תפארת יהונתן נט

עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא נראה לבאר כי לאה היתה עקרת הבית ורחל רועה כי לבן ביקש ליתן את לאה לעשו לאשה והוא איש שדה ע"כ הרגיל לבן את לאה להיות גברת הבית גם ביקש ליתן רחל ליעקב ויעקב היה איש אוהלים ע"כ הרגיל את רחל להיות צאת בשדה אל הצאן ודייק כי רועה היא כי לאה לא היתה רועה אבל באמת בניה היו רועים צאן אבל רחל לא היו בניה רועים לא יוסף ולא בנימין היות אמם רועה וזה אשר דייק כאן כי רועה היא ולא בניה

ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו הנה יש לדקדק בפסוק זה דכתיב ג' פעמים לבן אחי אמו והוא לכאורה אך למותר ועוד יש לדקדק דלא כתיב דחזר וגלל האבן על פי הבאר ונראה לבאר דכבר כתבתי דיעקב בא לחרן ביום טוב ראשון של פסח לזה אמר ויהי כאשר ראה יעקב את רחל ומותר לעשות מלאכה באמת בשבילה ביו"ט וגם להשקות הצאן כי מזונתה עליו כמבואר בפוסקים ולכך גלל האבן ואז נעשה נס לסימן ליעקב שנעשה באר מים חיים והיו המים עולים לקראתו ולכך לא חזר לגלול האבן כיון דאין צריכין לזה הואיל שהם מים חיים ויספיקו לכל השואבים די והותר ואין צריכין עזר לגלילה כלל וקאמר רחל בת לבן אחי אמו כי כמו שאמרו רוב בנים הולכין אחר אחי אם כן הבנות הולכין אחר אחות האב כי נודע תלה הכתוב נקבות בזכרים ולכך רחל הולכת אחר רבקה היותה אחות אביה וגם בצאן לבן יש לרבקה חלק בו כי בדיני בני נח ברתא ירית כברא ולבן ירש הצאן מבתואל אביה ויש ליעקב שייכות בו ולכן כתב ואת צאן לבן אחי אמו ולכך מיהר להשקות

וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך נראה לבאר הא דבכה דוקא בעת נשיקה אמרו חז"ל דבכה שראה שאינה באה עמו לקבורה והיינו כי נשיקה זאת לא היה ח"ו בו שום צד חימוד רק לבל יגבר עליו יצה"ר בנשיקתו ליפת תואר כזו הרהר בשעת נשיקה בענין מיתה כאמרם אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה גם אפשר לומר כמו אמר בר' עקיבא בראותו אשת טורנסרופוס הרשע ששחק ובכה על האי שופרא דבלי בארעא אף יעקב בכה בשביל כך רק ידוע דכל הנך דנקברין במערת המכפלה לא בלו גופם כלל כמבואר בגמרא דאברהם גני בכנפי דשרה וזהו מעלת מערת המכפלה ולכך על שהוא השיג על שלא תבוא עמו לקבורה בתוך המערה בכי על האי שופרא דבלי בארעא גם יש לפרש דאם ישראל כשרים הם לגול האבן המתעה הוא יצה"ר ויהדרו בתיובתא יהיה בסיבתם הגאולה אבל אם לא יהיו כשרים יהיה הגאולה בזכות אבות וזהו ויגל יעקב שהוא כולל לכל האבות האבן מעל פי הבאר ובזה השיג שרחל לא תבוא עמו לקבורה כדי שתהא היא שם בוכה על בניה כשילכו בגולה כמבואר במדרש כי מזה הטעם נקברה בפרשת דרכים

ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא היינו כמאמר חז"ל אחיו ברמאות אני ולזה רמז לה דזה הוא היותו בן רבקה שהיא ג"כ הלכה בעקבה וערמה להשיא לו עצה להלביש עורות גדיי עזים ולומר שהוא עשו וממנה ילמדו הבנים

ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו איתא במדרש אמר שמא מרגליות המה והם בפיו נראה לבאר דלבן היה תמה היותו בא משולל מקנינים ושיהיו גזלנים גוזלים אותו בדרך היה קשה להאמין אותו בהיותו שומע שמע יעקב ופירש במדרש שגלל לבדו האבן מה שלא יוכלו כל הרועים וא"כ מי יקום נגד יעקב גבור בגבורים על כן חשב לבן כי אמרו חז"ל חבל על שמש גדול שהוא הנחש שנאבד כי אדם שגרו לדרומי ומביא אבנים טובות ומרגליות וחשב שיעקב בכחו הגדול יש לו יד ושם עוד לצוות להביא לו כזה וזה היה ענין המנחשים כמ"ש מעת חסרנו להקטיר וגו' וחשב לבן שיעקב שלם בזה לצוות על נחש מסטרא דקדושה לבל ימרה את פיו ויביא אבנים טובות ומרגליות וזהו הפירוש של מרגליות בפיו

ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חודש ימים הא דדוקא חודש ימים נראה כי אמרו אם יושב אדם שלשים יום בעיר חייב ליתן לתמחוי ואמרינן נמי להיפך אם הוא יושב שלשים יום בעיר ניזון מהתמחוי ועיין בפ"ק דב"ב והפוסקים שם ולכן חשב לבן דלא אשא לבדי את המשא הזה רק כל בני העיר עליהם לזונו רק עד חדש ימים טרם שיהיה נחשב מבני עיר הוא לבדו יתן לו מזונותיו או יאמר חודש ימים כי יעקב סיפר ללבן שנשלח מיצחק ורבקה לישא בתו וחשב לבן על לאה כי למה יבייש הגדולה ולאה היתה גדולה בוגרת ובבוגרת נותנין זמן שלשים יום ולכך אמר תשב אתי חודש ימים אח"כ ישא אשתו וישוב אל ארצו ומולדתו

ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם נראה לבאר שידע לבן כי כך נאמר ברה"ק ורב יעבוד צעיר וא"כ עליו לעבוד לעשו אבל לא לעבוד ללבן וזה אמרו הכי אחי אתה כלו' אלו אחי אתה ראוי היה שתעבדני כי כך נאמר ורב יעבוד צעיר והוא בכור ליצירה אבל כיון שאינך אחי באמת למה תעבדני חנם ומה לך לשטות זה

ועיני לאה רכות יש לומר שבכתה בכוון לכלות עינים כדי שימאס עשו בה גם יש לפרש דבעין צדיק יש ברכה כנאמר טוב עין הוא יבורך גם יש בעין צדיק מדת הדין לענוש כמ"ש כל מקום שנתנו חכמים עיניהם וכו' וכן יהיב עינא ביה ובזה היה רחל אבל לאה היה עיניה הכל לטוב ואין בה מדות עונש כלל וזהו ועיני לאה רכות ועיקר הכתוב הוא בא להורות לנו על יעקב איך ביקש דוקא רחל הלא לא יעשה כן לתת הצעירה לפני הבכירה ועוד על צדקת כזו המקרא צווח שקר החן והבל היופי אשה יראת ה'