תפארת יהונתן מו

שיתן לזרעו את הארץ שודאי לא יצטרך יצחק ללכת לח"ל נראה לבאר ואשר נשבע לי היינו בעקידה נשבע לי על שעמדתי בעשר נסיונות ושוב לא ינסה אותי ואם ישא אשה מבנות הכנעני אז יצטרך לגור בח"ל יהיה זה לו נסיון אחרת וח"ו שיהיה הבטחת ה' לשוא

הוא ישלח מלאכו לפניך איתא במדרש הוא מלאך מסוים ונראה לפרש דהוא מט"ט ולהבין למה באמת דווקא אותו המלאך אבל הענין הוא דמצינו והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו דמלאכי ח"ל היו הולכים למעלה ומלאכי א"י היו הולכים למטה ללוותו דמלאכי ח"ל אינם רשאים לילך לא"י ומט"ט נקרא שר העולם שיכול לילך בא"י ובח"ל ואליעזר הלך מא"י לח"ל ומח"ל לא"י וצריך להיות עמו דווקא מט"ט שר העולם

ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת ויש להבין דלמה הוצרך לומר כזאת דאם לא תאבה פשיטא דנקי משבועה זו דמה לו לעשות עוד רק נראה דאברהם התנצל על שמשביעו והוא נאמן ביתו והודיע לו בדבריו אלו שהשביעו לטובתו בשביל הבריות כשיחזור ריקם יאמרו שידו היה במעל כי הוא רוצה שיצחק ישא בתו או שהוא אוהב לענר אשכול וממרא וצריך אדם לנקות עצמו גם נגד הבריות וזהו ונקית משבועתי זאת ר"ל ע"י שבועתי זאת תהיה נקי נגד ד' ואדם שלא יחשדוך הבריות שנשבעת לשקר או יש לומר כי אולי יחשוב אליעזר אם לא תאבה ללכת יהיה צריך עוד לילך לעם אחר מבני שם ויפת כמו שכתב הרמב"ן ובכל פעם יהיה צריך לישבע ולא יספיקו לו כל שבועות ולזה הבטיחו ונקית מכאן ולהבא משבועתי זאת שלא תצטרך עוד לישבע ולזה נאמר לבסוף וישבע לו על הדבר הזה כאשר הבטיחו אברהם שלא להשביעו עוד רק על הדבר הזה

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו. יתכן כי לקח עמו עשרה אנשים כי ברכת חתנים בעשרה וכמאמר חז"ל בבועז ורוכבי גמלים רובן כשרים מגמלי אדוניו הקשה במדרש וכי לא היו גמלים של אברהם אבינו כחמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא אכל שלשה ימים מחמת שלא רצה לאכול מטבל שלא נתעשר וגמליו של אברהם אבינו היו צריכים שיהיו זמומין שלא יאכלו מגזל כדדרש מגמלי אדוניו שהיו ניכרין שהיו זמומין ונראה לתרץ קושיא זאת דחמורו של ר' פנחס בן יאיר החמיר על עצמו כדאמרינן הלוקח לבהמה פטור מדמאי וחמורו החמיר על עצמו להשוות עצמו לאדם שצריך לעשרו דמאי וזה דוקא מה שאסור לאדם מצד הדין החמיר החמור על עצמו אבל ידוע דהקב"ה אמר לאברהם את הארץ הזאת לך אתננה ואמר אברהם גר ותושב אנכי עמכם אם ארצה תושב אנכי ואברהם החמיר על עצמו להיות כגר להחזיקו כגזל אצלו ומה שהיה מותר מצד הדין לאברהם רק שהוא החמיר על עצמו לא רצו הגמלים להחמיר על עצמם ע"כ נתן אברהם רסן בפיהם ולכך כשבקש אליעזר לילך מא"י לח"ל לקח מגמלי אדניו להבחין בדרך אם הוא הולך בא"י או בח"ל דבכל מקום שהיו צריכין להיות זמומין שלא יאכלו היה יודע שהוא א"י ובכל מקום שלא היו אוכלין מעצמם אף שלא היו זמומין היה יודע שהוא חו"ל

(אמר המעתיק לדעת הרב המחבר צריכין לומר הא דכתיב כשבא בבית בתואל ויפתח את הגמלים ואמרו במדרש שהתיר זממן הגם דלא היו צריכין להיות זמומין בכל הדרך כיון שהיה ח"ל דאליעזר לא התיר זממן בח"ל אף שלא יאכלו מעצמן משום איסור גזל מ"מ יאמרו הדרים בח"ל שלא ידעו שאינם אוכלים בלא זממה שבא"י זומם אותם דמקפיד שלא יגזלו לבני א"י ועל הדרים בח"ל אינו מקפיד אם יגזול להם באכילת הגמלים ע"כ היה זומם אותם בכל הדרך ולא התיר זממם רק על הספר להבחין אם הוא בא"י או בח"ל)

וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור איתא במדרש שקפצה לו הארץ שנאמר ואבוא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי נראה הטעם דהיה צרין לקפיצת הארץ כי יצחק היה קודש לה' ואינו ראוי לו ליקח אשה בלי קדושי דאורייתא ובו בלילה מת בתואל ורבקה קטנה היתה ואינה בת קדושין דבר תורה ולכך בא באותו יום בעודנו בתואל חי וקדשה בצמידים והוי נשואה גמורה דבר תורה

וילך וכל טוב אדוניו בידו אמרו חז"ל שטר דייתקי נתן בידו כדי שיקפצו ליתנו לו נראה לבאר כי היה על תנאי אם ישב יצחק בא"י יהיה לו א"י וכל מה שלאברהם כי על זה נכרת הברית ואם ישב בח"ל יפסיד מתנתו ולכך בני הגר שהלכו וישבו בח"ל הפסידו ירושתם ולא קבלו מתנות א"כ הראה להם בזה שלא יאמרו שיבוא יצחק לח"ל וישב שם כי בזה יפסיד כל טוב אדוניו. גם יש לפרש דהנה אברהם נתן ליצחק בשטר מתנה הזה גם א"י לירוש' והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ונ"ל דא"י שלו היה בהחלט וקנה אותה בהילוך כנודע כמ"ש והתהלך בארץ וגו' וא"כ הפחידן בזה דאם ישב יצחק בארץ ההוא עם אשתו בלי ספק ילך אברהם אחריו ויקנה גם הארץ ההוא בהילוך ולכך קפצו לשלחה לא"י

ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת צאת השואבות הא דהמתין דווקא לעת ערב דאז צאת השואבות ולא קודם לזה היינו שהנערות יפחדו ביום לשאוב פן יקומו הרועים ויגרשום כמו שקרא לצפורה אשת משה ואין רצונם ששאר בני אדם ישתו מה שהם ישאבו ולשוא יהיה טרחתם ולכך לעת ערב שכבר שבת רגל בני אדם ההולכים ושבים אז יצאו לשאוב מים

ובמדרש איתא לעת ערב לעת צאת השואבות בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קול כלבים נובחין יהא ציית מה אינון אמרין והוא תמוה ונראה לבאר דהיינו דיראה אם הם משחקין הוא לסי' דאליהו בא והזיווג ע"י אליהו ואם לאו ח"ו הוא ע"י ס"ם אבל עדיין יש לשאול איך שייך זה לכאן לעת צאת השואבות וגם למה השואבות יוצאות דווקא לעת ערב ועוד צריך באור מה דאמרו סימן לבת זיווג כשהמים עולין נגדה אבל הענין הוא דידוע דחמה זכר ולכך קראוהו עובדי