עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › תפארת יהונתן

תפארת יהונתן נח

Tiferet Yehonatan 58 · תפארת יהונתן · free full Hebrew text

Open in the reader →

ארצה קדם דשמות הטומאה מסר להם ולכך הלך יעקב לשם קודם הליכתו ללבן לקבל מהם כדי לעמוד נגד לבן וזהו שדרשו כי יעקב בהליכתו ללבן אמר אשא עיני אל ההרים היינו הררי קדם כדכתיב בבלעם מן ארם וגו' מהררי קדם והבן

וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה וגו' הא דלא גלל יעקב תיכף את האבן נראה לבאר כי הבאר רשות היחיד כמבואר במסכת עירובין והשדה רשות הרבים ולמה שכתבתי לעיל בא לחרן ביום הראשון של פסח ולצורך עובד עבודת כוכבים ומזלות לא הותר מלאכה ביו"ט רק אם אין רבים בוקעים בשדה גם השדה רה"י והוי מרה"י לרה"י ומותר להוציא לכך היותם רועים ג' עדרי צאן והוי רבים בוקעים בו לא רצה לגלול מרה"י לרה"ר לצורך עובד עבודת כוכבים ומזלות עד שבא רחל גם יש לומר שלא גללו עד שבא רחל כי סימן היה להם כשהמים עולים לנגדם זוכין לבת זוג כשר וטעם לסימן זה הוא כי האשה רעה הוא מסטרא דנחש דנתדבקה בחוה ולכך אשה רעה מר ממות כי נחש כרוך בה וידוע דמי שנשכו נחש אם המים קודמים לאדם קודם לנחש אין הנחש יכול להזיק כי כל הנחשים והכשפים אינם במים ולכך אם המים מקדימים ועולים לו זהו סימן שלא יזיק לו נחש הכרוך באשה ומצא אשה מצא טוב אך ודאי אלו היה באר נובע מים חיים אין זה סימן שהמים עולים בשבילו כי כך הטבע של מים נובעים שנובעים ועולים עד שיפוצו החוצה על כל פני שדה ומקרא מלא הוא יפוצו מעינותיך חוצה אבל אם הוא בור מכונס מי גשמים ועולים נגדו זה אות מובהק שעולים בשבילו והנה בבאר שהיה מכוסה באבן לא ידע יעקב אם הוא באר מים חיים או מי גשמים והנה הטעם שמכסים הבאר באבן יש בו שני טעמים האחד לבל יפול לתוכו הנופל רק בזה אינו צריך כל כך אבן גדול עד שילאה רועה אחד לגללו ויצטרך סיועת הרבים וצריך להיות טעם האבן הגדול שלא ישתמשו בו יד הכל ולא יהיה אחר כך מים להשקות הצאן די סיפוקם ומזה ראיה שהוא רק בור מכונס ממי גשמים כי הבאר של מים חיים יותר שישאבו ממנו יתרבו המים ביותר ומזה שפט שיזדמן לו סימן מה'

ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמר להם הידעתם וגו' ויאמר להם השלום לו וגו' ויאמר הן עוד היום גדול ויאמר וכו' נראה לבאר הפסוקים האלו כי יעקב חשב דלכך מאחרים להשקות הצאן כי הם ממקומות אחרים ולא יתכן שישאבו מים להשקות לבהמתם טרם שישקו בני עיר חרן לבהמתם אשר להם הבאר והשדה ולכך שאלם מאין אתם והשיבו לו אף אנו מחרן אך עדיין לא יפול בו השאלה הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו את הצאן ולכו רעו דאלו לא באו להשקות הצאן כדי שירעו אח"כ רק בעיר חרן מקום לבן היה שכיח כשפים כבר אמרו במקום דשכיח כשפים אין לסמוך על מקנה קנין הבהמה אולי אחיזת עינים היא עד שישקוהו במים ולכך המה פה עם הצאן שקנו עכשיו לבדוק אותם ע"י השקאת המים לראות אם הם צאן אמתיים או רק אחיזת עינים ולכך שאל הידעתם את לבן השלום לו היינו השלום לכם עמו וכן איתא במדרש השלום לו ביניכם ובינו א"כ אין צריכין לנסות הצאן אם הוא רק אחיזת עינים או לא ע"י השקאה כי לבן הוא ראש המנחשים ואם שלום לכם עמו שאלו נא את פיו והוא יגיד לכם הכישוף והתחבולות והשיבו לו שלום וגם הוא בעצמו שלח רחל עם הצאן ומזה ראיה שלא לנסות באו רק להשקות ולרעות אח"כ ע"כ אמר להם אח"כ עוד היום גדול וגו' גם אפשר לפרש בפשוט השלום לו אם זכה לבן זכר כי אמרו בגמרא בא זכר בא שלום וזה היה שאלתו השלום לו אבל באמת הטעם הוא דבא זכר בא שלום כי הבן עוסק בכל צרכי אביו והאב ינוח בשלום והם השיבו שלום לו והנה רחל באה עם הצאן רצונם בזה כי אף שאין לו בן רחל בתו עוסקת בעבודתו ורועה צאן כמו בו זכר ועושה מעשה בן וא"כ אין שלום לו והא דאמר יעקב הידעתם את לבן בן נחור ולא אמר בן בתואל דהשמיטו לגמרי נראה כי ידוע מה שהובא במדרש כשמזכיר שם רשע לאחר מותו יש לקלל לאמר שחיק טמיא כדמצינו במסכת חגיגה דאמר רב על נבוכדנצר שחיק טמיא ובתואל היה רשע גמור בועל כל הבתולות ואלו הזכירו יעקב היה חובה לקללו ויעקב היה חס על כבוד אבי אמו וכבודו חל אפילו הוא רשע כמ"ש הרמב"ם ולכך השמיט לגמרי שמו מכל דבר

ויאמר הן עוד היום גדול איתא במדרש והביאו רש"י ז"ל אמר להם אם שומרי שכר אתם עוד היום גדול ופועל צריך לוותר משלו וחם שלכם אתם רועים מ"מ לא עת האסף המקנה ונראה דהוצרך יעקב לומר להם דבר זה כי אתמול שקעה החמה ב' שעות קודם ואולי יחשבו הרועים שיש כאן שינוי במצב השמימה וגם היום יקרה כן ולכך גילה אזנם דלא כן הוא רק דהיה דרך נס ולא יתמיד והיום עוד היום גדול וכן מצאנו שכתב כן בעל נזר הקודש עיי"ש גם יש לומר הטעם על שלא השקו הצאן עד אסיפת כל הרועים כי פן ירעו בשדות אחרים אכן כאשר יתאספו כולם כל אחד רועה בשלו ומעכב על חבירו משא"כ אם יקדמנו אחד הוא ירעה בשל חבירו קודם בא חבירו אך אמרו בגמרא דכי חשידי הרועים ברועה צאן עצמו אבל רועה צאן אחרים לא חשיד דאין אדם חוטא ולא לו ולכך אמר יעקב אם שכירים אתם הן עוד היום גדול לכו רעו דאין צריכין להמתין אחד על חבירו דאין חשודין בצאן אחרים ואם שלכם עכ"פ לא עת האסף המקנה מה זה שהקדמתם לבוא ולא עת האסף מבלים זמן בחנם לכו רעו ובואו אח"כ להשקות הצאן או תשקו תיכף כי בשביל חשדא בעלמא אין חיוב עליכם לבלות זמן כל היום בחנם ודי אם תמתינו זמן מן הזמנים ולא כל היום וזאת ההמתנה מועטת תעיד על היושר לבבכם ואין חיוב עליכם לבלות זמן כל היום: