תפארת יהונתן מא

וירא את המקום מרחוק אמרו במדרש שראה ענן קשור בראשו. ונראה דהוקשה להם היאך הכיר את הר המוריה מרחוק דודאי לפי המדרש דהיה מקודם בקעה איך אפשר לראות בקעה מרחוק ואפי' אמרינן דהיה הר, מ"מ הא אמרינן בגמ' דהר עין עיטם גבוה מהר המוריה וא"כ הקושיא האיך הכיר הר המוריה מרחוק והלא עין עיטם מידלי טובא ויותר נח לראותו ולכך תירצו דענן קשור עליו והטעם דענן כי יצחק היה בעקידתו כמו קטורת כמו שכתבתי ובקטורת נאמר כי בענן אראה

ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור נראה לפרש משום שהיה י"ט ומצוה על שביתת בהמתו וגם נעריו לבל יצאו חוץ לתחום לכך צוה להם לישב במקומם אבל הוא ויצחק הלכו ע"י קפיצת הדרך כאמרם פסיעות של אברהם אבינו ג' מילין ופירש האר"י ז"ל ע"י קפיצת הדרך ויוכלו להלוך גם בי"ט גם י"ל כמ"ש דכיון שראה הר א"כ בלא"ה יראו כל העם שהקריבו לקרבן ואין צריך לעדות הנערים או יש לומר שחשב בהיותו רואה שענן קשור על ראשו המקום מקום מקודש כמו הר סיני שנאמר בו שצאן ובקר גם איש לא יראה בכל ההר ההוא

ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם נראה לפרש דלא עלה ברוח אברהם לכזב רק אברהם בטח בה' שאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע רק אברהם חשב שהגיע עת תחיית המתים כמו שחשב יעקב כמבואר במדרש פ' וישב וחשב כי יצחק יהיה קרבן ואח"כ יקום בתחיית המתים כי הוצרך למות כיון שהיה בסטרא דנוקבא כמו אצל אבישג והיה שם תחיית המתים וכן חשב שיהיה כן ביצחק הואיל שהיה הבשורה לשרה שתלד בן כנודע ויתקיים כי ביצחק יקרא לך זרע ואין זה מהזרות וכי לא יהא כח אברהם יפה כאלישע שהחיה המת כך חשב ביצחק וכמו שהוא באמת כמבואר במדרש שיצא נשמתו והוחזר אליו ובירך ברוך מחיה מתים ולכך אמר ונשובה אליכם

ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו נראה דעצי העולה הם התורה עץ חיים וישם על יצחק בנו היינו ששם זאת עליו להגין בעדו ועוד זאת עשה להגנה ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו היינו שלקח עמו זכות שבידו את האש שהושלך באור כשדים לתוך כבשן האש על קדושת שמו ואת המאכלת שהיה מאכיל ומשקה לעוברים ושבים וזהו מאכלת שהאכיל לאחרים והא דלא חשב לעצמו גם זכות שאר מצות זה היה מרוב ענותנותו דכל מצוה שאדם עושה והוא מתפאר בלבו או לפני בני אדם כזאת עשיתי אין הזכות כל כך גדול אבל במה שהפיל עצמו לתוך הכבשן היה לבד על קדושת שמו וכן במה שהאכיל לאורחים גדולה לגימה ועכ"פ הוא מקיים נפשות ע"כ לקח בידו זכות שני מצות אלו

וילכו שניהם יחדיו בא להודיענו זריזות של אברהם וחשקו לעבודת הבורא שהיה זקן בן קל"ו שנים ויצחק בן ל"ז שנים והלכו בשוה כי כך היה עליו הזריזות לעשות מצות ה' או יש לומר שבא להשמיענו הא דהלכו יחדיו בשוה הזקן עם בנו דזה היה ע"י שהלכו בקפיצת הדרך כמ"ש האר"י ז"ל

ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה נראה לפרש דבשאלת יצחק לאביו נכלל בו שני דברים שנתקשה לו האחד דלמה לי טורח נשיאת העצים הלא שם מקום יער לכרות משם עצים רק על זה היה לו תירוץ משום שאין לך אילן שלא עבדו לעבודת כוכבי' ואף שמחובר לא נאסר להדיוט מ"מ לגבוה אסור ולכך הוליך עמו עצים מביתו אבל א"כ דבר זה גם על השה קשה דא"כ יקח גם השה מביתו שאם יקח שה מן הדרים שם שמא נעבד ואף דבעל חי אינו נאסר מ"מ לגבוה אסור ואי חוששין לכך א"כ גם לכך יש לחוש ואי אין חוששין על השה לנעבד גם על העצים אין לחוש וע"כ שאל דרך ממ"נ הנה האש והעצים מתוך ביתך דווקא ואיה השה לעולה ועוד הוקשה לו קושיא אחרת וגם זה נכלל בשאלתו והוא דגם יצחק הרגיש שהוא יהיה הקרבן וחשב דלכך נבחר לזה לקדש בהמ"ק של מעלה דכתיב ונקדשתי בכבודי כמו בנדב ואביהוא רק בנדב ואביהוא שנקדשו היה שיצא אש מן השמים ואכלם כי כך הדין בקרבן לגבוה שיורד אש מן השמים ולזה שאל הנה האש והעצים מביתך א"כ אין זה קרבן לחינוך בהמ"ק רק כשאר קרבן א"כ ואיה השה לעולה והשיב לו על שני השאלות כאחד תירוץ מספיק אם מחמת חשש נעבד בהשה הוא לא יקחנו משום אדם רק ה' יראה לו השה ואז אין חשש נעבד כי וודאי ה' יזמין לו הכשר וההגון ואם על מה שלקח אש ועצים מביתו ולא סמך שיבא אש מן השמים דאולי יזדמן לו שה מן ה' וצריך עצים ואש והוא יעשה את שלו לעשות ההכנה ומשמים יראה ה' לעשות הטוב בעיניו וזה נכלל ג"כ בתשובתו אלהים יראה לו השה לעולה בני ואע"פ שהרגיש יצחק ע"י תשובת אביו שהוא יהיה הקרבן מ"מ וילכו שניהם יחדיו שהלך בזריזות כמו אביו

ויעקוד את יצחק בנו הנה אמרו דעקידה הוא יד ורגל היינו כמ"ש כי זה היה לתקן חטא אדם הראשון ואדה"ר בחטאו בעץ הדעת אמרו במדרש שצעק העץ אל תבואני רגל גאוה כי אבר התשמיש נקרא רגל כדכתיב לא עשה רגליו ועץ הדעת היה להגדיל תאוות האבר לכך צעק אל תבואני רגל גאוה וגם ביד חטא שלקח ממנו ונתן לפיו ולכך הי' העקדה יד ורגל וכן היה בקרבן תמיד וענין עקד הוא אח' וע' מתחלפין כנודע וג' וק' מתחלפין במוצא גיכ"ק והוא אגד היינו אגודה יחד וא"כ לא היה קשר גמור רק היו לאחדים כאגודה כי לא היה צריך קשר גמור כי היה יודע שלא יפרק יצחק האגודה כי גם הוא רצה בזה ולכך וישלח ידו ויקח את המאכלת ולא פחד אולי בין כך יתיר יצחק את האגודה ויברח כי היה בטוח בו וזהו וישלח את ידו ולא אחזו עכ"פ ביד אחד

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה הא דכפל ואמר אל תעש לו נראה כי ד' ציוה להעלותו לקרבן אבל הוא לא ישחטהו דבלא שחיטתו