תפארת יהונתן נז

עיין בקונקרדאנץ שהוא לשון נבדל ויודעים היו ששם מקום שכינה והיו בני אדם נבדלים משם זולת יהודים ושרידים ולכך נקרא לוז לשון נבדל בשביל שנבדלין משם בני אדם

וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש אם יהיה אלקים עמדי הרצון בזה דמדת הדין יסכים עמו והיינו שלא יחטא כלל. וזהו ושמרני בדרך הזה מהחטא וזהו אם יהיה אלקים עמדי ונתן לי לחם לאכול היינו אשה דכתיב רק הלחם אשר הוא אוכל ובגד ללבוש היינו בנים כשרים שהם בגדי אדם כדכתיב ביהושע בן יהוצדק הסירו בגדים הצואים שהיו בניו נשואות נשים נכריות

ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים ושבתי בשלום ולא נאמר לשלום כי אצל החי ראוי לומר לשלום כמ"ש חז"ל והנה רש"י נזהר לתרץ זאת וכתב שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן ומלת שלם הנאמר כאן הוא לשון שלימות כי הוא הולך בלי חטא וזה תכלית השלימות ולכך נאמר בשלום

והיה ה' לי לאלקים איתא במדרש אמר הקב"ה אתה אמרת והיה ה' לי לאלקים חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ונראה לבאר כי יעקב הצדיק עליו מדת הדין ואמר והיה ה' לי לאלקים שמדת הרחמים יהיה לו לדין וקיבל בשמחה כי אמרו חז"ל שבכל מקום שנאמר בו והיה אינו אלא שמחה וקיבל יסורין בשמחה ולכך נקבע לבניו ג"כ והיה שהוא לשון שמחה

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך נראה לבאר דרצונו לומר במלת לך כי במעשה המעשר יש בו שני בחינות האחד למצוא בו רצון ה' שהוא צוה על המעשר ובחינה השנית להנאת עצמו שיתעשר עשר בשביל שתתעשר ובזה שרי לנסות ה' כמו שדרשו חז"ל בחנוני נא בזאת וגו' ולכך אמר יעקב שאין רצוני בשביל בחינה השנית להשיג עושר רק כוונתי לשם שמים לעשות רצונך וזה שאמר עשר אעשרנו לך דייקא להנאתך ולרצונך ולא להנאתי ולטובתי ח"ו

איתא במדרש ויקץ יעקב משנתו רבי יוחנן אמר ממשנתו היינו שלמד קודם שישן ונראה לבאר המדרש כי יעקב חשב תחילה על החלום שראה ד' מלכיות אולי הוא חלום כמ"ש חז"ל דלאדם טוב מראין לו חלום רע ועל כן אמר שלמד קודם שישן וכל המשביע עצמו מדברי תורה אין מראין לו חלום רע וע"כ הוא דרך נבואה ולא חלום בעלמא ולכן אמר אם יהיה אלקים עמדי וגו'

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם יש לבאר כי למעלה כתיב וילך חרנה ולא כתיב וישא את רגליו וכאן כתיב וישא רגליו מורה כי למעלה לא הלך ברגליו כי קפצה לו הארץ כמש"ל אבל כאן לא קפצה הטעם כי למעלה היה קודם שהבטיחו ה' לשמרו ות"ח אסור לילך ביחידי בלילה וא"כ לולי שהיה לו קפיצת הארץ הוצרך ללון יחידי בדרך בלילה בשדה ולכך קפצה הארץ כדי שבו ביום יבוא לחרן אבל אח"כ כשכבר הובטח לו מה' ואנכי אהיה עמך ושמרתיך בכל אשר תלך לא חשש אם יהיה יחידי בלילה לכך לא נעשה לו קפיצת הארץ רק וישא יעקב רגליו ומה שדייק לומר רגליו כי יעקב ראה תחילה שיהיה ניזק בדרך ברגליו כאשר היה באמת והוא צולע על יריכו ולכך שמר רגליו ונעשה לו נס בקפיצת הארץ אבל כיון שהיה לו הבטחה לא חשש ולא פחד לרגליו ולכך נשא רגליו וילך אמנם לאידך גיסא מבואר במדרש שהיה פורח ונשא רגליו למעלה בלי הלוך בם כלל ומכל מקום הלך לארץ קדם משמע דהיה לו עכשיו קפיצת הארץ והטעם הוא כי הקשו התוספות במסכת ברכות והבאתיו כבר לעיל דאיך אמרינן דיעקב תיקן תפלת ערבית הלא לאחר התפלה בעי למהדר ושקעה השמש וא"כ התפלל בעוד יום ולר' יהודה דאמר דתפלת מנחה עד פלג המנחה ניחא אבל לרבנן קשה ונראה לתרץ קושית התוספות דהנה התוספות במסכת רה"ש דייק מהגמרא דס"ל דהא דאמרינן בפסח נולד יצחק היינו ראשון של פסח והקשו דמנ"ל להגמרא דנולד בראשון אמנם יובן במה דאמרה רבקה ליעקב קח לי שני גדיי עזים ופרש"י א' לפסח ואחד לחגיגה ואם נולד יצחק באחד מסוף ימי הפסח כקושיית התוספות איך אמר יצחק בע"פ לא ידעתי יום מותי הא הקב"ה ממלא שנותיהם של הצדיקים מיום ליום וע"כ דבראשון של פסח נולד יצחק ושפיר מתיירא בע"פ שאולי הגיע קצו למחר והנה יעקב ברח מחמת שפחד מעשו שלא יהרגהו רק עשו אמר יקרבו ימי אבל אבי כי בחיי אביו לא רצה לשלוח בו יד אבל מי יודע עת מיתת יצחק באיזה שנה שימות רק קודם פסח אין כאן פחד כהנ"ל דהקב"ה ממלא שנותיו של צדיק ויצחק נולד בפסח ולכך כל השנה היה יעקב שרוי בלא פחד רק בע"פ הוצרך לברוח אולי בלילה ימות יצחק ויהרגנו עשו תיכף ולכך ברח בע"פ ואז קפצה לו הארץ והגיע קודם שקיעת החמה להר המוריה והתפלל שם מעריב מבע"י כמ"ש המג"א דמודים כל הגאונים אף דהלכה כחכמים דתפלת מעריב מצאת הכוכבים מ"מ גם החכמים מודים דבערב שבת ועי"ט מקדימים להתפלל ערבית מבע"י והטעם נראה כי אף ע"פ שאבות תקנוהו מ"מ היה נגד תמידין וכו' וחלבי חול אין קריבין בי"ט ודוק. ומתורץ קושיות התוספות דהשתא מוכח גם לחכמים שיעקב תיקן תפלת ערבית ולכך בלילה נאמר ליה אל תירא ושמרתיך בכל אשר תלך סימן לבנים שיהיה ליל שמורים וביום למחרתו הלך ולא רצה לילך חוץ לתחום אמנם אמרינן אין תחומים למעלה מעשרה נ"מ להולך ע"י קפיצה ולכך הלך ע"י קפיצה:

ארצה בני קדם. בזוהר משמע שהיה הולך לארץ בני קדם טרם הליכתו לחרן ולא זהו חרן ונראה כי יעקב פחד מלבן היותו ראש למכשפים כנודע ואמרו חז"ל דסנהדרין היו צריכין ללמוד חכמות הקסם כדי לעמוד נגד המכשפים ולהסיר מעשיהם וכתיב ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות וישלחם