תפארת יהונתן עג

בזימה ביותר כנודע ולכך צוה להם למול להחליש כח אבר המשגל ולמעט תאוותם. ובדרך אחר נראה לומר כי וודאי לא גרעו המצרים משאר ארצות שנתן להם יוסף מחיה בכסף בלי מילה רק זהו בעשירים שקונים בכסף אבל בעניים יצעקו לפרעה לפרנסם בחנם כיד המלך וזה שצוה פרעה להם לילך ליוסף. והתחכם יוסף לומר אמתלא לפרעה כי א"כ כל העשירים יערימו לומר שגם הם עניים ויבקשו בר בחנם וימכרו גם למדינות אחרות וא"כ יכלו כל אוצרות המלך לכך צוה דמי שלא ימול לא ינתן להם בחנם וא"כ מי הוא זה שאין השעה דוחקתו שימול את עצמו בשביל ריוח ממון ועוד נראה דיוסף רצה לתקן מה שאחיו פגמו בשכם והערימו עליהם להרגם ע"י מילה וע"כ הוא צוה למצרים למול ונתן להם מזון להחיות. באופן אחר נראה לבאר דאיתא רב תבואות בכח שור דמזל שור הוא משפיע לכל העולם כולו מזונות היינו דמזל שור הוא נותן לשבעה כוכבי לכת והם משפיעים למטה בהשפעתם. ולכך יוסף דנקרא שור דכתיב בכור שורו הדר לו ע"כ יוסף הוא המשביר נמצא בעת הזאת בשני רעב היתה ההשפעה רק מזל שור וישראל שנימולים אינם יושבים תחת המזל ולכך יעד להם שימולו וא"כ יהיו כישראלים וזה נרמז בחלום פרעה והנה שבע פרות הם שבעה כוכבי לכת המקבלים השפע מלמעלה כנקבה מזכר

והרעב היה על פני כל הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבור למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים. נראה לבאר כי יוסף צבר שני מיני אוצרות אחד בכל עיר כדכתיב אוכל שדה עיר וגו' וע"ז פקד פקידים כי א"א ליוסף להיות בכל הארץ וא"כ מסר להם התבואה במדה ובמנין וע"כ לא שלט בו ברכה היותו מדוד ומנוי אבל אוצר אחר אסף שהיה יד יוסף לבד שלט בו זה היה בלי מספר כדכתיב כי אין מספר ובזה היה הברכה שרוי כדאיתא במדרש כי א"א שתהא התבואה מספקת לכל מצרים ולארצות אחרות רק הברכה נשתלח בו. וזה היה באוצר של יוסף לבד ולכך נאמר ויפתח יוסף את כל אשר בהם היינו האוצרות שהיו בערים ההמה. וזה שדייק אשר בהם וישבור למצרים אבל המה לא הספיקו כי לא היה בו ברכה ע"כ ויחזק הרעב בארץ מצרים ולכך כתיב וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף היינו באוצרו שבו היה הברכה שרוי לבל יחסר ומועט מחזיק את המרובה

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. נראה לבאר דהנה יש בלשון שבר שני משמעות בנקודה ימנית הוא לשון שבירה ואנחה ובנקודה שמאלית הוא לשון סבר ותקוה היינו משום שכל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים ויעקב ידע כי הגלות יתחיל ע"י הרעב כי כך היה באברהם ויצחק שהוצרכו לצאת ע"י הרעב אמנם ראה כי אברהם ירד למצרים ועלה ברכוש ויקר והסי' לאברהם יתקיים בבניו וזה סבר ותקוה ול' שבירה ואנחה שיתחיל הגירות והגלות כנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך

יאמר יעקב לבניו למה תתראו ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים וגו' ונחיה ולא נמות. איתא במדרש למה תתראו בפני בני עשו וישמעאל כאלו אתם שבעים נראה דהענין הוא התבואה של כל העמים היתה נרקבת ושל יעקב לא היתה נרקבת וזאת היתה לו כי נתברך ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ והטל הוא משמר מן הרקבון ולכך נאמר מטל השמים ומשמני הארץ כי הטבע של ארץ שמינה היא שמגדלת פירות שמנים ומחמת השמינות נרקבים מהר ע"כ כיון שברכו ומשמני הארץ הוצרך גם לברכו מטל השמים וזהו ע"י מילה כי ר"ת של מילה יתן לך האלקים מטל הוא אותיות מילה. ולכך מיום שנימול אברהם הובטח לו שהטל אינו נעצר ולכך יוסף צוה למצרים על המילה כדי שיזכו לברכת טל שלא יהיה תבואתם נרקבת ולכך אליהו הנביא שהוא מלאך הברית אמר אם יהיה טל כי אם לפי דברי. והנה כל שנאת עשו ויעקב היה בשביל הברכות אמנם יעקב פייסהו שלא נתקיימו כמ"ש רש"י בפרשת וישלח בפסוק ויהי לי שור וחמור שאינו לא מטל השמים ולא משמני הארץ וא"כ כשיראה עשו שתבואתו לא נרקבת ש"מ שיש לו טל השמים אם כן נתקיים הברכה ויחזור לשנאתו ולכך אמר למה תתראו וגם אמר ונחיה ולא נמות היינו ע"י שנתעורר שנאתו יתנחם עלינו להרגנו וכן כתיב ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים היינו שבני עשו באו ג"כ לשם לשבור אוכל וכדי להודיע להם שהם ג"כ באו שם לשבור אוכל וברכת יצחק לא נתקיים בהם בתוך הבאים היינו בני עשו שבאו ג"כ לשם

וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות. הרצון בזה כ"א אדם אחד אוהב לחבירו א"א לדבר עמו קשות כי אין הטבע סובלתו אבל ע"י אחר יוכל לצוות עליו כזה וכזה ולכך אלו היה יוסף בעצמו מדבר עם אחיו לא היה טבעו סובל לדבר עם אחיו קשות כי אהבתו ויראתו מפני אחיו הגדולים לא סבל זאת לדבר אתם קשות ולכך התחכם כאלו אינו מכיר לשון עברי והיה המליץ בינותם ועל ידו יכול לדבר אתם קשות ולכך במליצות יהודה ליוסף אמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ממש עם עצמך ולא ע"י מליץ וא"ת שאינך מבין לשון עברי לכך אמר כי כמוך כפרעה ומלך צריך להבין שבעים לשון

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ופירש"י שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו בא בחתימת זקן אבל העולם מקשין בזה קושיא עצומה הא זבולון כי הוי נער קטן כשיצא יוסף מבית אביו והיאך היה מכירו. ונראה לפרש פירוש מספיק דידוע דזקן הוא חותמו של הקב"ה והם י"ג תיקוני דדיקנא והוא אמת והנה הטעם שמכרו ליוסף דאמרו מורד במלכות הוא ודנו אותו בדין תורה אבל לפנים משורת הדין לא הלכו עמו וזהו שיצא מאצלם בלא חתימת זקן שהוא חותמו של הקב"ה לעשות לפנים משורת הדין שהוא אמת אבל יוסף הולך עמם לפנים משורת הדין וזה שבא בחתימת זקן בחותמו של הקב"ה שהוא אמת ועוד נראה לפרש ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו כי הנה אמרינן