תפארת יהונתן סח

ממקומו ובא לבית אל ויעקב שם כל אותו הלילה ומהראוי לנדור ולהקריב נדרו בהר המוריה. אבל בהר המוריה היה שם אבן שתיה שם י"ב שבטים שבטי ישורון ובנימין לא היה עדיין בעולם. ולא ידע היאך יעשה אם יקיים את נדרו כשיקריב בבית אל או בהר המוריה ולכך איחר עד שאמר לו הקב"ה בפירוש עלה בית אל ושם תקיים את נדרך ועוד יש לפרש דלכך איחר נדרו דיעקב נדר ליתן מעשר מכל והיינו גם מבניו דהעשירי יהיה קודש לה' והבכור הוא קודש לה' ממילא ובנימין לא היה נולד עדיין והיה שמעון העשירי ויעקב היה יודע שהכהונה מגיע ללוי הוא הקדוש אשר בחר ה' לשרתו ולא ידע איך לדחות את שמעון ולכך נתאחר מלקיים נדרו ולעשר. אבל עכשיו שנשבע שמעון לדינה שיקחנה לאשה כי דינה היתה צעקה אנה אוליך חרפתי ודינה היתה נבעלת לעובד כוכבים ומזלות ואסורה לכהן היה יכול לקיים נדרו לעשר בניו ולהיות לוי כהן

ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם נראה לפרש כי וודאי רוב כלים שהיה עליהם צורת חמה וכדומה היו רק לנוי רק המיעוט שבתוכם היו לעבודת כוכבים ומזלות וע"כ חד בתרי בטל אמנם אמרו בגמ' דנבילה בטלה בשחוטה לא שנו אלא במגע אבל במשא מטמא ועבודת כוכבים ומזלות מטמא במשא א"כ לענין טומאה לא שייך ביטול א"כ כאן שהיה צריך טהרה כדכתיב והטהרו כי לעבוד עבודת ה' צריך טהרה הוצרכו להסיר כל הכלים והתכשיטים ולכך טמנו תחת האלה אף על פי שעבודת כוכבים ומזלות טעון שריפה רק כיון דכאן בטילה ברוב הוצרך רק גניזה לבל יטמא במשא. אבל באמת יש בו היתר דבטל ברוב: פרשת וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. הא דכפל הפסוק בארץ מגורי אביו וגם בארץ כנען. נראה לבאר כי אברהם קנה שדה בא"י וכן יעקב משא"כ יצחק. והטעם הוא שיהיה לו גירות כי לא היה יכול לילך מא"י ולכך יעקב אף שהיה לו אחוזת שדהו עזבו וגר אצל אביו כדי שיהיה לו ג"כ גירות בא"י. וזהו שאמר שדר במגורי אביו בגירות של אביו ולא בנחלתו כדי שיהיה לו גירות בארץ כנען מבלי צורך צאת ממנו. וגם דר אצל אביו אף ששם היה רק גר כדי לקיים מצות כיבוד אב כי מה שלא קיים בהיותו אצל לבן מפני שהיה בח"ל. ואינו בכלל שמירת התורה ובן נח אינו מצוה על כיבוד אב. אבל בא"י היה יעקב חייב בשמירת התורה ובכיבוד אב. וזה אומרו דלכך דר אצל אביו בשביל היותו בארץ כנען ואיתא במדרש והביאו רש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. נראה לבאר דפירושו הוא דע"י שהעביר יעקב הבכורה ליוסף מזה נסתעף כל הקנאה של שבטים כי טעמו של יעקב שהעביר הבכורה ליוסף הוא כמ"ש הזהר כי מחשבתו הראשונה של יעקב היה ברחל וזה דווקא אם הולכים בתר מחשבה אבל אם הולכים בתר מעשה מה נ"מ במה שהיה מחשבתו תחלה ברחל הא העיקר לבני לאה וז"ש ביקש יעקב לישב בשלוה מכח ברכתו של אביו שמורין על שלוה מאוד וקשה הא מחשבת יצחק לא היה כי אם על עשו וצ"ל דהמעשה הוא עיקר ואם כן מצאו שבטים מקום לערער שאין בבכורת יוסף טענה כי במעשה הנה היא לאה. ולכך קפץ עליו רוגזו של יוסף

אלה תולדות יעקב יוסף. הנה מה שקרא ליוסף תולדות יעקב יותר משאר שבטים נראה דהענין הוא מה שאמר בפיוט סילוף דינה ביוסף והיינו כמבואר במדרש כי דינה עיקר ברייתה זכר היה ונתהפכה לנקיבה. וכן יוסף עיקר ברייתו נקבה היה ונתהפך לזכר וזהו סילוף דינה ביוסף וכבר אמרו חז"ל תלה הכתוב זכרים בנקיבות אשה כי תזריע וילדה זכר ואם כן אין לייחס תולדות השבטים ליעקב כי תולה הכתוב זכרים בנקיבות. אבל יוסף שעיקרו נקבה ותלה הכתוב נקיבות בזכרים א"כ שפיר יתכן תולדות יעקב יוסף

אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו הנה יוסף בבואו לא"י היה בן ז' שנה כנראה מקרא כי אחר שנולד יוסף עבדו אצל לבן עוד ששה שנים ושנה בהליכה והיה בא"י עשרה שנים שאז תופס קדושת א"י בכלל ולכך אמרו חז"ל נשא אשה בא"י ושהא י' שנים וכו'. כי לתפוס קדושת א"י בכלל הכלול עשר קדושות צריך י' שנים ולכך היה יוסף בן שבע עשרה שנה והוא רועה הצאן שהיה מנהיגם ומישרם לרב חכמתו. אבל הוא נער את בני בלהה וזלפה שהיה אצלם משרת ונער והטעם הוא כי יוסף השיג בחכמתו כי יהיה משרת לעבדים. כי מצרים הם עבדים כדכתיב מבית עבדים וכן היה משרת בבית הסוהר לסריסי פרעה. וכן כתיב לעבד נמכר יוסף היינו למי שהוא עבד אבל זאת לא ידע יוסף לאיזה עם יהיה עבד וביקש להתחכם לעשות לדבר ההוא ענין כי צריך תמיד ענין לחול עכ"פ במקצת. ולכן היה משרת לבני השפחות שהם נקראים בפי המון וגם בפי השבטים עבדים וא"כ הרי הוא משרת לעבדים ובזה חשב שיחול מה שנגזר עליו

ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. אמרו חז"ל שאמר שאכלו אבר מן החי וכבר תמהו בממ"נ או שנבלה עשו ח"ו בני יעקב. או שיוסף הצדיק כיזב ח"ו לאביו. ונראה כי הם בקשו לנסות את יוסף אם הוא הולך רכיל ומגלה סוד ואמרו בפניו כמה טוב הוא אבר מן החי ובריא לגוף. וכדומה בשאר דברים בדרך שיחה כמתפאר כאלו אכלו ויוסף האמין כי הדברים כהווייתן ואמר לאביו להוכיחן ולישרם ולכך נאמר דיבתם רעה ולא מעשיהם הרעים רק דיבורם והבן

וישראל אהב את יוסף מכל אחיו כי בן זקונים הוא