תבואה בבית זה שייך לבכור ולא לצעיר וע"כ ששקר אתם דוברים שכולכם יש לכם מחיה וכלכלה רק לרגל את הארץ באתם

בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה. היינו כי עיקר החיות הוא חיי נצחי ולכך אמרו רשעים בחייהם קרוים מתים ולכך יפה אמר כמו שיש לפרעה חיות כי זהו שקר כי כי אין לו חיי נצחי כן מרגלים אתם. גם רמז להם שלא יצאו מהגלות עד קושי השיעבוד שאז ימות מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה. וזהו חי פרעה כל זמן שפרעה חי אם תצאו מזה ולכך רמז ג"כ כי אם בבוא אחיכם הקטן. כי גמר יציאת מצרים היה קריעת ים סוף כי אז נשלם החירות דקודם לזה היה עדיין הכל במצרים ובים קפץ שבטו של בנימין תחלה כדכתיב בנימין צעיר רודם וזהו רמז אם תצאו מפה עד בא אחיכם הקטן. והדרך הפשוט הוא שאמר שמחזיק אותם למרגלים עד שיבא אחיהם הקטן כי קטן לא יעמוד בנסיון אם מפחדים אותו על המכות והוא מודה מיד על האמת כי כן הוא בטבע על פי חכמת החקירה עד שהתברר הענין לכן אם שידעתם שמרגלים אתם ודאי לא תביאו את בנימין אתכם

ויאסף אותם אל משמר שלשת ימים הא דדוקא שלשת ימים ולא יותר. דיותר מג' ימים אין הקב"ה מניח את הצדיק להיות שרוי בצער

ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא וגו' נראה לבאר היינו אני צריך להיות דיין ואין מרחמים בדין ואני חומל עליכם מלהרוג אתכם אבל בהתברר שמרגלים אתם אז לא אחוס עליכם מאימת הדין. וזהו את האלקים אני ירא לכן זאת העצה היעוצה לכם לכו לביתכם בטענה שתביאו את אחיכם הקטן וידעתי כי לא תביאו להיות כולכם יודעים כי מרגלים אתם ובזה ינצלו עכ"פ תשעה נפשות מכם: פרשת ויגש

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו'. הנה העולם מקשים על יהודה דמה היה כונתו הלא ללעג ולקלס יהיה נחשב בעיני יוסף מושל הארץ. הלא בתחלה אמר יהודה להיות כל העשרה אחים עבדים וגם בנימין אשר נמצא הגביע בידו יהיה עבד ואח"כ כשנתרצה יוסף באחיו הקטן והמה יעלו אל אביהם נגש אליו לדבר אתו קשות. אבל נראה לבאר כי בלאו הכי גם קשה מה היה לו ליכנס בדבר זה. ואי משום שיהודה היה רוצה ליתן השגחתו על בנימין ג"כ לא היה מגיע כלל שכל שאר אחיו ילכו אל אביהם ולהיות הוא לבדו נשאר במצרים אצל בנימין ולשום עינא פקיחא עליו וגם ליוסף היה ניחא מאוד שגם יהודה יהיה נשאר שם והיה משימו לשר הצבא כאחד הגדולים כי היה גבור שבגבורים ונראה דתחילה היה כוונת יהודה דהקב"ה אמר לאברהם על זרעו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה והקב"ה חשב לעשות כל אלה שיתגלגל הדבר עד שיהיו מוכרחים בניו של יעקב להתעכב במצרים ולהוריד אח"כ גם יעקב אביהם אחריהם עם כל בני ביתו כדי להשתקע אתם שם בגלות ולכך קיבל באהבה והיינו כולנו לו לעבדים. אבל אחר ששמע ואתם עלו לשלום אל אביכם ורק בנימין יהיה נשאר שם ונסתר כוונתו ולכך ויגש אליו יהודה. או י"ל בתחלה חשב יהודה שהוא היה אשר בצע אמרתו במכירת יוסף וזהו יום הגמול אשר השיב לו ה' גמולו בראשו. והא דנמצא הגביע באמתחת בנימין הוא רק לבקשת תואנה עליו ע"כ קיבל תחלה להיות כולם עבדים אבל אחר שראה שהדברים הם בהיפך כי באמת בנימין לא חטא כלל ויוסף לא ביקש רק בנימין לכך ויגש אליו יהודה

איתא במדרש אמר יהודה ליוסף כתיב בנימוסין שלנו ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו לשלם והוא תמוה דזה יהיה לשחוק בעיני יוסף דמי יכריח אותו לציית לדין תורה ומה איכפת ליה בנימוסין שלנו אבל נראה דיהודה בא עליו במרמה בממ"נ אם לבני נח אנו נחשבים א"כ אנו עשרה אנשים מעידים באיש פלוני שהוא מנוקה מכל עון ולא מצאו בו שום דופי וכי תאמר שאנו פסולים להעיד כי אחינו הוא הלא בן נח אין לו שאר מן האב אלא מן האם. וצ"ל דכישראל אנו נחשבים אצלך ושפיר אמר כתיב בנימוסינו ואם אין לו ונמכר בגניבתו רק יהודה מתירא אולי יאמר יוסף איני דן אתכם כבני נח רק אני דן אתכם בנימוסי מצרים אשר לא יועיל בריבוי עדים רק האיש אשר נמצא הגביע בידו מות יומת ואני מוותר עמו שיהיה לי רק עבד לכך אמר כי כמוך כפרעה. מה פרעה מלך אף אתה מלך מה פרעה גוזר ואינו מקיים גם אתה גוזר ואינו מקיים. היינו מה פרעה גוזר בנימוסי מצרים ואינו מקיים דבנימוסי מצרים כתיב דעבד לא יהיה מלך ואעפ"כ המליך אותך על ארץ מצרים א"כ אין לך טענה דה"ה שהיכולת בידך לעבור על נמוסיהן רק בתחלה ירא לאמור איזה התנצלות כי ראה שהוא וכל אחיו נלכדים עם בנימין כאשר הוא ע"פ נימוסיהן אבל אחר שאמר יוסף שהמה יעלו לשלום אל אביהם מיד ויגש אליו יהודה. (אמר המעתיק הגם שאינו מן הראוי לערב דברי בתוך דברי הרב הגאון המחבר ולעמוד במקום גדולים מ"מ לא אוכל להתאפק מלכתוב כאן מה שפירשתי המדרש הזה שהביא הרב כאן זה כמה שנים קודם שבא לידי פירוש הרב המחבר ז"ל על התורה. דהנה יש להתבונן היכי רמיזי שום רמז בקרא שאמר יהודה כתיב בנמוסינו וכו' ונראה דהוקשה להם לחז"ל כמה דברים בדברי יהודה דהנה תחלה כתיב שאמרו כל האחים אל האיש אשר שלח יוסף אחריהם האיש אשר ימצא מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים והוא השיב להם גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו הוא יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים. דהאיך שייך לומר כדבריכם כן הוא כיון שפסק