תפארת יהונתן מט

ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה הורה לנו התורה צדקתו של יצחק שאף שהיה בן מ' לבינה ונתגדל מ"מ לא נתעסק בלקיחת אשה רק סמך על אביו ובכל פרשת חיי שרה לא תמצא שיצחק ציוה להעבד בעסק אשה רק הכל עשה אברהם כאילו יצחק היה רך וקטן ונשען על דעת אביו וזהו לגודל צדקתו

בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי איתא במדרש דהא דהזכיר הכתוב משפחתה ואנשי מקומה להודיענו הגם שמשפחתה ואנשי מקומה היו רשעים מ"מ לא למדה ממעשיהם והדבר בעצמו אמת מ"מ יש לדקדק מה ענינו כאן אצל ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו. ונראה דהיתה בת דעת כנראה מענין דברים שדיברה והנה רש"י פי' דלכך היה יצחק בן ס' שנה בלדת אותם כי בהיות ליצחק בן חמשים שנה היתה היא בת י"ג שנה וראוי ללידה והמתין עוד עשר שנה לידע שהיא עקרה ואח"כ התפלל וקשה א"כ למה לקח קטנה כזו כיון שאינה ראויה ללידה והוי ממש בעילת זנות עד שאמרו חז"ל כהן לא יקח קטנה מכ"ש אבות העולם שעשו הכל לשם שמים ולא לשם תאוה ולמה לא המתין עד שגדלה רבקה ולזה תירץ הכתוב בת בתואל הארמי וגו' שהיתה דרה בין הרשעים ולא למדה מהם וחששו אברהם ויצחק אם תהיה שם עד שתגדל אולי תתפתה לקול דבריהם לכך בעוד שהיתה קטנה לקחה משם לו לאשה שהוצרך למהר לקחתה

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא. איתא במדרש שהתפלל שכל הבנים שיהיה לו יהיו ממנה וקשה למה נתן טעם כי עקרה היא דמשמע אם לא היתה עקרה לא היה מתפלל ונראה לבאר דיש להבין למה ביקש שיהיו כל הבנים ממנה אולי תלד ג"כ רשע כמו אברהם שהוליד שנים אחד צדיק ואחד רשע כמאמר חז"ל דעד יעקב לא פסקה הזוהמא ואם יהיה אחד צדיק ואחד רשע איך ביקש שיצאו שניהם צדיק ורשע מבטן אחד דהא לכך הוליד אברהם יצחק משרה וישמעאל מהגר ולמה ביקש שיהיו כל הבנים ממנה אבל הענין הוא דידוע מה שאמרו דמן הדין היה שלא ליתן הקב"ה מקום לרשעים להיות נולדים שהם רעה לעולם רק עולם כמנהגו נוהג ואין הקב"ה משנה הטבע אבל אם נעשה נס חוץ לטבע דעקרה תלד לא יתכן לעשות נס לשקרא שיהיה רשע נולד וזה היה כוונת יצחק כי יצחק בטח כיון שיעשה לה נס שעקרה תלד לא יהיו רשעים נולדים ממנה דלא שייך כאן עולם כמנהגו נוהג ונתן טעם כי עקרה היא ע"כ כיון ג"כ בתפלתו שיהיו כל הבנים ממנה כיון שנעשה בה נס

ויעתר לו ה' איתא במדרש לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ואע"פ שאמר במדרש שזה היה למעליותא שדרה בין הרשעים ומשפחתה רשעים ולא למדה ממעשיהם נראה לפרש ע"פ מה דאמרו חז"ל כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו וכל התולה בזכות עצמו חולין לו בזכות אחרים ויצחק היה צדיק בן צדיק ותלה בזכות אביו א"כ נתלה בזכותו ויעתר לו אבל רבקה לא היה לה זכות אבותיה לתלות בו כי היתה בת רשע והוצרכה לתלות בזכות עצמה ונתלה לה בזכות אחרים היינו בזכות יצחק וזהו לו ולא לה כי אע"פ שהיה בזכותה נחלה לה בזכות יצחק

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר יש לפרש בזה הרבה פירושים או לפי מה שכתבתי לעיל היתה טענתה היותי עקרה ונעשה לי נס שהריתי וילדתי ואיך יתכן שיהיה במעי רשע שרוצה לצאת לעבודת כוכבים ומזלות וע"ז השיבו לה שני גוים גיים כתיב רבי ואנטונינוס שנעשה גר וכדומה רבים מזרע עשו שנתגיירו וא"כ מרע יצא טוב וגם ולאום מלאום יאמץ הרצון בזה יעקב יזכה לגבורה והצלחה ע"י גלות וצרות שיגיע לו מעשו וזהו שלאום יקבל אומץ מלאום השני וא"כ אף זה מהצורך שעשו יהיה רשע ורע צורך לטוב הוא להזדכך גם יש לפרש בפשיטות ע"פ מה שדרש במדרש ויתרוצצו הבנים בקרבה כשהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים ומזלות עשו מפרכס לצאת עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת והיא חשבה שולד אחד הוא וח"כ הותר ח"ו לעבוד בשתוף כטעות דור אנוש כמ"ש הרמב"ם בטעותם ע"כ אמרה א"כ למה זה אנכי היינו אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וע"ז השיבו לה שני גוים בבטנך וזה פונה לכאן וזה לכאן. עוד נראה לפרש ששאלה למה יהיה רשע וצדיק בחפיסה אחת ובבטן אחד וזהו למה זה אנכי הרה טוב ורע ולא כל אחד באשה אחרת וע"ז השיבו לה ולאום מלאום יאמץ פעמים זה גובר ופעמים זה גובר לפי זכות הדור ומ"מ זה הגזירה מלפני ה' שרב יעבוד צעיר רק שלא יקשה אם הוא גזירת ה' שתמיד רב יעבוד צעיר איך יתכן שפעמים זה גובר ע"י זכות וע"י חטא האחר גובר אמנם כבר כתב רש"י שיש כאן שני סוגי בכורות האחד ליצירה והשני ללידה כמשל השפופרת ולכך אם הזכות גורם אזלינן בתר בכורה דיצירה ואם לאו בתר בכורה דנידה ואם כן הכל הולך ותלוי בזכות וחטא ומ"מ הגזירה קיימת תמיד ורב יעבוד צעיר וזה שייך דווקא אם הם ברחם אחד יתכן משל השפופרת ויש כאן שני סוגי בכורה משא"כ בשני רחמים לא יצויר בו שני סוגי בכורות ולכך הוצרכו להיות ברחם אחד ועוד נראה לפרש כי הראשונים היו יולדין לשבעה חדשים ולא היה להם צער הריון כל כך כי עיקר הצער הוא בג' חדשים האחרונים שכבר נגמרו הולדות ומבקשים לצאת ומכ"ש אם נגמרו בשבעה ושוהים לילד עד תשעה הם גורמים ריצוי וצער למעוברת ולכך נאמר ארבה הריונך תשעה חדשים כמ"ש רש"י על וימלאו ימיה ללדת וזהו שגרם לה במעי' ריצוין וצער ולכך שאלה למה זה אנכי שלא אלד כשאר נשים בשבעה ובפרט שהרגישה שהולדו' נגמרים ולהם כח לידה וע"כ השיבו לה כי שר שלהם הרגיש כי כך הגזירה רב יעבוד צעיר וא"כ כל אחד