תפארת יהונתן סא

במה יתנצל בפני יצחק ולזאת לקח עמו חיל רב מלסטים ושודדים אנשי מרי נפש והם יבוזו והוא יתנצל לא יכולתי למחות בהם ולא עצרתי כח כלל לעמוד נגדם ומנוקה אני מעון

וארבע מאות איש עמו כי אדם אחד מהם ירדוף אלף ואשה עשור נכסים וא"כ אשה רק מאה ולכך נתן שאול את מיכל לדוד במאה ערלות פלשתים וד' נשי יעקב שחמד עשו לקח נגדם ת' איש ולכן נשים במספר ת'

ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות נראה לבאר שזה היה צרתו שהרגיש מורך לבב בעצמו וזה סימן לחטא כנאמר פחדו בציון חטאים ולכך איש הירא ורך הלבב כמשמעו וירא ורך הלבב מעבירות דכל אחד שיש בידו עבירות יש לו רך הלבב לא ילך במלחמה ולכך יעקב שהרגיש בעצמו שיש לו רך הלבב היצר לו כי שפט שעבירה יש בידו וא"כ יגרום החטא לבטל ההבטחה שהבטיח לו הקב"ה ויהיה פירושו שמחמת שהרגיש שירא היצר לו גם היצר לו שלא יהרוג הוא את עשו כמדרשו ויהיה ליצחק תערומות עליו גם ידע נבואת אמו רבקה שישכלו שניהם ביום אחד ואם כן אם יהרוג את עשו גם הוא יהרג ולכך היה צר לו

ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה נראה דהענין כפשוטו דכדי שאם יהרוג הוא את עשו יש לו התנצלות בפני יצחק שהרי עשו פגע בו ודבקוהו להמית מחנה האחת והוא עמד נגדו והציל יתר הפליטה גם נראה לפרש דבני נח יש להם שאר אם ולא שאר אב ולכך חשב יעקב אולי בח"ל יש לו דין בני נח וא"כ אין הבנים מיוחסים אחר אביהם ואין להם זכות אבות להגן עליהם והנה בלהה וזלפה היו אצל לבן מאומה אחרת ואם כן אם באנו לדון שאר אם הרי זרע השפחות אומה אחרת וזרע רחל ולאה אומה אחרת ושטנא בתרי לא שלט א"כ שפט יעקב אם יבוא אל מחנה אחת והכהו והיה הנשאר לפליטה כי אין לו רשות לשלוט בשני אומות גם פגע בשני מחנות מלאכים אחד דין ואחד רחמים וא"כ אם יבוא אל מחנה אחת של דין תהיה השנית שהיא רחמים לפליטה

ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ש ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך נראה לפרש דידוע דכל מה שאמר הקב"ה לנביא אינו חוזר בו כדי שלא יאמרו נביא שקר הוא ולכך פחד יעקב ה' האומר אלי ולא ע"י נביא ואם כן זה היה הפחד אולי יגרום החטא דלא שייך בזה נביא שקר

קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. נראה לבאר כי אם נעשה נס לאדם מנכין לו מזכיותיו וזה היה ענין יעקב בלבן במקלות אשר שם לפני הצאן כי לכאורה הוא רמי' ותחבולה אבל באמת כבר ראה יעקב בחלום כי ה' הבטיח לו כך שילדו הצאן עקודים נקודים וטלואים כמו שסיפר לנשיו רק הא דלקח מקלות דאל"כ היה נס ומנכין לו מזכיותיו לכך עשה תחבולה שיהיה בדרך הטבע. אבל אין זה נוגע ללבן לרמי' כי סוף כל סוף יש לו הבטחה מהשם יתברך מה נ"מ ללבן אם יהיה דרך נס או דרך תחבולה ואמר יעקב כל כך נסים נעשו לי עד שכאשר ינוכה אחת לאחת לא תשאר כלום מכל זכיותי וזה קטנתי מכל החסדים כי החסדים הקטינו ומיעטו זכיותי ואולי תאמר כל מה שקרה לי באמת עד עכשיו לא היה בזכותך כלל רק בזכות בנים קטנים כדכתיב למען עוללים ויונקים יסדת עוז וגם בשביל בהמות כמו שדרשו במדרש אדם ובהמה תושיע ה' בשביל בהמה תושיע לאדם לזה אמר לא כן הוא כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הוא דנעשיתי לשני מחנות אבל אז הייתי לבדי וכל הנסים היה לנכות זכותי. או יש לומר דידוע מה שנאמר ביהושע בראותו המלאך שחרד ואמר הלנו או לצרינו ועל איזה מהם באת והחרדה היתה דידוע דקודם שחטאו ישראל לא נאמר הנני שולח מלאך כי הקב"ה בעצמו ובכבודו הלך לפניהם וכאשר חטאו אמר הקב"ה הנני שולח מלאך עד שהתפלל משה ואמר אם אין פניך הולכים וגו' ולכך יהושע בראותו מלאך חרד והרגיש כי גרם חטא ישראל שהצריכו למלאך ואמר לו המלאך דעל ביטול תורה בא וכן הדבר ביעקב נתן טעם מה ראוי לפחוד מהחטא כי בעברו עבר במקלו לבדו כי ה' שמרו בעצמו ובכבודו ועתה הייתי לשני מחנות היינו כי פגע בשני מחנות מלאכים כדכתיב וע"כ דחטא ונסתלק שמירת ה' והוצרך שמירת מלאכים רבים ויותר שהם רבים יותר הם נפרדים והם פחותים במעלה כי כל הנשגב יותר מעט מספרו כנודע בדרך עלה ועלול א"כ שהיה לשני מחנות מזה שפט שגרם החטא

הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים ואתה אמרת היטב איטיב עמך נראה לפרש היטב איטיב היינו בשני עולמות בזה ובבא וא"כ אם יהרוג עשו אם על בנים הפסיד יעקב עוה"ב כי סימן היה ליעקב אם ימותו זרעו בחייו שיפסיד עולם הבא

ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב הנה לא נזכר זה ביעקב אבל הענין הוא חול הים שמהפך ים ליבשה כאשר יתרבה החול בים נעשה אי וכאמרם העלה הים שרטון ובנה עליה אטליא של יון ומעשה בכל יום כאשר יתרבה החול בים במקום אחד נעשה אי בים ויהפך הים ליבשה והקב"ה הבטיח ליעקב ופרצת ימה שיהיה כח בזרעו לפרוץ הים ולהפכו ליבשה וזהו ההבטחה ושמתי את זרעך כחול הים והוא הכובש לעשו שכחו בשרטון שבים ולכך הזכירו יעקב עכשיו בפחדו מעשו והבן

וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים וגו'