תפארת יהונתן נג

דהרוצה להחכים ידרים והנה יעקב נטל התורה ועוה"ב והניח לעשו העוה"ז ולכך אנו בגלות בצער ועינוי כי ע"י כן נקנית התורה ועוה"ב וזה מאמר המקונן למה לנצח תשכחנו בגלות תעזבנו בגלות וצער ושעבוד ובא כמתרץ לאורך ימים פירוש שע"י כן אנו זוכים לאורך ימים. וזהו הטעם עזיבה שלך לטובה כדי שיהיה לנו אורך ימים אבל השיבנו כדי שנזכה מהרה לשניהם כללו של דבר א"י ותורה וחכמה הוא יום שכולו ארוך וזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין יוסיפו דעת ולכך יצחק הוסיף דעת יום ביומו ואמרו במס' חגיגה אבדה עצה מבנים וגו' כי את זה לעומת זה ברא אלקים אם יש בישראל חכמים בתורה יש בא"ה חכמים בחכמות החיצונות ואם לאו גם בהם אין חכמה ולכך נאמר כי ארכו לו הימים רצונו לומר שהגיע למדריגת התורה הנקראים אורך ימים בשלימות והוסיף אומץ בתורה אז גם אבימלך התאזר עוז בחכמת אצטגנינות וישקף בחלון של חכמה שהיא אשתו

ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה הא דלא השיב לו יצחק כאברהם הטעם למה אמר אחותי היא נראה דעיקר שאלת אבימלך לא היה על אמירת אחותי היא רק דשאלתו היה למה הכשלת רבים ואי משום שלא תהרג בשבילה היה לך לומר אשת איש היא מאיש אחר ובן נח מצווה על אשת איש וע"ז השיב שירא לנפשו דלבסוף יתגלה הדבר ולא ימלט שירגישו שנוהג עמה אישות וא"כ ימיתו אותו על שניאף עם אשת רעהו אבל באמרו אחותי היא אף על פי כן יכולה להיות אשתו ואין בו משפט מות כי בן נח מותר באחותו וזהו דלכך לא אמרתי שהיא אשת איש מאיש אחר פן אמות עליה

ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם. יש להבין בזה שאמר את אשתך דמשמע דההקפדה היא משום אשת איש דהא אף אם ה תה פנויה לא יתכן לאנסה בחזקה והרי זה גזל ובן נח חייב מיתה על הגזל כמו על אשת איש כמ"ש הרמב"ן בדינה בשכם אך ידוע דמותר אפילו למלך ישראל ליקח מכל גבול הבנות לו לנשים ופלגשים כמ"ש הרמב"ם וה"ה למלך אומות העולם ואם כן אם היתה פנויה היתה מותרת לו משום גזל רק שקפידא הוא משום שהיא אשתך וזהו כמעט שכב אחד העם את אשתך ופירש רש"י אחד העם זהו המלך ולא היה מכשול אבל לשאר העם היה מכשול גם בפנויה וידע אבימלך אף שלקחה לא היה מגיע ח"ו לידי מעשה כאשר קרהו עם שרה שהיה יד ה' בו למנעו מעון רק מ"מ נענש על המחשבה בעצירת כל הנקבים והיה צריך לתפלת אברהם וזהו כמעט שכב ר"ל לא הגיע הדבר לידי שכיבה ממש אבל כמעט קרוב לכך ומכל מקום הבאת עלינו אשם כמו שהיה אצל שרה

ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת איתא במדרש אפילו צרור נראה לפרש דידע אבימלך בחכמת אצטגנינות כי הוא גלות ליצחק ונאמר לאברהם בהבטחה גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לכך הזהירה מבלי לעשות להם אפילו דבר קטן שלא יהיה מרה באחרונה

ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. הא דכתיב בשנה ההיא דקודם לזה לא בא לזרוע שהיה ירא שמא ירגישו שהיא אשתו דידע יצחק דכשיזרע יהיה הברכה בתבואה ואמרו חז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה כי אין הברכה רק בדבר שלם ואיש בלא אשה הוא פלג גופא וא"כ כאשר יתברך ירגישו שהיא אשתו כי לולי כן לא היה מתברך אבל בשנה ההיא כאשר התוודע שהיא אשתו אז לא מנע לזרוע

וימצא מאה שערים. אמרו חז"ל אומד זה למעשרות ונראה לבאר כי מבואר בזוהר ובמדרש דברכת ה' הוא אלף דכתיב יוסף ד' עליכם ככם אלף פעמים וכאן היה רק מאה ולזה אמרו אומד זה למעשרות דהנך מאה היה רק מעשרות והיה באמת הברכה אלף או יש לומר דפירוש דמאה שערים הוא ששיערוהו לכרי ונמצא אחר כך ק' פעמים כפי המשוער וקאמר הטעם למה היה הכרי מועט ונתרבה ולמה לא נתגדל בתחילה בארץ זרע רב ולכך קאמר ויברכהו ה' כי אלו נתגדל ונתרבה בארץ לא היה ניכר הברכה רק היו תולים שארץ ההיא שמינה וטובה היא להרבות התבואה אבל כאשר נעשה כבר הכרי והיה מעט ומ"מ נתרבה אח"כ ניכר לעין כל שהוא ברכת ה' וזהו ויברכהו ה'

ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה איתא במדרש שהיה הוא לעבד נראה לפרש כי הוצרך לקיים גלות כמ"ש במצרים ובכל עבודתם בשדה

וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר נראה הטעם שסתמום כמו שאמרו נחוניא חופר שיחין כי בא"י לא היה מי בארות מצויה ע"כ חפר שיחים לעולי רגלים וכן אברהם שרצה שיהיו עוברים ושבים שכיחים אצלו ולכך חפר בארות בדרך כדי שיהיה מים מצוים לעוברים ושבים והפלשתים התחכמו לסותמן וע"י כך יפסקו עוברים ושבים ויצטרך יצחק לעקור משם כמ"ש לעיל גבי סדום וגם היה כל התחכמות אברהם ויצחק לחפור בארות שיהיו מים מצויים לעוברי דרכים כמו שמצינו בנחוניא חופר שיחים כי ידעו שאחד מזרעם יפול לבור והוא יוסף ואמרו בנחוניא שבתו נפלה לבור מלא מים והתפלל לה' דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו והיתה ניצלת וא"כ גם הם שנצטערו בכריית הבארות לעוברים ושבים הגין שלא נכשל יוסף והועלה מבור

ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו נראה לבאר שירא אבימלך שיתגבר וימלוך בחזקה וזה סימן לבנים שגם במצרים אמרו הבה נתחכמה לו פן ירבה ועוד שאבימלך ידע באצטגנינות שלו שגירות יצחק שם היה לו לגלות ובגלות נאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וא"כ כל זמן שלא היה ליצחק רכוש גדול לא היה אפשר לומר לו לצאת משם אבל