תפארת יהונתן סז

עשינו שלום בינינו ונתפשרנו אתם בהרבות מוהר ומתן וכבר נתן אותה לבני שכם שהוא שר ומושל העיר וגם לא יהיה השולטנות רק זאת אמרו האנשים שישבו בארץ ויסחרו אותה. והארץ הנה רחבת ידים לפניהם ואינם רוצים לכנוס לעיר לשבת אתנו יחד ערל ונמול בכרך אחד כי אם בארץ רחבת ידים לפניהם לשבת חוץ לעיר בקרב הארץ וזה אינו נאות לנו ויותר טוב שישבו בקרב העיר להיות לעם אחד ואיש את רעהו יעזורו וז"ש אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד. מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלא לנו הם. שחביב עליהם בהמתן של ישראל כדאמרינן במסכת עבודה זרה אם נהיה לעם אחד וזה א"א רק ע"י מילה דאל"כ יהיו מרוחקים ממנו וא"כ אין לנו חשד עלינו שאנו עושין זאת כי אם שישדכו אתנו בדינה כי בלא"ה כבר נשלם הענין ואין צריכין למול בשביל זה. והסכימו למול אבל לא התרצו למול כל טף כאשר התנו בני יעקב רק הגדולים יוצאי שער שכם. אבל הקטנים לא מלו והפירו חק התנאי

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. נראה דהמתינו להמיתם עד יום ג' למילה כדי שיסבלו תחלה כל היסורי המילה שהוא עד ג' ימים שיהא להם צער גדול קודם המיתה

ויהי ביום השלישי וגו' ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. איתא במדרש שני בני יעקב שלא נטלו עצה מאביהם. נראה לבאר דלא דרש זאת לגנאי להם דלא נלמד זה מדכתיב שני בני יעקב כי אין בזה רמיזא. וגם מה צורך לראיה הלא יעקב כעס עליהם ואמר עכרתם אותי. אלו היה בעצתו היאך כעס אבל המדרש דרש דנכתב זאת לכבודן של צדיקים דהוקשה דל"ל למיכתב בני יעקב כיון דכתיב שמעון ולוי רק בא להודיענו שלא נאמר הואיל ועשו הכח הגדול כזה ולא נטלו עצה מאביהם יחשבו לבני סוררים לכך מייחסם הכתוב אחר אביהם שנקראין בני יעקב כי עדיין בני יעקב המה וכוונתם לשם שמים היתה לטובה ואשרי להם אשר ה' לא יחשוב להם עון

שמעון ולוי איתא במדרש שלא נטלו עצה זה מזה נראה לבאר דודאי היו בעצה אחת. כדכתיב שמעון ולוי אחים ודרשינן בעצה אחת. רק הפירוש שלא המתיקו סוד כראוי לדבר גדול כזה להיות מעיינים בדבר רק בחרות אפם בלי עצה והשכלת הענין להביט מראשית דבר לאחריתו עשו דבר זה ולכך אמר יעקב ארור אפם וגו' כי היה באף ובחימה

ויבואו על העיר בטח איתא במדרש בטוחים היו בזכות יעקב ונראה לפרש כיון דעיקר הענין היה להציל דינה מבית שכם ועל זה הסכים יעקב ג"כ אבל לא על ההריגה כמ"ש הרמב"ן א"כ ראוי להם להציל דינה תחלה מבית שכם ואח"כ להרוג אנשי שכם רק שהם חששו אם יקחו את דינה תחלה לא יגין עליהם זכות יעקב אחר כך להרוג אנשי שכם כי בטוחים היו בזכות יעקב שלא יקרה להם דבר רע כדי שיוכלו אח"כ להציל דינה מיד שכם

ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו איתא במדרש שהיו גוררין בה ויוצאין שלא היתה דינה רוצה לצאת שאמרה אנה אני מוליך חרפתי עד שנשבע לה שמעון שהוא ישאנה ולהבין על הצדקת הזאת שיהא נוח להיות בבית העובד כוכבים ומזלות נראה לבאר דידוע דשכם היה מאנס אותה בחזקה רק מי יוכיח דהיתה הבעילה באונס דאולי היה ברצונה והיא זונה. רק זה הוכחה גדולה אם תלך מבית העובד כוכבים ומזלות לבית אביה הלא היה לה בבית העובד כוכבים ומזלות כל טוב ואם היה ברצון הלא טוב לה הביאה מן היציאה א"כ מוכח דבאונס נעשתה נבלה זאת דווקא בעודנו חי אבל אם הוא מת אמרו שברצונה נעשתה התועבה הזאת ועל דהלכה לבית אביה אינה הוכחה כיון דכבר היה העובד כוכבים ומזלות מת ומה לה לעשות שם וזה שתבעה עלבונה מפני אנשים רקים ופוחזים שלא יאמינו כזאת

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני וגו' בדרך הפשוט יש לומר דעד עכשיו היו עובדי כוכבים ומזלות אומרים דלכך לא היו עולים להלחם עם ישראל כי זכות מילה היה עומדת להם מנעוריהם אבל עכשיו דראו דכל אנשי שכם היו נימולים ואעפ"כ נהרגו ויבואו גם עלינו להלחם בנו ועוד יש לבאר על פי המדרש צלולה היתה החבית ועכרתם אותה כי ידוע היה באומות שכל זמן שאין בני אביהם עם הכל לא יכבשו א"י לאחוזה רק יהיו בה כמו גרים וזהו שנאמר בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה כי לא היו בה רק גרים אבל כשיראו ואני מתי מספר ומכל מקום כבשתי העיר ויושביה אם כן יחשבו כי הגיע העת לכבוש א"י מידם וע"כ ונאספו עלי והכוני

ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו. נראה לבאר כי ידע יעקב כי לא נשלם עון האמורי עדיין והיינו שהיו עדיין צדיקים בקרבם המגינים עליהם כי ודאי עשו רעות רבות בעיני ה' כמ"ש הרמב"ן רק שהיו בתוכם צדיקים גמורים. וגם משה צוה למרגלים לחזור על זה כמאמר חז"ל היש בה עץ מי שמגין עליהם כעץ והנה בדינה עשו שתי רעות זנות וגזל שגזל בת יעקב כמ"ש הרמב"ן והשנית שאנס אותה לזנות וכבר כתב רש"י בריש פרשת נח כ"מ שאתה מוצא גזל ועריות אנדרלמוסיא בא לעולם והורג טובים ורעים וא"כ אין הכשרים יכולים להגן כי גם עליהם יעבור הכעס וזה אמרם הכזונה יעשה את אחותינו שיש כאן גזל ועריות

ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח וגו'. איתא במדרש שהקב"ה אמר לו שילך לבית אל וישלם שם נדר שנדר בברחו מפני עשו והא דאחר יעקב מלשלם נדרו עד שאמר לו הקב"ה שישלם נדרו נראה דיעקב היה מסופק כיון דאותו לילה שהיה לן בבית אל היה נעקר הר המוריה