תפארת יהונתן מד

שחרדה שרה על ששמעה ממיתת בנה הא היה במצות ה' ובוודאי לא חרדה הצדקת הזאת אם קיים מצות ה' רק שחרדתה היה שלא יאמרו ליצני הדור דהאמת אתם דמאבימלך נתעברה שרה דאל"כ כלום יש אב ששוחט את בנו אבל עכשיו שבא להספידה אחר שבא מן העקידה ידעו הכל דלא כן הוא דודאי לא חשד אותה שמאבימלך נתעברה דאל"כ לא יספיד אותה

ויקם אברהם מעל פני מתו ולדייק הלשון פני דהוא כשפת יתר נראה לפרש דהנה אברהם רצה לקוברה במערת המכפלה וכבר הקדמנו לעיל דאברהם לא היה אצל מיתת שרה ובמערת המכפלה אינם נקברים רק המתים בנשיקה אבל המתים ע"י מלאך המות אינם רשאים לקוברם שם והאיך היה אברהם יודע אם מתה שרה בנשיקה או ע"י מלאך המות רק דאיתא בגמרא ג' טיפין בחרבו של מלאך המות ממנו מסריח וממנו פניו מוריקות נמצא אם מתה ע"י מלאך המות היו פניה מוריקות מחמת הטפה וכיון שראה אברהם שפניה מאירות וא"כ מוכח שבנשיקה מתה וא"כ מותר לקוברה במערת המכפלה (וזהו שדייק בקרא מעל פני מתו)

גר ותושב אנכי עמכם אם רציתם גר אנכי ואם לא מרי ביתא שכך אמר לי הקב"ה ולזרעך אתן את הארץ הזאת כן איתא במדרש. ולהבין כוונת המדרש מה בעי בזה נ"ל דהאפורטאקיאנר כתבו דבפרידת הנשמה מן הגוף הוא כבהמה ואין לנו לקבור הגוף רק משום כבוד המשפחה ושרה לא היה לה משפחה בארץ הזאת וא"כ לא שייך לכבוד משפחתה ואינו מחויב לקוברה ואיתא לך אתן את הארץ הזאת מוכח מכאן דתחיית המתים מן התורה וא"כ אם תחיית המתים מן התורה מחוייבים לקוברה וממ"נ בא עליהם בטענתו אם תרצו שאתם מודים לי דתחיית המתים מן התורה והנה אני בחיי רק כגר בעולם א"כ אינה כגוף של בהמה ומחויבים אנו לקוברה ואם אין אתם מודים בזה דתחיית המתים מן התורה רק הגוף הוא כגוף בהמה עכ"פ הארץ שלי היא

תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה את מתי מלפני יש להבין דתחלה ביקש מבני חת שהם יתנו לו אחוזת קבר והם נתרצו לו בזה שאמרו במבחר קברינו קבור את מתך ולבסוף ביקש מהם שיפגעו בעפרון שימכור לו את מערת המכפלה ועוד למה לא ביקש הוא עצמו מעפרון שימכור לו ונראה לבאר משום דאברה' ירא לנפשו דאם יקח מעפרון בלתי ידיעתם יערערו בני העיר ויטענו בר מצרא ע"כ עשה כן וביקש מהם אך עדיין יש לחוש שיחזרו בהן אחר המכירה אבל איתא במדרש שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו שאמרו מלך אתה עלינו ובמלך לא שייך חזרה אצלו ע"כ ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת היינו על בשורת מלך הגם שלא עשו מבוקשו עדיין לדבר עם עפרון אבל תקשה לכאורה אם מטעם זה דיבר עם בני חת תחלה שלא יטענו אח"כ דינא דבר מיצרא הוי ליה ליקח במתנה ולא שייך בר מיצרא אבל איתא במדרש ועפרון יושב ישב כתיב דאותו היום מינוהו שופט עליהם והיה יום אידיהן ואסור ליקח מהם מתנה ביום אידיהן

לא אדוני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך הנה דברי עפרון ומה שהשיב לו אברהם יש לפרש דעפרון בתחבולות ורמאות אמר לאברהם אם תפחד מטענות בר מיצרא לעיני בני עמי נתתיה לך ומתנה ליכא דינא דבר מיצרא והמעות תתן לתוך כיסי בינך לביני ולא הוי קבלת מתנה וע"פ ערמומיתו של עפרון השיב לו אברהם נתתי כסף השדה קח ממני ולא הזכיר המערה כמו שהזכירו עפרון היינו רק כסף השדה אשלם ואכלל בו בריבוי כסף גם דמי המערה ולעיני בני חת תאמר דהמערה נתת לי במתנה ואני בר מיצרא על השדה דלא נחשב לכלום

עובר לסוחר והטעם דנתן לו עובר לסוחר היינו מטבע דאסור ליתן כסף לעובד כוכבים ומזלות דיעשה ממנו פסל אבל מטבע מותר דחס על ההיזק שיגיע לו ולכך נתן לו מטבע ועוד טעם אחר דקי"ל אם נותן לו שקלים גדולים לא שייך דינא דבר מצרא דיוכל המוכר לטעון דממונא דיליה חביב עלי ולכך נתן לו קנטרין

ואברהם זקן בא בימים. נראה דפירוש של בא בימים הוא ע"פ דאיתא בגמ' זכה משלימין לו שנותיו לא זכה מגרעין לו ופריך בגמר' והא גבי חזקי' כתיב והוספתי לך חמש עשרה שנה משמע דמוסיפין לו ואת אמרת משלימין ומשני שהוסיפו לחזקיה מדיליה ורבים דחקו לפרש את זאת ולי נראה דהכי פירוש דאיתא בגמ' אהא דכתיב וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ימים האריכו שנים לא האריכו נמצא ימים תרתי משמע דמשמע ימים סתם ולא שנים וגם משמע שנים דכתיב ימים תהיה גאולתו וכך הוא הענין דימי שנותינו בהם שבעים שנה והקב"ה קוצב לאדם כמה שנים על שניו יחיה ואם קצבת האדם הוא שיחיה ע' שנים וכך וכך ימים נמצא לאחר ע' שנים נקראים ימים ולא שנים ואם זכה הקב"ה עושה מאותן הימים היתרים על ע' שנה שנים ואז ימים נעשים שנים וזה היה גבי חזקיה שנעשה לו מימים היתרים על שנותיו שנים וזה שאמרו בחזקיה דמדיליה הוסיפו ליה היינו מימים שלו וזה ג"כ נכלל במה דאמרו זכה משלימין ואם לא זכה ח"ו עושין משנים ימים והיינו מגרעין וכן מצינו גבי דוד כשבא לעת זקנותו כתיב ודוד זקן בא בימים וזה שכתב ואברהם זקן בא בימים היינו לאחר שבעים שנה. ועוד נראה לפרש דאיתא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכמים אומרים ימי חייך העה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח ונראה לפרש פלוגתתן דידוע דשינה הוא א' מששים במיתה ולעתיד לבוא שלא יהא מיתה לא יהיה נמי שינה נמצא דמימי חייך לחוד לא הוי מרבינן לילות כיון דאז הוי שינה לא הוי ימי חייך ולכך מרבינן ליה מכל וחכמים דרשו באופן זה ימי חייך העה"ז דוקא ימים ולא לילות דלא נקרא ימי חייך וכל ימי חייך להביא גם הלילות דלע"ל דלא יהיה מיתה ושינה ונקרא הכל