תפארת יהונתן נא

והוא עשה שם תועבות ונאצות וזהו ציד בפיו וגם אהבו יצחק כי ידע שיהרוג את נמרוד והוא דבר טוב שעל ידו יבוער אבות הטומאה מן העולם גם אמרו כי הוא ציד בפיו של יצחק ונתחבט בזה הראב"ע שהקפיד יצחק דווקא לאכול ציד אבל מה שנראה לי בענין הזה כי יצחק נהג לרוב קדושתו כאשר נהגו ישראל במדבר מבלי לאכול בשר תאוה והעבודה היה בבכורים ולעשו לא ביקש למסור העבודה כי לא החזיק בעיניו לצדיק גמור כמבואר בספרים ולהעביר הבכורה ממנו ג"כ לא רצה ולכך לא אכל רק בשר חיה הואיל ואינו נוהג בו דין בשר תאוה כמ"ש התוס' במסכת חולין ובמדרש איתא דאמר לו כיצד מעשרין המלח והטעם הוא דתפס במצות מעשר דעשו כפר בשכר עוה"ב ואין לך מצוה דשכרה בעוה"ז חוץ ממעשר ושרי לנסויה ביה ולכך תפס הוא מצות מעשר

ויזד יעקב נזיד ויבוא עשו מן השדה והוא עיף ראשי תיבות של עיף פשט ידו עיקר שכפר בעיקר ואמרו בגמרא שבעל נערה המאורסה והקשו התוס' הא לא היה אז נערה מאורסה ונראה לפרש לפי המדרש בארץ מגורי אביו גיורי אביו דיצחק היה מגייר גרים ובא"י גיירו גרים גמורים וא"כ בנותיהם היה להם דין ישראל ונערה מאורסה יש להם

ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי ע"כ קרא שמו אדום נראה לפרש כי במות המת מעורר מדת הדין תוקפא דאשא שהוא אדום רתיחתיה ולכך עשו שהיה מכח מדת הדין נקרא אדמוני וכן כולם ואם מת המת הוא בתוקפא דדין ולכך עשה נזיד עדשים אדומים ועוד טעם פשוט לעדשים זכר לאבילות שהוא גלגל החוזר בעולם

ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום הזה. כי עשו חשב שאברהם לא מת בתוקפא דדין וריתחא דעשו רק ברחמים גמורים יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אמנם רשעים מתים בתוקפא דדין ועשו הרג בו ביום את נמרוד כמבואר במדרש והזוהר ולכך טען עשו כי לו מגיע לאכול עדשים לאבילות ולסימן כי נסתלק בדין וזהו כי עיף אנכי היינו להרוג נפש שהרג לנמרוד ולו מגיע לאכול עדשים משני הטעמים היינו מה שהוא סימן לאבלות שייך גם על אברהם אבל האדום הזה במה שהם אדומים לא שייך באברהם רק על הריגת נמרוד וע"כ קרא שמו אדום ולא עדשים כי כל טעמו לאכול היה כיון שהוא אדום וזה שייך לו כיון שהוא שפך דם והרג נמרוד ולכך באמר לו יעקב שפגע באברהם מדת הדין כפר בכל כי חשב עשו שבצדיקים א"א לפגוע מדת הדין רק כולו רחמים והרשע הזה לא ידע מי יזכה לפניו בדין הן שמים לא זכו וגו' ויתר הפירוש בזה מה טיבו של עדשים מפורשים במקום אחר

ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי הא דביקש יעקב שימכור לו את הבכורה עבור עדשים נראה דיעקב אמר לעשו כי לפי הנבואה רב יעבד צעיר א"כ מהיכי תיתי אני אשרת אותך להכין לך לאכול אם לא שתמכור לי את בכורתך אז אני הרב ואתה הצעיר ומחויב אני לשרתך ובמדרש איתא שיעקב נתכוין שעשו לא יעבוד בקדשים והיינו כי יעקב פשיטא דיכול לעבוד עבודה היותו בכור ליצירה ואין ענין זה דמזבן בדנרי רק יעקב אינו צריך ללקחה כלל רק כל המכירה היה שיסלק עשו עצמו מזה וזה ברשות אדם לסלק עצמו מדבר גם ידוע כי אז היה הבכור כה"ג כמו באברהם שנאמר ואעשך לגוי גדול לכהן גדול וממנו ירש יצחק ואח"כ עשו כי יצחק היו עיניו כהות ולא עבד עבודה ולכך במות אברהם חרד יעקב כי עשו יתאמץ להיות כה"ג וידוע דכה"ג אין אבילות נוהג בו ואצלו כל השנה כרגל דמי ולכך אמר לו יעקב אתה רוצה לאכול עדשים לאבלות א"כ אף אתה מכור לי הבכורה שלא תהיה כה"ג ואמר מכרה לי כיום רצה לומר כי מהדין אם אומר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום רק אם אמר מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין משום כדי חייו וחיי היום ואף בעשו היה כדי חייו כי היה עיף לאכילה ושתיה וזה אמרו מכרה לי כיום בכורתך מה שהוא צורך היום חל המכירה אף זה צורך היום ויחול המכירה

ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה נראה לבאר דעשו כך חשב הנה אנכי הולך למות ואחר מותו יבכר יצחק הבכורה ויתננה ליעקב ולא לבני עשו כמ"ש הרמב"ן דלא יוכל לבכר לא קאי רק אם הבכור חי אבל במותו יוכל האב לבכר וליטול הבכורה מבנו הבכור וליתנה לבנו הצעיר וא"כ אנכי הולך ע"י הבכורה למות בחיי אב ובלא"ה יצחק יעביר הבכורה מבני שהם בלתי הגונים ויתננה ליעקב ע"כ אמכרנו גם ידע עשו כי לעבוד לפני ה' צריך מחשבה זכה ואם לא מרה תהיה באחרונה ונדב ואביהוא וכדומה יוכיחו והרשע הזה ידע בעצמו כי הוא מלוכלך במחשבות זרות וכדומה וא"כ ודאי ה' יגפנו וזה אמרו כי הולך למות ע"י הבכורה ומסכן בנפשו ולמה זה לי בכורה

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה הנה הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. כי הבטיח לו רק נזיד עדשים ונתן לו ג"כ לחם לברות למו או יאמר כי עשו היה צייד בפיו כאלו מקיים המצות כמו שקיימו אבותיו וידוע כי היו אוכלין חולין בטהרה ולכך אברהם לא הביא לחם כמש"ל בפרשת וירא ועשו הרג נפש בו ביום וא"כ אם יקח העדשים בידים יטמא אותן לכך אמר הלעיטני נא שילעיט לתוך בית הבליעה ואינו מטמא ועיין בתוספות במסכת חולין וזבחים אבל יעקב לא השגיח בדבריו כי ידוע שערמה ותועבה בלבו ולכך נתן לו לחם ונזיד עדשים ולא השגיח אם יטמא אם לא

ויאכל וישת וגו' הרצון בזה דודאי אם לא היה לעשו לאכול זולת עדשים א"כ לא היה בז הבכורה כי רק בנפשו דיבר כי אחזו הרעב אבל באמת היה לעשו לאכול זולת עדשים וזהו אמרו ויאכל וישת ויקם וילך לביתו ושם מילא תאותו ואם כן למה זה מכרו בעדשים אין זה אלא רוע לבב וזה ויבז עשו את הבכורה