תפארת יהונתן מב

יהיה קרבן כי משמים נלקח נשמתו לקרבן למעלה ושב אליו בטוב תחיית המתים כנודע וזהו ואל תעש לו מאומה שאין עליך שום דבר לעשות בהקרבתו

כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה הנה המפרשים נתקשו במלח עתה ידעתי דמורה כאלו ח"ו יש בו יתברך שינוי רצון ונראה לבאר דהקב"ה אמר לאברהם כי כל ענין הנסיון היה רק לפרסם אמתת ותום לבבך לעין כל כמ"ש נסה לשון הגבהה להראות לרבים וזה נתקיים כאשר רציתי לעשות כזאת ולא היה המניעה מצדך ולשון עתה ידעתי אבאר ע"פ מה דכתיב בנח איש צדיק תמים היה בדורותיו ואמרו במדרש דאלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום וזה יבואר דאיתא דהקב"ה מחשב אימת יולד הצדיק וצריכין להבין האי מחשבה על מה חושב הקב"ה רק הענין הוא דודאי הבחירה הוא ביד האדם הן לטוב הן לרע כפי שיברר הדבר בשכלו רק לפעמים מזלו שנולד בו גורם לו לטובה או לרעה כדאמרו מאן דנולד במאדים יהא כך והנולד במזל פלוני יהיה כך וזה חשבון של הקב"ה שחושב אימת הצדיק יולד במזל טוב שהמזל מסייע ללכת בדרכי ד' וזה שאמרו דאלו היה נח בדורו של אברהם דאז היה המזל לא טוב כל כך לסייע ולא היה צדיק תמים ולכך כתיב בדורותיו וידוע דמעשה עקידה היה ביום הכפורים ואז אין רשות לשטן כלל לקטרג ולהסית את ישראל ובעת הזאת היה אברהם יכול לקיים דיבורו של הקב"ה אבל אלו היה הנסיון בחודש אחר לא היה יכול לעמוד וזה שאמר עתה ידעתי היינו כשחשבתי מתי תולד וע"פ מזלך לא היה לך סיוע לעשות רצוני ידעתי מאז ומקדם שעתה ביום הזה הוא העת שאוכל להראות לכל כי ירא אלהים אתה

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו ויש להבין לפי מש"כ דפרחה נשמתו של יצחק וכבר נעשה באמת קרבן למעלה למה הוצרך לאיל אחר אבל הענין הוא כי דווקא החוטא בשגגה הוא דמביא קרבן ומתכפר לו ולא המזיד כי טיב הקרבן הוא שנפש בהמה שיש לאדם היינו החומר המביאו לעבור בשגגה מתדבק בנפש בהמה של הקרבן ועולה לריח ניחוח לה' וע"י נפש בהמה שבאדם בא החטא רק בשגגה בלתי ידיעתו בשכל אבל כשעובר במזיד אין החטא בנפש בהמה שבו רק בנפש אדם שבו שהוא השכל וזה אינו מתחבר עם נפש קרבן הבהמה ואין להם שייכות בהדדי ויצחק פרחה נשמתו לקרבן לה' אבל אלו שחטו היה גם נפש בהמה שבו לקרבן אבל כאשר לא נשחט נשאר אצלו נפש בהמה בלתי קרבן וזהו איל אחר תמורתו כי זה היה נפש בהמה כמו זה אמנם בנפש בהמה של אדם יש מדריגות מדריגות ונפש בהמה של יצחק היה צח ומצוחצח והיה בו מעט רע ולכך איל זה הבא תמורתו היה בערב שבת בין השמשות שהוא טוב כי כבר חלה קדושת שבת ולכך נברא בע"ש בה"ש והא דכתיב איל אחר הענין הוא דאחר הוא הקליפה דידוע דלישראל יש אל אחד ולכך אנו אומרים בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אבל לעובדי כוכבים ומזלות אל אחר שמאמינים באלהים אחרים ולכך הד' של אחד והר' של אל אחר נכתבים בספר תורה באותיות גדולות להיות נראה לעין כל ההפרש בין זה לזה כי זה מורה על אחדות שלנו וזה מורה על זרות שלהם ועץ הדעת טוב ורע הוא אחד ואחר וההפרש בין זה לזה הוא אינו אלא קוץ קטן ולזה היה קללות אדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך והיינו הקוץ הזה הוא הפרש בין ד' לר' דכפר באל עליון וחלף הד' בר' ולכך ביום הכיפורים הם שני שעירים חד לה' הוא הד' וחד לעזאזל הוא הר' ולכך היו שולחין שעיר המשתלח להר צוק דהוא אותיות קוץ להראות אותנו אחדות של הקב"ה וזהו שאמר איל אחר והטעם שנאחז בסבך בקרניו נראה דנאמר בתהלים הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער דידוע דתמיד הגרוע בכל דבר הוא נברא תחלה כדאיתא דקליפה קדמה לפרי וזה היה טענת בצלאל למשה עשה משכן תחלה כי המשכן טפל לכלים אשר בתוכה דקליפה קדמה לפרי וזה שאמר הנה שמענוה באפרתה היינו בצלאל שהוא ממשפחת אפרתי כדמצינו בדברי הימים ומצאנוה בשדי יער בפרי העץ שקליפה קדמה לפרי ואיתא בגמ' דכל הבהמות נבראו בהווייתן בששת ימי בראשית וכשיצאו מן הארץ היו קרנותיו קודמות לפרסותיו א"כ אז היה הקרן הקליפה והפרסות כפרי ותמיד הרע קודם לטוב אמנם איל הנולד עכשיו תחלה בפרסות והקרנים גדלים אח"כ והוי הפרסות הרע והקליפה והקרנים הפרי והקדושה אבל אילו של יצחק נולד ע"ש בין השמשות היו קרנותיו קודמות והיו קרנותיו הקליפה וסבך היינו אילן והוא עץ הדעת טוב ורע ע"כ נאחז בסבך בקרניו לבל יראה הקליפה

ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה נראה לפרש ע"פ דאיתא במדרש דתחלה היתה בקעה וכשבא אברהם התפלל ואמר אין דרכו של מלך לשכון בערפל מיד נעשה הר ויש להבין למה באמת לא ברא אותו הקב"ה מתחלה להר רק נראה דידוע מה שהקשה בירושלמי אם נעבד במחובר אסור האיך הוכשר הר המוריה להיות שם בהמ"ק הא אמרינן דאין לך הר שלא עבדו בו עבודת כוכבים ולתרץ קושיא זאת הוא דא"י היא ירושה לנו ומוחזקת ועומדת מאבותינו והקב"ה נתן א"י לאברהם במתנה ואם עובדין אח"כ להר אינו נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו רק תינח מה שעבדו אותו לאחר שניתן לאברהם אין יכולין לאסור אותו אבל מה שעבדוהו קודם שניתן לאברהם ונאסר כבר יהיה אסור לבנין בהמ"ק ולזה היה תחלה בקעה קודם שהתפלל אברהם לעשותו הר א"כ מתחילה לא נאסר ומשנעשה הר היה ירושה לאברהם וגם שעבדוהו אח"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וזה שאמר אברהם ה' יראה הרצון שיהיה בהמ"ק אשר בו יראה ה' רק שיקשה איך יתכן שיהיה בהמ"ק בהר הלא אין לך הר שלא עבדוהו כקושיית הירושלמי וע"ז קאמר לתירוץ אשר יאמר היום בהר יי יראה ר"ל זה שהוא הר נתחדש היום כי מקדם