תפארת יהונתן נד

כאשר נתעצם בעושר אמר כבר הגיע העת לצאת כי כבר קנה רכוש גדול

וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו. הא דסתמום פלשתים אחרי מות אברהם וגם מה שהקפיד יצחק לקרוא להן שמות ההן שקראם אברהם נראה לבאר כי אברהם אבינו חפר בארות להודיע כי הקב"ה משנה הטבע כי טבע הארץ היה שם רזה ויבישה ולא נמצא שום מעין בשדה והוא חפר בארות ומצא מים והיה דרך נס ובזה קרא אברהם בשם ה' לפרסם כי אלקים מדת הדין הוא הטבע וה' הוא מדת הרחמים שעושה נס ומשנה הטבע ושקר בפי האומרים כי העולם הוא הטבע בעצמו ולכך אחר מות אברהם לבל יתפרסם שם אלקי אברהם סתמום הפלשתים ולכך טרח יצחק לחפור אותם שנית להודיע כח ה' ולגייר גרים ולכך קרא להן שמות כמו אברהם כי לפעמים בא שינוי טבע במקרה או בתחבולה אבל לא יתמיד ולכך אלו שינה שמם היו אומרים שהם בארות אחרות ובארות אברהם היה שינוי טבע במקרה אבל לא התמיד ולזה קרא להן שמות הראשונים להודיע שהתמיד שינוי הטבע ההוא והיה נס מה'

גם יש לפרש כי מהות החכם הוא שלא יעשה דבר בלתי טעם וגדר הכסיל הוא שעושה דבר בלתי כוונה וטעם והנה בענין קריאת השמות יש שמות שהן בדרך ההסכמה לבד ואין בהם לא חכמה ולא שכל ובזה הכסיל והבער שווים בו אבל שם הנרצה לענין הדבר הוא מדבר חכמה וזה היה ענין אדם הראשון שקרא לכולם שמות לא בדרך ההסכמה כי אין זה מעלה לאדם כנודע ומה שקרא יצחק להבארות אותן השמות שקרא להן אברהם היה בחכמה בטבע אדם משכיל שפועל הכל בשכל כי אילו היה ההסכמה לבד לא היה יצחק משגיח בהם לקרותם בשמות הקדמונים כי מה נ"מ בו אבל להיותם שמותם מגדר החכמה ויש בו טעם ודעת גם יצחק לא רצה לשנותן כי החכמה והשכל יעמוד לעולם בלי שנות והבן

ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר וגו' ויקרא שם הבאר עשק ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות וגו'. הרמב"ן אמר סימן בחפירת בארות הללו לבתי מקדשות ואני אומר שהוא סימן לבאר המדבר כי אחר יציאת מצרים היה להם באר וכן יצחק אחר צאתו מגולה מפלשתים היה לו באר וקרא שמו עשק וכן היה ביציאת ישראל ממצרים ויקרא את שמו מסה ומריבה וכן אח"כ במות מרים היה סלע המחלוקת והיה שטנה וכן יצחק קרא שם בארות השניות שטנה ובישראל במדבר היה אח"כ עלי באר ושמחו על גבי באר ואת והב בסופה זו היא רחובות וכן הענין ביצחק כי ידוע יחיד העובד לנהר שלו אוסרו וכן עיר שעבדו לנהר שלהם הוא אסור כמבואר במס' עבודת כוכבים ובתוספות שם והפלשתים עבדו לנהר ג"כ ולכך לא רצו לשתות מי נהר שלהם ולכך חפרו בארות אחרות ומצאו באר מים חיים אמנם לא ימלט שבא מי נהר לתוך מי באר מים חיים ומתמצה לשם כאשר יעידו הטבעים ואם תחפור באר אפילו מים חיים אצל נהר תטעום בתוך באר מים חיים מי נהר ועדיין אוסרו ולכך רבו עליו אנשי גרר כי הם מים שקידשו לעבודת כוכבים ומזלות שלהם ע"כ חפר בארות אחרות ואף דהשתא נמי מן הבאר מים חיים הראשון יתמצה מים לבאר השני מ"מ כל דפריש מרובא פריש אמנם גם בהם יש שטנה כנודע דעבודת כוכבים ומזלות שנפל לרבוא ומרבוא למקום אחר גם תערובת ההוא אסור מחומרא דעבודת כוכבים ומזלות ואם כן באמת גם בזה יש שטנה אמנם אם נפל ממקום אחר למקום אחר שהוא עתה תערובות השלישי הוא מותר עיין בי"ד סימן ק"י ע"כ באר השלישי שהותר נקרא רחובות והבן כי נכון הוא: פרשת ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה שקפצה לו הארץ בו ביום יצא ובו ביום הגיע קרוב לחרן וטעם נס זה אף ע"ג דע"י נס זה הוצרך לחזור בדרך שבא נראה כי עשו היה רודפו ואלו השיגו היה הורגו ולכך קפצה לו הארץ ולא היה ספוק ביד עשו להשיגו ולזה נתכוון במדרש ששאל וכי יעקב לבדו יצא והיינו דלמה ליה לנס דהיה לו לילך בהחבא דמי ירגיש צאתו ובפרט כי מקדם כבר הלך אל בית שם ועבר ואח"כ חזר לבאר שבע ומשם יצא לחרן וא"כ באמת מי ירגיש צאתו והלא הרבה בני אדם יוצאים שם ומי ישגיח במכוון על יעקב ולזה השיב יציאת הצדיק מן המקום עושה רושם והיה מורגש יציאתו מכל מקום דאלו יצא לחזור תוך יום ויומים לא היה עושה רושם כלל אבל הואיל ויצא לחרן פנה הודה ולכך נאמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה כי יציאה זו היתה ניכרת למחרת הליכתו לחרן והנה במדרש אמרו ויצא מבאר שבע מבארה של שבועה דלא רצה לחזור ולישבע לאבימלך ונראה לבאר ע"פ מה דכתב מהרש"א פ"ק דמגילה כי בשוב יעקב מבית שם ועבר כבר שלחה אמו אליו כי כבר שך חמת עשו אחיך ולפי זה תקשה למה הלך יעקב לחרן ולא שלח שליח להביא אשתו אצלו כאביו וצריך לומר שעשה זאת לקבוע עליו גלות וגירות של ארבע מאות שנה וקשה דהוי ליה לילך לפלשתים כיצחק וזה ג"כ גירות וע"ז אמר במדרש מבארה של שבועה שלא יבא אבימלך בבואו לפלשתים לבקש ממנו שבועה כמו שאמר ליצחק

ויפגע במקום וילן שם איתא במדרש שכל העולם נעשה ככותל לפניו ונראה לבאר דאמרו בגמרא חציף האי מאן דמצלי בבקתא מקום גלוי והקשו התוספות והא כתיב ביצחק ויצא יצחק לשוח בשדה ושיחה זו תפלה ותירצו זו היה הר המוריה כמ"ש יצחק קראו