תפארת יהונתן סו

ובשדה בעל אותה שכם והרי היא בחזקת אנוסה כמ"ש הרמב"ם ולכך החריש עד בוא בניו מהשדה לחקור אם ידעו שהיתה בשדה או בעיר

ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה הא דכפל נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב נראה דבאו לומר דשתי רעות עשה האחת בדינה בת יעקב לשכב עמה כי אף דתאמר שהיה ברצון הלא פתוי קטנה אונס הוא וגם נבלה עשה בישראל כי יעקב שימש בכהונה גדולה כמ"ש לעיל ונקרא ישראל על שם המעלה הזאת ובכהן שזנתה בתו את אביה היא מחללת א"כ נבלה עשה בישראל לחלל כבודו

וכן לא יעשה נראה לפרש בשלשה אופנים האחד הוא כי וודאי ידעו כי הם עלולים לתלאות ומצוקות כי אז התחיל הגלות וכל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים שכך יקרה להם בגלותם והם ידעו שכך לא יעשה בגלות מצרים לשלוט בנשים ובנות ישראל אף שהיו שטופי זימה וא"כ ע"כ אין זה מתוקף הגלות לענות בנות ישראל והרי זה יוצא מכלל גזירות הקב"ה ע"כ כתיב וכן לא יעשה לשון עתיד כי כך לא יעשה בגלות מצרים ע"כ חרה להם או שבא להורות על מה שהטיב חרה להם והתחכמו לעשות על מה שעבר עבר ומה זה נקמה אשר בחיק כסילים ינוח ע"ז בא לו' שהיה ענינם למגדר מילתא שכך לא יהיה נעשה מכאן ולהבא וזה אמרו וכן לא יעשה מכאן ולהבא או יאמר שאין להאשים את דינה על אשר יצאה לבדה ופרצה קורא לגנב כי לא פחדה דינה שיקרה לה אסון ואין להאשימה על צאתה כי יצאה בטח כי הגם שדרכם היה לזנות עם בתולות היה ברצון וכדרכה אבל לא באונס כדאיתא במדרש שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן הערוה וזהו וכן לא יעשה

והתחתנו אותנו בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם וגו' הרצון בכם ואת בנותינו תקחו בע"כ והארץ תהיה לפניכם נראה דפיו הכשילו כי כך היה באמת שלקחו הכל בע"כ כדכתיב את נשיהם ואת טפם ואת כל אשר בבית ובשדה ולכך אמרו במדרש חמור הוא התחיל להכניס אצבעו והיינו כמו שכתבתי שפתח פיו כאשר יהיה בסופו שלקחו הארץ ובנותיהם בע"כ

הרבו עלי מוהר ומתן ואתנה כאשר תאמר אלי וגו' היינו כפל כי בשביל שהיה מענה אותה כתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות ובשביל שאשנה ג"כ מוהר בתולות וא"כ הרי מוהר הבתולות כפל ולכך הרבו מוהר ומתן

ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמאו את דינה אחותם ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה וגו' אבל בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו וגו'. הפשוט הוא כדי שלא יתבעו הכנענים את דמם מהם ע"כ בקשו מהם למול וא"כ המה מבני ישראל כמוהם כמותם ולא יקפידו הכנענים בהריגת'. ועוד נראה לבאר הפסוקים כי אם היו מתרצים להם תיכף כשתבעו את דינה לתתה לשכם בתנאי שימולו כולם שאז יאותו להם היו מרגישים דוודאי במרמה יעצו להם כך. ע"כ עשו במרמה ודברו בתחילה בכעס על הנבלה הזה וזהו וידברו שהוא לשון קשה על אשר טמא את דינה אחותם שכך אמרו להם ולאחר הקטטה נתרצו להם ואמרו לשון רכה ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות וגו' אך בזאת נאות לכם כיון שכבר נעשה המעשה ובזה לא היו מרגישין הערמה. גם יש לפרש במרמה על אשר טמא דינה אחותם כי לכאורה היה הערמה ניכרת כי למה ימולו עכשיו כל בני שכם האיש אשר ירצה ויקח מבנותיה' אז הוא ימול ומי שאינו רוצה ליקח אשה למה ימול אבל אמרו להם בני יעקב כן הוא אם לא נעשה עדיין מעשה כזה שטמא דינה אחותם שהלכה לתומה ונאנסה אבל כיון שנעשה כזאת איך אפשר להיות אנחנו יושבים בקרבכם וכי יהיו בנותינו אסורים תמיד בבית כי בצאתה חוץ ישכב אחד אותה והוא ערל ומה יועיל אח"כ בהמולו בשר ערלתו וא"כ צריכין תמיד לשבת בית וזה א"א וע"כ מוכרחים אנחנו לילך מפה מבלי לדור בקרבכם ולכך טוב שימולו כלם ואז אף דיבעלו פנויות הלא מולים הם וזה היה המרמה למול כולם גם היה ערמה כדי שיוכלו אח"כ להפר ברית במה שאמרו להם אם תהיו כמונו היינו מילה לשם שמים ולא לשם אישות ויהיו לנו למופת על זה בהמול לכם כל זכר אפילו קטנים וזה ראיה שאינם עושים בשביל שיצרם תוקפם רק לש"ש בהמול לכם כל זכר וידעו השבטים בחכמתם שלא יקיימו כן ויהיה להם פתחון פה להפר בריתם ולא יהיו כוזבים בדבריהם כי כן כתיב וימולו כל זכר יוצאי שער עירו ולא הקטנים

ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו. נראה לפרש היינו אם תבעל לבן חמור יהיה הוולד בן סורר ומורה בן לא אמון בו ויהיה אשמה בנו כי יאמרו רוב בנים הולכים אחר אחי האם ולכך חרפה הוא לנו

ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו. נראה דבא הכתוב להודיענו כי חשבוהו לכבוד גדול להדבק בזרע יעקב דאל"כ למה הוא מל תחילה הלא בקללה מתחילין מן הקטן והוא היה נכבד מכל בית אביו

ויבוא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אותה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם. נראה לבאר דחמור ושכם בנו היו חכמים גדולים ואמרו בלבם אם נבוא לאנשי עירנו ונאמר להם דבזאת יאות לנו האנשים ליתן דינה לשכם בני אם נמולו כולנו כל זכר היו אומרים מה לנו בשביל בנך שכם אשר חשק בתועבות ימולו כל זכר זהו מהנמנע לעשות ולכך אמרו תחלה. האנשים האלה שלימים הם אתנו היינו מה שמגיע להם מדינה כבר