תפארת יהונתן מג

היתה בקעה וא"כ תו ליכא למיחש דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו

כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו. נראה לפרש כי אברהם חשב כאשר יצחק יהיה קרבן ואח"כ יהיה בסוד תחיית המתים כמו בן השונמית כדי שיקוים כי ביצחק יקרא לך זרע רק דהיה חושב דגם הגוף יהיה תחילה כלה ויהיה היתרון בזה דגם הזוהמא יכלה ויהיו זרעו כולם עובדי ה' רק למה באמת לא היה כן ופרחה נשמתו והחזירו לגוף הוא דאמרו לבעי רחמי על עליא כדי שיתקיים אתכלי' ואתכליא המה בני עליא ועליא הם המונים המגינים ושומרים את הפרי כי לולא הם בטל הישוב וזה היה ברכת ה' ע"י המלאך וארבה את זרעך ככוכבי השמים היינו בני עליא המאירים לארץ והמוני עם כחול אשר על שפת הים המגינים על בני עליא כמו החול המגין ששמתו גבול לים להגין והבטיחו עוד שישובו רשעים בתשובה כי הצדיק שערו לה' והרשע שערו לס"ם ובשובו לה' כובש זה השער ומהפכו לקדושה וזהו וירש זרעך את שער אויביו היינו בעלי תשובה שמהפכין שער של ס"ם לשער של קדושה

והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי. איתא במדרש היינו שיבואו גרים ויתגיירו וצריכין להבין דמה ענין זה לכאן רק למה שכתבתי דפחד אברהם שע"י השארת הזוהמא יצאו ממנו גם רשעים ניחא דאמרו קשים גרים לישראל כספחת היינו שלא ילמדו ישראל מדרכיהם ומעשיהם רק דזה דווקא אם ישראל צדיקים גמורים אז הם הגרים לגריעותא דלא ילמדו הצדיקים ממעשיהם הרעים אך אם יש בישראל גם רשעים אדרבה אז אינם קשים דלמא ילמדו הרשעים קצת ממעשיהם הטובים שבהם וזה שאמר והתברכו בזרעך שיבואו גרים ויתגיירו לכך צריכין להיות רשעים ג"כ

ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע הא דכתיב אחר העקידה ששב לבאר שבע גם מה דכפל לכתוב וישב אברהם בבאר שבע נראה לפי מש"כ לעיל דהמלאכים קטרגו על שכרת אברהם ברית עם אבימלך וע"י עקידה התנצל אברהם מכריתות הברית והברית היה בבאר שבע ואלו היה שם נעשה חטא לא היה שב למקום שנכשל בו אבל כאשר ע"י עקידה נתברר שלא חטא א"כ לא חש ושב לבאר שבע ולכך כתיב נמי וישב אברהם בבאר שבע ולא הלך יצחק עמו לשם שלא יפציר בו אבימלך שגם הוא יכרות עמו ברית וכל זמן שלא היה השעה צריכה לכך היה מתרחק ממנו: פרשת חיי שרה

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. פירש רש"י ובת כ' כבת ז' ליופי. ולכאורה לפי דעת כל הפילוסופים איפכא מסתברא דאין היופי ניכר עד שגדלה בשנים היינו י"ח או י"ט שנים ולא כבת ז' וא"כ מאי רבותא וביותר תמוה על אברהם דאמר כי עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את ולא מקודם הא שמה מוכיח עליה שנקראת יסכה שהכל סוכין ביופיה וא"כ אף מקודם ידע שהיא יפת מראה. ונראה דאיתא עוד טעם למה נקרא שמה יסכה שסכה ברה"ק וא"כ מקודם לזה לא היה יודע שהיא יפת תואר דיש לומר דלכך היא יפת מראה שהשכינה היה שורה עליה אבל עכשיו שהוא בח"ל בארץ טמאה שאין השכינה שורה שם ואפ"ה היא יפת מראה א"כ ליכא למימר שמטעם זה לבד נקראת יסכה בכל המקומות מפני שרה"ק שורה עליה דהא מצרים מלא גלולים ואין השכינה שורה שם ואפ"ה נקראת יסכה משום יופיה ע"כ אמר עתה ידעתי ולפי זה יתורץ מה שהקשיתי על פי' רש"י דהנה מה דאמרו בגמ' משחרב בהמ"ק נותן נבואה לשוטים ולתינוקות אבל מקודם החורבן לא היה נבואה בתינוקות ולכך נאמר בת כ' כבת ז' ליופי דבשרה לבת כ' היה אפשר לתלות מחמת השראת רה"ק אבל בב"ז אין לתלות היופי ברה"ק

שני חיי שרה פי' רש"י כולן שוים לטובה. ולהבין כוונת רש"י נראה דאיתא בגמ' מי שאין לו בנים חשוב כמת ושרה היתה בת צ' שנה כשנולד יצחק וה"א דקודם לזה היתה נחשבת כמת וזהו שפירש רש"י כולן שווין לטובה ולא היתה כמת אע"פ שלא היה לה בנים מקודם והטעם הוא את הנפש אשר עשו בחרן ששרה גיירה את הנשים והוי כאלו ילדם ולאפוקי מאותן שמפרשים דאותיות ויהיו הוא במספר ל"ז דאותן ל"ז שנה שהיה אחר הולדת יצחק לתשעים שנה הם חיי שרה ולא מקודם דלא היו לה בנים לכך פי' רש"י כולן שווין לטובה אף אותן צ' שנה קודם הלידה

ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. וצריכין להבין איך הספיד תחלה ואח"כ בכה הא אמרינן בגמ' ג' ימים הראשונים לבכי ואח"כ להפסד ונראה דאיתא במדרש ויבוא אברהם מהיכן בא ר' לוי אמר מקבורתו של תרח בא ואי הוה בכה קודם ההספד היו סבורין ההמון עם שעל אביו בכה ובאמת הוא היה רוצה להראות להמון עם שבכה בשביל שרה ע"כ הספידה ואמר שבחה וידעו הכל שהבכיה שהיתה אח"כ ג"כ בשביל שרה היה דאם בשביל אביו למה היה ההספד עליה ולא על אביו

ויבוא אברהם לספוד. ממשמעותו נראה דכבר מתה רק שעכבו את הקבורה עד ביאת אברהם וע"כ היינו משום דניחא לה ויש להבין מה ניחא לה בזה להשהותה עד ביאת אברהם ועוד הא קי"ל דאסור להשהות אשה מתה משום דרוב נשים מתות נדות רק דבשרה אין איסור להשהותה מטעם זה דהא מחמת שבישרה הס"ם שכמעט שלא נשחט יצחק בעקידה פרחה נשמתה מחמת חרדה וחרדה מסלקת הדמים א"כ בשאר נשים איכא חשש זה דרוב נשים מתות נדות משא"כ בשרה דמתה מחמת חרדה וניחא לה נמי להשהותה כדי שאברהם יבוא ויספוד אותה דהא כתבתי לעיל הטעם