תפארת יהונתן לט

רצה להתבונן במעשיו ולכך אמר והאלהים נסה את אברהם כמה דאת אמר לא תנסו את ה' אלקיכם

עוד איתא במדרש מה אחר הדברים האלה אחר שכרת ברית עם אבימלך קטרגו המלאכים על אברהם ואמרו ראה כל ההבטחה שהבטחתו ואעפ"כ כרת ברית עם אבימלך והשיב להם הקב"ה בזאת אבחנו אם יעלה בנו לעולה מוטב ואם לאו יפה דברתם ויש להתבונן מה ענין זה לזה ונראה דודאי הבטחה שהבטיח לו הקב"ה לפי דברי חז"ל יש בו חזרה ע"י חטא ינחם ה' מהבטחתו ויש מחכמינו אומרים דהבטחה לטובה לעולם אינו חוזר והנה הקב"ה שאמר לאברהם להקריב בנו ולא יתמה הא אתמול אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ע"כ הוא יחשוב שע"י חטא חזר מהבטחתו וכל ענין קרבנו הוא לכפר על חטאיו ולכך נאמר אלקים בכל הפרשה עד הקרבת האיל שאח"כ נאמר ה' שאז ידע שהוא נסיון לבד אבל אם יחשוב שהבטחה לטובה אינו חוזר אפילו ע"י חטא אז יש כאן לסרב והנה הא דכרת ברית עם אבימלך היה מפחד שישב לבדו בארץ נכר ואם לא יכרות עמו ברית יסובב עליו עלילות להכריתו מקרב הארץ אך הא כבר היה לו הבטחה אל תירא אברם אנכי מגן לך רק אברהם ירא שמא יגרום החטא כמו יעקב וא"כ אתי שפיר דאם לא יהרהר בטענות הבטחה כי ביצחק יקרא לך זרע ש"מ דס"ל דחטא מבטל ההבטחה א"כ יפה עשה שכרת ברית עם אבימלך אבל אם יהרהר ש"מ דס"ל דחטא אינו מבטל הבטחה א"כ גם על כריתות הברית אין לו התנצלות שהיה לו לבטוח בשם ה'

והנה אמרו במדרש דנסה הוא לשון גדלות כנס הזה ונראה פירושו שהגביה אותו נגד כל עין רואה שהוא מקיים דבורו של הקב"ה וע"פ זה נראה לבאר פירוש הפסוק גבי דוד דכתיב ה' חקרתני ותדע דדוד ביקש מהקב"ה שינסהו ולא עמד והקב"ה נסה אברהם ולמה נסה אותו דלמא לא יעמוד בנסיונו וצריך לומר דהקב"ה ידע בו שיקיימנו והנסיון היה רק להראות לעין כל שהוא ישר רק יקשה למה נסה את דוד דשם ליכא למימר כדי לנשאו לעין כל שעמד בנסיון דהא לא עמד בנסיונו ואדרבה חילול השם הוי וצריך לומר כמו שאמרו דלא היה דוד ראוי לאותו מעשה רק כדי להורות בתשובה וזהו היה תפלת דוד ה' חקרתני היינו שנסית אותו ותדע מקודם שלא אעמוד בנסיוני ולמה נסית אותי וע"כ צ"ל כדי להורות בתשובה ע"כ יאות לך למחול עוני

