תפארת יהונתן עד

בגמרא דסומא האיך מותר באשתו דבשלמא אדם אחר רואה אותה ומכירה בטביעת עין משא"כ בסומ' ואמרו שמכירה בקלא. אבל כל לשון ולשון מתחלף בטוב הדבר ונעימת המליצה אם חזק אם רפה עד שמי שמכיר בלשון אשכנז ואינו מכיר בלשון צרפת ושומע את חבירו מדבר בלשון צרפת אינו מכירו בקלא ולכך המה שדברו בלה"ק בהיות יוסף אצלם ועכשיו נמי היו מדברים בלה"ק היה יוסף מכיר אותם בקלא. אף שנפתלי וזבולן נשתנו בחתימת זקן ופרצוף פנים כמ"ש הרמב"ן אבל יוסף שדיבר בפניהם עם המליץ בל' מצרי לא היו יכולי' להכיר את יוסף ע"י הקול. ועוד י"ל ויכר יוסף את אחיו וגו' דהשבטים דנו ליוסף למיתה כי ראו בחכמה שנשמתו של יוסף מגולגל בירבעם שיעשה עגלים. אבל זאת לא ראו כי קודם שהשתחוה ירבעם לעגלים נסתלק נשמתו של יוסף ממנו וידו לא היה במעל הזה אבל יוסף ראה כי יוד השבטים היו נשמתם מגולגלים בעשרה מרגלים כמ"ש האר"י ז"ל אבל טרם שהרעו להוציא דבה על ארץ ישראל נסתלקו נשמתם מהם ולא היו עמם במעל וזהו ויכר יוסף את אחיו ולא דן אותם בשפטים כי הכיר בהם שלא יהיו במעל מרגלים והם לא הכירוהו רק חשבו שנשמתו תהיה בירבעם מתחלה ועד סוף ע"כ רצו לדונו במיתה כשהיה אצלם כאיש שעושה רע בעיני ה'

ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. לכאורה יש לתמוה מה זה נתינת טעם כיון שזכר את החלומות אמר מרגלים אתם. אבל נראה לבאר דבלא"ה יש להקשות דהאיך בא בעלילה עליהם שהם מרגלים בלא נתינת טעם לדבריו אבל הענין הוא שיוסף אמר להם אתם אומרים לשבור אוכל אני מנחש בגביע שלי שיש לכם אוכל בבית ומזה ראיה שמרגלים אתם ותדעו שידעתי שמרגלים אתם ע"י ניחוש הגביע כשם שידעתי שיש לכם תבואה בבית אך מנא ידע יוסף שיש להם תבואה בבית זה היה מענין שזכר לשון חלומו והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי נמצא מדריגות אלומות יוסף היה יותר גבוה מאלומתם רק עכ"פ להם ג"כ אלומות דהא החלום משתעה כך ושפיר יש לו סימן טוב ומזה אמר מרגלים אתם וענין מרגלים כי חרפה הוא למצרים שאיש נכר ועבד יהיה מלך ולכך כאשר הובא יוסף לבית פרעה לפתור החלום נאמר ויחלף יוסף את שמלותיו שהיה עליו כשהוא אסור במאסר כדי שיחשבו שפנים חדשות באו לכאן ולכך קרא לו פרעה שם אחר צפנת פענח והם שבאו למצרים לחקור טיב מושל הארץ כי היה להם בו השתנות וחקרו לדעת כל ענינו עד שלבסוף יהיה נתברר להם. כי היה עבד לפוטיפרע ויהיו חוקרין שמה עד שיתברר להם שאמר תמיד שגונב מארץ עברים ויהיה נתגלה הכל ולכך עולל עליהם יוסף מרגלים אתם לבל יוסיפו לחקור כי זה טיב מרגל לחקור הכל ואמר לראות את ערות הארץ באתם כי ע"י כן יתגלה כי עבד מושל וזה חרפה גדולה למצרים והוא ערות הארץ למאוד

ויאמרו אליו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל הנה וי"ו דועבדיך אין לו חיבור דלפי הלשון הל"ל למיכתב עבדיך רק נראה דח"ו דהשבטים יקראו לעובד כוכבים ומזלות אדוני רק כיוונו לשכינה כי ירדה עמהם ולכך ירדו עשרה כי כל בי עשרה שכינתא שריא וכמו שכתב ביעקב שהשתחוה לשכינה ולא לעשו כן המה כוונו לשכינה וזה שאמרו לא כאשר אמרת כי מרגלים אנו רק אדוני שהיא השכינה בצירוף ועבדיך באו לשבור אוכל והבן

כולנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות. יש להתבונן מה ראיה היא זאת שאינם מרגלים במה שהם בני איש אחד. אבל נראה שהשיבו לו הלא בני איש אחד איש חשוב וא' מיוחד ומפורסם שמו ולמרגלים תמיד נבחרים אנשים דלים פחותים ושפלים שנותנים נפשם רק להחיות את נפשם ומוסרים עצמם בסכנה בשביל שכר כסף אבל אנחנו בני פני הארץ גם מעולם לא נסינו באלה ולא היו עבדיך מרגלים מעולם וא"כ דבר שאינו מנוסה אליו שהוא לסכנה כנודע כי התמדת הענין מחכים את האדם בענינו להיות נשמר מכל לכד ונחנו מעולם לא היינו מרגלים וא"כ איך ימסור האב מתחילה כל בניו בחזקת סכנה עצומה להיות כולם מרגלים בדבר שלא ניסו מעולם והיה די לו שאם ישלח אחד או שנים והשיב להם יוסף אמת כי לא מרגלים שכירים אתם בשביל אחרים כי אתם בני נגיד ומצוה נשיא ארץ רק בעצמכם אתם מבקשים לראות ערות הארץ ללכדה לעצמיכם אתם דורשים ואין אתם באים בשכר. ולכך השיב לראות את ערות הארץ באתם. ועל הטענה איך יכניס האב כל בניו בסכנה השיב להם יוסף מנחש אני בגביע שלי שבטוחים אתם בזכות אביכם כאשר באתם על עיר שכם בטח בזכות יעקב אשר הובטח לו שאין אחד מבניו מת בחייו ולכך באתם כמרגלים וע"ז השיבו לו שנים עשר אחים אנחנו והאחד איננו וא"כ אין ממש באותו בטחון ואין לנו לבטוח בזה ואיך נכנס לסכנה בזה

ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם. יש להתבונן מה ראיה הוא מתשובתם שאמרו והאחד איננו שהמה מרגלים. ונראה לבאר שהם פירשו ליוסף איך הוא איננו היינו שחיה רעה אכלתהו וידוע שמי שאינו מדבר לשון הרע ודיבה ניצול מחיה רעה ולכך הם ביקשו לאמת הדבר ליעקב שיוסף הוציא דבה רעה עליהם בשקר וידוע כי לשון מרגלים לשון מוציא דבה הוא כדכתיב לא רגל על לשונו וכהנה רבות במקרא ולכך כשאמרו לו שחיה רעה אכלתהו ליוסף אמר יוסף הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם שאתם מרגלים להוציא דבה ולכך קרה שחיה רעה אכלתהו ועוד אמר להם יוסף הוא אשר דברתי כי מרגלים אתם במה שאמרתם שאחיכם הקטן הוא עדיין אצל אביכם ואתם באתם לקנות כל אחד מכם כדי מחיתו