תפארת יהונתן ס

היא תתהלל ולאה היתה יראת ה' אבל באמת אדרבה זה היה כוונת יעקב לטובה כי כולם אמרו שני בנים ליצחק ושתי בנות ללבן וינשאו אלו לאלו ואלו באמת היה לוקח יעקב ללאה היה עשו ממהר ליקח רחל היותר יפת תואר מאוד מה עשה יעקב גם בזה התחכם על עשו ליקח בראשונה את רחל ובלאה באמת היה בטוח שלא יקחנה עשו היות ועיני לאה רכות והרשע יתן עיניו ביופי ויקחנה יעקב אח"כ ומתחילה היה באמת דעתו ליקח שניהם ודוק: פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. נראה לפרש הא דהזכיר לו עם לבן גרתי לומר לו כי מה שנקרא שמי יעקב על שם ערמה לא היה לרמאות לעשו רק עם לבן גרתי וצריך אני להיות אחיו ברמאות גם אמר עם לבן גרתי לשון גרות ויש להבין דהא באמת היה בארץ אבותיו ונשא שם נשים כמו שאמר אברהם אשר לקחני מבית אבי זה חרן ומארץ מולדתי זה אור כשדים אבל האמת הוא דאור כשדים הוא מקום אבותיו ותרח הוא הלך לחרן ללכת לכנען ובא לחרן ושם נתעכב ואם כן גם לבן היה גר וזהו פירושו עם לבן גרתי היינו שגם הוא היה גר ונתקיים כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם היינו שיהיה בגלות אצל האנשים הידועים דגם הארץ שיושב בה אינה שלהם וכן היה במצרים דכתיב ביוסף ואת העם העביר מערים לערים וכמאמר חכמינו ז"ל דלא ליקרי לישראל בני גלותא כי גם האי גברא בהאי פחדא יתיב

וישלח יעקב מלאכים לפניו. הנה כל מקום שנאמר לפניו אינו אלא שהוא לאחוריו כמו יהודה שלח לפניו וכן רבים וביעקב לא מצינו דבא לשעיר מעולם אבל הענין הוא דיעקב לא ידע אנה הוא עשו אם הוא אצל אביו לשמשו או בשעיר. ולכך שלח מלאכים לפניו היינו לבית יצחק והוא היה אחריהם וגם לשעיר הוא שדה אדום שלח מלאכים ועכ"פ ימצאו את עשו באחת המקומות ולכך אמרו במדרש מלאכים ממש כי הוקשה להם למה שני שלוחים וכי לא היה סגי בשליח אחד אמנם מלאכים ממש ניחא כי המלאכים ששלח לבית אביו שהוא א"י אינם יכולים לילך לשעיר שהוא ח"ל והמלאכים ששלח לשעיר שהוא ח"ל אינם יכולים לילך לבית אביו שהוא א"י ולכך לא סגי ליה בשליח אחד גם יש לומר שהיה ליעקב ב' מחנות היינו מלאכי דין ומלאכי רחמים וההולכים לפניו הם מלאכי דין והוא אחריו היינו שלא יוכל לראות את יעקב

ארצה שעיר שדה אדום. נראה כי עשו הרשע היה צד אביו בפיו כי הוא משמר מצות ולא הי' יכול לעצור עצמו שלא לעשות תועבות בפומבי ולכך הלך לחוץ לארץ ולדעת הרמב"ן בפירושו על התורה דאף האבות ששמרו התורה לא שמרו המצות בח"ל ולכך הלך לו לח"ל להיות בהפקרא ולא יבוז לאביו בשמעו כי הפיר את התורה

כה תאמרון לאדוני לעשו נהג בו כבוד לקרות לו אדון היותו בכור ואמרו חז"ל כבד את אביך ואת אמך וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול וזה יורה לו כי הוא מודה כי לו משפט הבכורה גם י"ל שאמר אדוני על השכינה כמ"ש הזוהר על כה לחי ולכך מלאכים ממש: עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי להוציא מלבו של עשו אשר חשב דבח"ל אינו צריך לקיים המצות על כן רמז לו שאף שהיה בח"ל אצל לבן מ"מ שמר תרי"ג מצות ולכך אמר כה תאמרון כי דרשו חכמינו ז"ל דבכל מקום שנאמר כה היינו לה"ק כי חשב אם יתרגמו בלשון אחר יופסד הרמז של גרתי שהוא תרי"ג כי גרתי בלשון אחר אינו תרי"ג ולכך צוה כה תאמרון בזה הלשון בלי שינוי כלל

ואחר עד עתה. להטעות את עשו אמר כן שלא היה בבית שם ועבר ללמוד תורה וא"כ כיון שאין הקול קול יעקב וכאשר תריד עליו ופרקת עולו מעל צוארך ואין לך מגור ממנו

ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. נראה לבאר שהודיע לו כל זאת כי יצחק היה רכושו רב בצאן ודברים קניני' ואם יבוא יעקב לגור אצלו ואח"כ יבוא עשו ויראה כי כל אלה ליעקב יאמר מאין זה אם לא מבית אבי הציל רכוש זה וגנב את שלי ולי פי שנים והוא לקח הכל ולכך הקדים להודיע לו טרם הגיעו לבית אביו כך וכך יש לי ואם כן אל תחשדני אחר כך כי משל אבי היה זה וזהו למצוא חן בעיניך שתדע שידי עשו החיל הזה ולא משל אבא אשר בו לך משפט הבכורה גם חשב יעקב שהגירות נשלם בבית לבן ולכך ביקש לישב בשלוה ולכך אמר ויהי לי שור וחמור כי נתקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגו'. רצה לומר במלת לאמר דלא המתינו אח"כ אצל יעקב רק שבו ליעקב בשביל זה לומר לו תשובתו של עשו ואח"כ הלכו להם וזהו וישובו לאמר שבשביל זה שבו כדי לומר התשובה אבל אחר כך הלכו ולכך כתיב ויותר יעקב לבדו וזהו שהוליד פחד ליעקב בראותו כי כל המלאכים עזבוהו ובאמת היתה זאת מה' להראות לו כי כוחו לבדו גדול ואין צריך לעזר המלאכי'

באנו אל אחיך אל עשו. הא דכפלו אל אחיך אל עשו נראה דר"ל לא אמרנו לו אדוני כמו שצוית רק אחיך כי אתה שאמרת אדוני חשבת לנהוג כבוד באחיך הגדול הלא אפילו אב ואם אם אינם עושים מעשה עמך פטור אתה מלכבדם ומכל שכן באחיך וזה אמרם כפול לעשו שעושה מעשה עשו ואינו עושה מעשה עמך ואם כן פטור אתה מלכבדו ולכך אינו רק אחיך ולא אדוניך

וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו זהו היה מתחבולות עשו כי אם יהרוג הוא עצמו את יעקב