ויאמר הנני. איתא במדרש הנני לכהונה הנני למלכות והוא קשה להבין ונראה דאיתא בגמ' בנדב ואביהוא דאמר משה לאהרן קסבר הייתי שיתקדש שמו או בי או בך שנאמר ונקדשתי בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי והטעם הוא שצריך להתקדש ע"י צדיק גדול לקרבן בבהמ"ק של מעלה ותמהו המפרשים דהא בבנין בית הבחירה לא היה כן ותירצו דהעיקר הוא דכאשר הוקמו הכהנים לשרת בבית ה' היה צריך קידוש וחינוך שיהיה אחד מהם קרבן לה' ובפרט לפי מש"כ שהיה צריך לתקן הריגת הבל שמריבתם היה בשביל הכהונה כנודע וכמו דלכתר כהונה צריך קידוש כן הוא לכתר מלכות ולכך מלך ראשון שבישראל והוא שאול בחיר ה' נדקר בחרב ונהרג והנה אברהם חשב כי אז התחיל בנין בהמ"ק כי הר המוריה מקום מקודש לעבודת הכהנים בקרבנות ומקום מושב המלוכה היתה ירושלים וצריך אחד להיות קרבן למעלה וזה היה ענין יצחק בעיני אברהם שצוה אותו ה' להעלותו עולה אמנם אברהם ביקש לקבל זאת על עצמו אפס שיתקיים יצחק בנו וזהו אמרו הנני לכהונה הנני למלכות רצונו לומר הן מצד כהונה שצריך אחד למות והן מצד מלכות שצריך א' למות ויתקדש השם ע"י רק יצחק חיה יחיה

ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק אמרו חז"ל אין נא אלא לשון בקשה נראה דאם היה הדיבור בצווי ולא בל' בקשה היה גזירה מבלי לחזור בו אבל באמת היה הדיבור כאן לפי שעה ע"מ לחזור בו ע"כ יאמרו בלשון בקשה ועוד נראה דלעיל מיניה כתיב והאלהים נסה את אברהם דהיינו במדת הדין נסה אותו ומדת הדין אינו חפץ בקרבן ולכך לא אמר בלשון צווי רק בלשון בקשה נראה מיתור הלשון שהוצרך לפרש את יחידך אשר אהבת שגם ישמעאל נקרא יחידו ורש"י פירש שזה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו וזהו קצת דוחק דהא כתיב יחידך דהיינו בן יחיד שלו ובאמת שניהם הם בניו ונראה לפרש דהא כתבתי לעיל בקריאת שמו אברהם נעשה בריה חדשה א"כ אברם הוליד בן אחד ואברהם הוליד בן אחד ושניהם הם לו בן יחידים וגם אמר לו את יצחק כי כתבתי לעיל דיוד של יצחק מורה על יוד נסיונות וא"כ זהו נסיון העשירי וראוי לך לעמוד עליו

ולך לך אל ארץ המוריה נראה לבאר הא דמתרגם התרגום בארץ המוריה אל ארץ מקטר קטורתא וכן אי' במדרש דמה ענין מקטר קטורת לכאן אבל הענין הוא דאדם מורכב מחלק טוב וחלק רע ואין זיווגם עולה יפה וזה גורם הפירוד והמיתה אבל כאשר יכנע חלק הרע לחלק הטוב ויהיה עמו בהתחברות אז חלק הרע שהוא חומר הגוף לא יתפרד לגמרי מחלק הטוב שהוא הנשמה ויש לו ג"כ קיום והשארה וזה היה סגולת הקטורת שהיה מעורב בו רע בטוב היינו החלבנה והלבונה והוא מקושר בקשר גמור זה בזה עד שחלק הרע שהוא החלבנה מוכנע ומקבל ריח טוב מחלק הטוב שהוא הלבונה והוא בצוותא חדא וזהו שהקטורת עוצר המגפה באם האדם מכניע חלק הרע להטוב והוא סם חיים ולכך אמרו חז"ל שצריכים להיות בתענית ציבור פושעי ישראל עם כשירי הדור בצוותא חדא שאז מוכנע חלק רע בטוב כמו חלבנה בקטורת וזהו שנתן מלאך המות במתנה למשה שהקטורת עוצר המגפה היינו שמכניע חלק הרע שהוא סטרא דיליה לחלק הטוב דוגמא דקטורת ומתחבר עמו נעשה סם חיים והנה אברהם חשב שקרבן לה' צריך להיות כולו טוב בלי סיג כלל ויצחק היה עדיין קצת זוהמא בו עד שנולד עשו כי בו נגמר הזוהמא כמו שאמרו חז"ל