תפארת יהונתן סה

עדיין אינו עומד בארץ ישראל אבל כיון שבא לשכם בין השמשות ואז נתרפא וחמה לאחר חצות אין מרפא מזה הוכיח דעומד בא"י וזכות א"י גרם רפואתו ולכך תיקן תחומין

ויקן חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה ונראה הטעם שקנה השדה דיעקב לא היה רוצה להיות עמהם כדכתיב הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ולכך קנה את חלקת השדה כדי שלא להשתתף עמהם והטעם של מאה קשיטה דוקא דכך היה התגרות שלהם שהיו קונים שדה אחת בשני מאות שקלים ולכך מערת המכפלה שהיתה כמו שדה כפולה קנאה אברהם בארבע מאות שקל כסף וקשיטה היא שני שקלים ולכך קנאה במאה קשיטה שהן ב' מאות שקל כסף ועוד נראה דקשיטה הוא קשט י"ה דהקב"ה העיד עליו דשפיר עשה במה דקנה השדה לכבוד המקום

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל הנה אמרו חז"ל בפרק ג' דמגילה שהקב"ה שהוא אלקי ישראל קראו ליעקב אל והקשה בתוס' דלמה לא נאמר דקרא בצלותא כמ"ש התרגום ופלח עליה קדם אל אלקא דישראל כמו במזבח שבנה משה ויקרא לו ה' נסי וכן כתב רש"י באמת בתורה ונראה לבאר דידוע דבפרשת קרבנות לא נאמר לא אל ולא אלקים רק שם הוי' לפי שאין מדה"ד רוצה להתכפר בהבאת קרבן רק נפש החוטאת תמות זולת ה' בעל הרחמים והנה שם במשה בהקריבו קרבן ויקרא בצלותא ה' נסי יתכן שפיר דבעת הקרבה כיון לבו וצלי קדם ה' בעל הרחמים אבל כאן דכתיב אל אי אפשר לומר כזה דבקרבן לא נאמר אל דאינו מסכים על הקרבת קרבן כלל ע"כ דרשו דהקב"ה קרא ליעקב אל ואפשר לצדד ליתן מקום לפירש"י דודאי על קרבן הבא על חטאי' אין מדת הדין מסכים אבל צדיקים גמורים שכל קרבנם הוא לדורון ולהתקרב בם לה' זה גם מדת הדין מסכים ואדם הראשון קודם החטא ג"כ היה עומד להקריב קרבן וכל המדות הסכימו בו וכשישראל הם בתכלי' המעלה ושלימות קרוים ישראל משא"כ כשאינן בתכלית השלימות קרוין בני יעקב וכדומה וזהו ויקרא לו אל וקשה הא בקרבן ל"ש אל ולזה קאמר אלוקי ישראל שישראל שהיה בתכלית השלימות אף מדת אל נתרצה בקרבן ולכך קרא לאל בצלותא כמ"ש רש"י ובמדרש ובגמרא איתא דהקב"ה קרא ליעקב אל ואמר אתה אל בתחתוני' ואני אל בעליונים וביאורו הוא כי ישראל נשגבים במעלה במאוד מאוד יותר ממלאכי השרת ויעקב היה כובש מלאכים לשרר עליהם כדכתיב כי שרית עם אלקים אבל הקב"ה על ישראל שהם יותר גבוהים במעלה ונקראים עליונים לגבי מלאכים ולכך יעקב אל על המלאכים והקדוש ברוך הוא על ישראל וזהו אלקי ישראל

ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ איתא במדרש דיעקב נענש על שקיבל שררה לעצמו להיות אל בתחתונים על כן ותצא דינה ותתענה ויש להבין למה נענש ע"י בתו ולא הוא בעצמו ונראה למה שכתבתי שיעקב אל בתחתונים שהם המלאכים והנה איתא עוד במדרש שני פרושים על ויגע בכף יריכו חד אמר יריכו ממש וחד אמר צדיקים יוצאי יריכו ישלוט בהם יצה"ר וא"כ אם יעקב קיבל להיות אל במלאכים והיה יכול להם כדכתיב כי שרית עם אלקים צ"ל ע"כ ויגע בכף יריכו על יוצאי יריכו היינו זרעו שיכול להם היצה"ר להחטיאם ע"כ נענש ותצא דינה בת לאה ע"י הסתת היצר הרע

ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב הא דכתיב אשר ילדה ליעקב שהוא לכאורה שפת יתר נראה לבאר דהתורה בא לחפות על לאה שלא תאמר כי טבעה גרם לבתה לצאת כאשר היא היתה יצאנית ולזה אמר הכתוב אשר ילדה ליעקב כי לא היתה פרי בטן של לאה והיא לא עשתה רק הלידה אבל ההריון ופרי בטן של רחל היתה כמבואר חלוף דינה ביוסף לכך דייקא אשר ילדה ליעקב ואין לייחס היציאה ללאה וגם בא הכתוב להנצל על יעקב שלא נתן את דינה לעשו כמבואר במדרש כי שרש עשו יש לדבק בבני לאה כי היא היתה ראויה להנשא לו אבל לא בזרע רחל אדרבה אין עשו נופל רק ביד זרע רחל ויעקב ידע כי רק לאה ילדה אבל עיקר שרש' מרחל ע"כ מאן לתתה לעשו

וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ וישכב אותה ויענה ודרשו וישכב כדרכה ויענה שלא כדרכה ונראה הטעם כי חשקה נפשו בדינה ואהב אותה למאוד ודינה היתה אז קטנה כי נולדה בפעם אחת עם יוסף ולאחר לידת יוסף לא נתעכב יעקב בבית לבן רק ששה שנים וגם אם נתעכב בסוכות ח"י חדשים מ"מ הרי היא בת ז' שנים וחצי ואמרו חז"ל קטנה משמשת במוך שמא תתעבר ותמות ולכך היה שכם חס עלי' שלא תתעבר ותמות ובא עליה בפעם ראשונה כדרכה כי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה בפעם שניה בא עליה שלא כדרכה וא"א לה להתעבר גם חשב דעל ביאה ראשונה אין להאשימו כי אביו היה נשיא הארץ ואז היה המנהג דכל הבתולות בעלו לראש העיר כדמצינו בדברי חז"ל וגם בתואל ע"ש שבעל בחולות כמבואר במדרש כי היה ראש העיר וא"כ מה נ"מ אם אביו בעל אותה או בנו במקום אביו ולכך חשב שאין כאן גזילה ואשמה כלל

ויאמר שכם אל חמור אביו ויאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה נראה דשכם היה בוש על חטאיו מלספר לאביו המעשה שעשה ויחרה אפו עליו ולכך אמר קח לי את הילדה הזאת לאשה כלומר דעוד היתה ילדה אשר לא נבעלה עדיין

ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחריש יעקב עד בואם נראה לבאר כי לא ידע יעקב אנה יצאה דינה אם לעיר ושם בעל אותה א"כ הרי היא בחזקת מפותה כמ"ש הרמב"ם דסתם עיר בחזקת מפותה או אולי יצאה השדה מקום המזבח שבנה יעקב לראות באחיה