תפארת יהונתן נו

ע"י כן שורש עשו גדול ותקיף מכל מלכיות הקודמים והא' נב עליו לבל ישלוט בו עשו לגמרי

והנה ה' נצב עליו אמרו חז"ל דמלאכי השרת ראו דיוקנו כעין דיוקנו למעלה ובעו לסכוני' והנה ה' נצב עליו לשמרו. ונראה לבאר כי דיוקנו למעלה במדת אמת ליעקב ולכך בעו לסכוני' כי הוא שקר מיליו לגבי יצחק שאמר אנכי עשו והנה ה' נצב עליו כי היה כך רצון ה' שיקח הברכות כי לולי זאת היה קטרוג מסטרא דעשו כמו שכתב הזוהר

או יאמר איך שכב יעקב במקום מקדש דאפי' ישיבה אסור בו לזה יש לומר שעשאוהו לסכנות נפשות כי ירא מחיות רעות ובמקדש מקום השראת שכינה לא יבואו ולכך אחר החורבן מקונן הנביא על הר ציון ששמם שועלים הולכים בו אבל בהיות דיוקנו כדמות דיוקן למעלה לא היה צריך לזה דבלא"ה אין חיה רעה שולט במי שיש בו צלם אלקים ולזה מלאכי השרת בעו לסכוני' ולכך וה' נצב עליו לשומרו

הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך אמרו חז"ל שכפלה הקב"ה לא"י. נראה לבאר דמלבד מה שהראה לו בזה שתהא נוחה לכבוש הראה לו גם חשיבות של א"י כי בא"י יש בו ב' בחינות בחינה אחת כמשמעו ובחינה השנית שנקרא ארץ צבי במקום שאינו מחזיק בטבע רק ב' עיירות מחזיק בא"י ת' עיירות שהיא ארץ רוחניות והוא החשיבות של א"י אשר משובחת בו משאר אדמה כי היא כלולה ארץ רוחני וג"כ היה כן במקדש אשר עומדים שם צפופים ומשתחוים רווחים וכן בירושלים לא אמר אדם מעולם צר לי המקום שאלין שם וזהו בחינת ארץ רוחני וזה שקיפלה הקב"ה להראות לו כי יהיה בה בחינת מועט מחזיק את המרובה ולכך אמרו כי נחלת יעקב הוא נחלה בלי מצרים כיון שהוא כגדר מועט מחזיק המרובה א"כ אין כאן מצרים

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה. הא דאמר כעפר הארץ הוא כי כל היסודות מוכנים יותר לכליון ולהפסד מן העפר כי העפר אינו נפסד לגמרי ולכך נאמר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה היינו כי עשו כוחו וגבורתו בים כי העיר רומי נבנית על שרטון שבים וברכת יעקב הוא לפרוץ עליו לכך ג"כ נחלת יעקב הוא נחלה בלי מצרים כי גבול א"י הוא הים ואם יעקב יפרץ בם ומהפך ים ליבשה הרי אין מיצר לישראל והוא ירחיב מאוד כדכתיב זה הים גדול ורחב ידים וברכתו הו שיפרוץ תמיד

ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. נראה לבאר דבא לתת טעם דמה הצורך לפרוץ ימים רבים למען תהיה א"י מקום רחבת ידים כיון שכבר הראה לו שא"י היא ארץ רוחני ומקום מועט מחזיק את המרובה ולכך אמר דהטעם הוא ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך היינו כמה שכתוב לעיל דנברכו הוא לשון דביקות שיהיו נוספים גרים וישראל הם זוכים לארץ רוחני נחלה בלי מצרים שמועט מחזיק את המרובה ולא הגרים וע"כ צריכה להיות ג"כ ארץ רחבת ידים להחזיק גם הגרים

והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת. נראה לבאר שהוצרך הבטחה זאת להשיבו לא"י כי נאמר סתם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וא"כ אפשר שיהיה הגירות בח"ל וארץ כשדים כאשר באמת היה בגלות לאחר חורבן הבית ע"כ הבטיחו הקב"ה להשיב אותו לא"י כי אלו היה שוהה אצל לבן יותר היה ח"ו נשקע בטומאה כי היה לבן אבות הטומאה ולכך נאמר ארמי אובד אבי וירד מצרימה ולזה הבטיחו להשיב אותו אל האדמה להקים היעודים הטובים שהבטיח לו וזה אי אפשר אם יהיה אצל לבן

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים נראה לבאר דהנה ידוע דמקדש שלמטה הוא מכוון כנגד שער השמים ויש כאן ב' בחינות או דעיקר הקדושה בשער השמים דלמעלה רק הואיל דמקדש שלמטה מכוון נגדו אף בו שכינה שורה וחיבת הקודש מכשרתו לשכון שם כבוד ה' או להיפך דעיקר חיבת מקום מקדש דלמטה כי הוא מכלל יופי ממנו הושתת כל העולם וכמבואר במדרש דעיקר חיבתו של הקב"ה היה לשכון בתחתונים ולרוב חיבתו פתח למולו וכנגדו שער השמים והמופת היה ליעקב שנעקר הר המוריה ממקומו ובא ללוז א"כ איך יתכן שיהיה שם ג"כ שער השמים וע"כ צריך לומר דהעיקר תלוי במקום מקדש ולכך אם המקדש בא למקום אחר יהיה באיזה מקום שיהיה שער השמים פתוח תמיד למולו כי העיקר למטה במקדש ובכל מקום שהוא מקום מקדש שם פתוח שער השמים וזהו אמרו מה נורא המקום הזה כי מקום הזה גורם והמופת על זה הוא שאין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים כי שער השמים תלויה במקדש והמקדש הוא העיקר

ועוד יש לפרש כי יעקב חשב מתחילה דבהמ"ק הו הכל רחמים אבל בראותו מלאכי אלקים שהם דין עולין ויורדין בו וגם ה' נצב הוא לשון דין כדכתיב ה' נצב לריב עמים וכמו יצאו נצבים שפט בשכלו שבהמ"ק מקום דין הוא וסביביו נשערה מאוד לכך אמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים מקום דין וזה שער השמים כי ידוע שבשמים הקב"ה מתנהג את עצמו במדת הדין ולכך בהמ"ק שהוא מכוון נגד שער השמים ושייך לשמים גם בזה הכל בבחינת הדין ומזה דרשו חז"ל כי ישראל לא ירצו לקבל תנחומין לעתיד לבוא מיעקב הואיל ואמר אין זה כי אם בית אלקים והיינו כה"ג שעשה לבהמ"ק מקום דין ולכך לא ביקשו לקבל תנחומין מיעקב כי מי יזכה בדין

ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה כבר כתבנו לעיל כי אבן זה מורה על שבט לוי והוא אבן הראשה ולכך יצק שמן על ראשה כי נמשחו בשמן משחת קודש כדכתיב כשמן הטוב וגו' על זקן אהרן וגו' ואולם שם העיר לוז