תפארת יהונתן לח

בן האמה הזאת עם בני עם יצחק נראה דודאי לא הקפידה שרה הצדקת על ירושת הון רק ותרא שרה היינו שראתה ברה"ק שהוא עומד לעבוד כו"ם ולכך ביקשה לגרשו ועיקר הירושה היינו לימוד התורה כי תורה צוה לנו משה מורשה והיא נחלה שאין לה הפסק ולכך לא חפצה להיות עם יצחק בצוותא כי לא יצליח בלימודו

וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו הא דהרע לאברהם כי היה נביא וצדיק ורשע לא קאמר כמו שפרשתי לעיל שאין הקב"ה מודיע בחירת האדם שיבחר לעצמו לנביא באמירה אבל שרה היתה בחינת רואה וראתה ברה"ק שיבחר להיות רשע ולכך נקראת יסכה שסכה ברוה"ק ולכך היה אברהם טפל לשרה בנבואה

ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא נראה לפרש כי אברהם ציער עצמו אולי ע"י שלקח שפחה מצרית קרה לו שבנו הקדיח תבשילו וא"כ הוא הגורם ואמר לו השם לא כן הוא כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק שיצא ממנו עשו ורבקה היא כשירה אלא שכך צריך לומר עד ג' דורות לא סר הזוהמא כמאמר חז"ל וא"כ אין לך להצטער ולכן גם בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא ולא זרע שפחה שבנה כמוה

וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים, ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה איתא במדרש וישכם אברהם בבוקר ביתו של אברהם אבינו וותרנים היו והוא תמוה ונראה לפרש הא דאברהם צמצם ונתן רק לחם וחמת מים שלא כמנהגו שעשה כן ליתן להם סימן אם לא יסורו מה' תבוא הברכה מה' בלחם ובחמת מים ואם לאו יכלה הלחם והמים וגם נתן רק לחם ומים שיצטער ויהיה לו לגלות ומכפרת עון ולכך השכים בעצמו ונתן להם כי אלו צוה לבני ביתו ליתן להם היו מרבים לתת והוא לא היה רצונו בכך מטעם הנ"ל וז"ש במדרש וישכם אברהם ביתו של אברהם וותרנים היו

ותלך ותתע במדבר באר שבע ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים הנה אמרו חז"ל שטעה אחר כו"ם ונראה הא דהיה זאת דוקא במדבר באר שבע כי שם נשבע אברהם אבינו וחשבה אם אין ממש בכו"ם איך כרת אברהם ברית עם עובדי כוכבים. וזה היה באמת סיבה לאברהם שנכשל זרעו ותיכף בהלכה לכו"ם כלו המים והשליכה הנער תחת אחד השיחים שיגן זכות אברהם שנטע אשל בבאר שבע לכל עובר ושב כמאמר חז"ל דבר שנצטער בו אותו צדיק אל יכשל בו זרעו

כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד הרצון בזה שאמרה אם אני אצלו עוני גורם במיתת הנער אבל אם אין אני שם לא ימות

ויקרא מלאך אלקים אל הגר מן השמים ויאמר מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם הרצון בזה ה' הוא בשמים ואז מתחסד עם הבריות כי בשמים חסדו אבל אם היה בארץ היה מתנהג בדין כמלך במשפט יעמיד ארץ אבל בשמים חסדו ובאשר הוא שם קאי על הקב"ה גם כי אמרו חז"ל כי מלאכי השרת אמרו שאינו ראוי לקבל תפלתו הואיל וסופו להרע לישראל אבל הקב"ה קבלו כי ידוע שהשכינה למעלה מראשו של חולה והוא מקבל תפלתו בעצמו ומבואר במדרש שישמעאל אז חולה היה וזה כי שמע אלקים לקול הנער באשר הוא שם בעצמו בראשו של חולה קבל תפלתו

ותמלא החמת מים ותשק את הנער איתא במדרש ותמלא את החמת מקטני אמנה היתה ונראה לפרש דקשה למה מילאה תחילה ואח"כ ותשק ולא השקוהו לנער תחילה ואח"כ מילאה כי פחדה דמיד לאחר שתשקה לנער יעלם המעין כיון שאינו בא רק בשביל ישמעאל לכך מילאה החמת תחילה ואח"כ השקה וזהו מאמר המדרש מקטני אמנה היתה והבן

ויהי רובה קשת כי אדם הראשון היה לו שתי נשים אחת באחוריו ואחת נגדו וכן אברהם אבינו היה לו שתי נשים והגר נגד אחור ולכך היה רובה קשת כמאמר חז"ל ידך בערף אויביך איזה מלחמה שהוא בעורף זו קשת

ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים נראה הטעם כי ראתה בחכמה שאחד ממצרים יושיע לישראל והוא משה וחשבה אולי מזרעה יהיה על כן לקחה לו לאשה ממצרים

ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם איתא במדרש כמה דאת אמר לא תנסו את ה' אלקיכם והוא תמוה ונראה דהנסיון היה אז שאמרו אם יש ה' בקרבנו אם אין היינו כוונתן אם ה' יודע המחשבה שבקרבנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו וכן איתא במדרש וצריך להבין הא אין זה נסיון רק כפירה ח"ו לומר שאין הקב"ה יודע מה בלבו של אדם אבל הענין הוא דאם הקב"ה מסיר השגחתו מאיזה דבר בלי להתבונן בו הוי כלא ידע כמו דאמרו דלא שמיע ליה כלומר לא סבירא ליה היינו כיון דאינו משגיח על אותו דבר הוי כלא ידע והיינו מה דאמרו ישראל אם הקב"ה חושב כפי מה שבלבן של ישראל הוא טוב מאוד כי לבן של ישראל ומחשבותיהן הם תמיד טוב אבל אם הקב"ה הולך אחר המעשה וישראל יודעים שיצרם תקיף עליהם אינם יכולים לעמוד מחמת הסתת יצרם וזהו היה נסיונם שאמרו אם יודע מה שבלבנו היינו שישגיח על מחשבותינו וידון אותנו לפיהם נעבדנו היינו יכולין אנו לעבוד אותו כי מחשבותינו טוב הוא כדכתיב אם שכחנו שם אלקינו וגו' כי הוא יודע תעלומות לב אבל אם משגיח רק על המעשה לא נעבדנו היינו שאין יכולין אותו לעבוד מחמת הסתת היצר ובאמת טעו בזה כי מה שאמרו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה זה דוקא ע"י צירוף אם עושה אח"כ המעשה מקבל שכר גם על המחשבה והענין הזה היה ג"כ כאן באברהם שהקב"ה היה יודע שהוא תמים רק