תפארת יהונתן סב

נראה לפרש כי היה ליעקב שני מיני בהמות אחד שבא לו מלבן והשני מה שלקח מאחרים כדכתיב ויפרוץ האיש וגו' ומזה שבא לו מלבן לא היה רוצה לשלוח לעשו כי נעשו בם נסים גם לא ביקש להפקיעם ממעשר ולעשרן אי אפשר כי עדיין לא בא לא"י כמ"ש הרמב"ן כי עדיין לא עבר נחל יבוק ובח"ל אין מעשרין מעשר בהמה ולכך לקח מהבא בידו כפירוש רש"י מלת בידו ברשותו היינו מאותן שלקח מאחרים שלא נעשה בהם נס ולוקח פטור ממעשר בהמה ודרשו במדרש מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות והוא לכאורה קשה הבנה דהא כתיב אחריו עזים מאתים ולא כתיב ועזים מאתים ומשמע דקאי אדלעיל אויקח מן הבא בידו ונראה פירושו שהיו הבהמות ששלח לו גדול הערך כמו אבנים טובות ומרגליות והיינו כמש"ל כי מכר יעקב צאנו בדמים יקרים כי צאנו היו פרים ורבים שלא כטבע ואמרינן בגמ' דאין מוכרין בהמה לעובד כוכבים ומזלות שחשודין על הרביעה ולא אמרי' דעובד כוכבים ומזלות חס על בהמתו שלא תעקר דיצרו תוקפו אבל בפרה אדומה דדמיה יקרים אמרינן דחס וא"כ צאן יעקב שהיו פרים ורבים לרוב ולכך היה דמיהם יקרים חס עליו שלא תעקר כמו בפרה אדומה והותר לו לשלוח לעשו ולכך אמרו שהיו גדולי הערך כמו אבנים טובות ומרגליות ויותר נראה כי הא ששלח לעשו דורון לאיש עוכר כזה הוא כי יעקב זכה לכל זה מחמת ברכת יצחק ויצחק היה מברכו בשביל שידיו היו כידי עשו שעירות כדכתיב ולא הכירו וגו' וא"כ יש לעשו חלק בזה ולכך שלח לו מברכתו דורון וזהו מן הבא בידו כי ע"י שהיו ידיו ידי עשו הגיע לו הברכה

עזים מאתים ותישים עשרים וגו' הא דשלח לו כמנין הזה נראה שהיה כל זאת להפר אף שהיה אז לחבי כמעט רגע וראשי תיבות של נקבות ששלח היה רגע אף "רחלים "גמלים "עזים "אתונות "פרות ור"ת של הזכרים הוא בעת אף בניהם "עירים "תישים "אילים "פרים מנין הבהמות כשתחשוב גם בניהם היו שלשים הם כמנין שעיר לעזאזל כי אז היה יה"כ

עזים מאתים בבראשית רבה למד מכאן לעונה האמור בתורה כפירש"י כי היותר טרודים בעבודתם עונותם מועטת ונראה שמסר סימן זה לעשו כי לא יהיה לו להתרעם על הברכות כי לא נתקיימו כמ"ש רש"י וגם ברכה שברכו יצחק אביו יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ג"כ קשה להתקיים כי הלא המה צריכין בשעבוד ועבודה קשה וע"י כך יתמעט עונותם ואיך יפרו וירבו ולכך נאמר כאשר יענו אותו למעט מפריה ורביה כן ירבו אבל בדרך הטבע א"א לפרות ולרבות ומה ששלח לו גמלים באמצע איתא במדרש שאמר ליה הוי רואה עצמך כאלו אתה יושב על הבימה ודן אותי ואני נדון מלפניך ואתה מתמלא עלי רחמים ונראה דהכוונה בזה דס"ם שרו של עשו הוא השטן הוא היצה"ר יורד ומסית עולה ומקטרג והן שני סימני טומאה בבהמה טמאה אחד בפה ואחד ברגל וכן יורד ומסית הוא סימן טומאה ברגל עולה ומקטרג הוא סימן טומאה בפה ובסימן טומאה שברגל שיורד ומסית יש בירך של האדם כח היצה"ר וחימוד כנודע וביה"כ אין לו רשות לעלות לקטרג אבל הרשות בידו להתעות לאדם ברוע יצר כמבואר בגמ' והרי זה גמל לסימן טהרה בפיו אבל לא ברגליו ולכך שלח לו גמל היות היום יה"כ שימלא רחמים ולא יקטרג אדרבה יודה על הברכות

ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר. נראה לפי שהיה מיני טהורים ומיני טמאים ודעת הרמב"ם ורבים מהמחברים דאפילו להנהיגן בלי המשכת משא אסור עיין בי"ד בש"ע ולכך חשש יעקב מבלי להנהיגן יחד לתת ריוח בין מין למין שיהיה עדר עדר לבדו ועוד יתבאר הטעם

ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמור למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדני לעשו והנה גם הוא אחרינו. נראה לבאר שצוה לו שהוא לא יתחיל לדבר עמו לבל יאמר עשו הואיל ויעקב שמע היותו בא לקראתו ע"כ שלח לו מנחה לרצות אותו ולולי כן לא היה משלחו ולכך צוה להם שהמה ילכו לדרכם כאלו הולכין למשכנות עשו לשעיר רק אם יתחיל לשאול אתכם תשיבו לאנה תלכו היינו אם הולכים אליו או ליצחק אביו ולמי אלה לפניך היינו המחנה שפגש עשו שהכהו מכה רבה לעבדך ליעקב הוא התשובה על שאלה למי אתה ועל שאלה שנית ואנה תלך מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו ועל שאלה ולמי אלה לפניך הנה עבדך יעקב אחרינו והם המלאכים ההולכים לפניו לתור לו הדרך והנה כל עושר של יעקב שלח ממנו דורון לעשו אבל לא עבד ושפחה ומזה לא שלח לעשו כלום והטעם הוא כי המה חייבים במצות ואיך יתנם לעשו ולכך לבל יחשב עשו כי מנהיגי העדרים הם בכלל המנחה ולכך שם בפיהם לומר לו אנו לעבדך יעקב ומנחה היא שלוחה היא דייקא ולא אנחנו וגם לבל יאמר עשו יעקב עבדי הוא ורב יעבוד צעיר והוא בכור ליצירה א"כ כל אשר אתה רואה לי הוא לכך ביטל יעקב מחשבתו באמרם מנחה היא שלוחה מתנה בעלמא ולא חיוב ולבל יחשוב עשו כי זהו רק מאמר הרועים ולא יצא מפי יעקב ואין כאן דייקות בלשון ולכך צוה גם על השני ושלישי וכל ההולכים לדבר כדברים האלה וא"כ א"א לכוון הלשון בסגנון אחד אם לא יצא מפי יעקב והוא שם אותו הלשון בפי כל הרועים לדבר כזאת מבלי שנות ולכך שם ריוח בין העדרים לבל יחשוב כי הרועה שני שמע מן הרועה הראשון מדבר כן אל עשו ואף הוא דבר כן בלשונו ולכך שם ריוח בענין שא"א שישמע השני הראשון מדבר. ועוד יש לומר שלא יטעה עשו דבראשון שהיא עדר צאן הוא מנחה ולא בתורת חיוב ועבדות כי הגיע לו מלבן ולבן נתן לבנותיו על נכדיו כמאמר לבן הצאן צאני וגו' אבל לא שהיו שייכים לעשו אבל בעדר השני שהיה בקר וזה לקח מאחרים ואין ללבן חלק בו יש לו לטעות ששלחו דרך חיוב