תפארת יהונתן לז

כוכבים ומזלות שלהם והא דלא ניצולו ד' כרכים אחרים משום דבכו"ם שלהם אין בהם ממש א"כ אתה נותן יד לפושעים והסכים הקב"ה על ידו שאם יש שם עשרה לא ישחית

ואברהם שב למקומו הורה לנו התורה בזה כי בעידן ריתחא אפילו צדיק כאברהם היה לו להיות נחבא באוהל ולכך כאשר היה אז ריתחא שב למקומו לבל יראה מבחוץ וקטרג המקטרג ואף שהיה פסח שמורים מ"מ בעידן ריתחא ירא לנפשו ושב למקומו

וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דיבר הא דכתיב ה' כפול ואצל פקידה נאמר אמירה ואצל עשיה נאמר דיבור נראה לפרש דזה מוסב למעלה שנענש אבימלך וביתו ע"י שרה כי אז היו אפקורסין אמרו הפועל רע אינו פועל טוב דאינו יכול לפעול שני הפכים ולכך הראה להם הקב"ה שעשה כאן שני הפכים באבימלך עצירה ובשרה פתיחת הרחם ולכך כתיב כאן וה' הוא ובית דינו כי היה בדין ובמשפט התורה כמו שאמרו במדרש כיון שיצאה טהורה מבית פרעה ומבית אבימלך ונקתה ונזרעה זרע זה היה בדין רק מה שחזרה שרה לנערותיה זה לא היה בדין רק ברחמים ולכך ויעש ה' מצד הרחמים ונאמר כאן דיבור כי נעשית בריה חדשה וצריך דיבור כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו ושרה נעשית בריה חדשה נאמר כאשר דיבר וגם נאמר דיבור כי כל מקום שנאמר דיבור הוא קשה וכאן הוא נמי קשה כאשר דיבר לה שתלה הבן בשרה והנה לשרה בן כי ע"כ הוצרך להיות נעקד כי נולד בסטרא דנוקבא כנודע לחכימין

ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד אשר דבר אתו אלקים נראה לומר דהנה אמרו במדרש שהוסיף ה' על המאורות ולהבין ההוספה י"ל דאיתא במסכת ראש השנה דהיתה שרה מעוברת נתעברה השנה ובשנת העיבור נתגדלה הלבנה ויש לה יותר חלונות כי בכל יום יש חלון ובחודש העיבור יש יותר חלונות ואותה השנה הוצרך להיות מעובר שיקוים דבר ה' למועד אשוב אליך ולשרה בן וזה מה שאמר במדרש שהוסיף על המאורות ולכך נאמר כאן למועד אשר דבר אתו אלקים

ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק יש להתבונן למה הוצרך לכתוב אשר ילדה לו שרה דזה ממילא ידעינן ונראה דקרא אותו יצחק להוציא מלבן של המוני עם שיאמרו ששרה חטאה במה שצחקה ולזה קרא אותו יצחק דאלמלא חטאה בזה לא היה קרא אותו יצחק שהוא לה למזכרת עון ואיתא במדרש יצחק י' נגד עשרת הדברות צ' נגד שנות שרה ח' נגד שמונה ימי מילה ק' נגד שנות אברהם והפשוט נראה לטעם היוד כי שרי אינה מולדת אבל שרה מולדת והיה היוד מתרעמת וניתנה בראש צדיק יצחק ולכך אמר אשר ילדה לו שרה בה' דייקא לכך קראו יצחק וגם י"ל דע"י שנתבשרה שרה שיהיה לה בן בא יצחק לידי עקידה ונתמלאו י' נסיונות ולכך אמר ילדה לו שרה והיה הלידה מסטרא דנוקבא מכח זה נתעוללים נסיונות וקריאת שמו יצחק

וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים הא דכתיב בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים הוא נתינת טעם לח' של יצחק גם דכתיב את יצחק וכל מקום שנ' את מורה כי תאומים נולדו כמבואר בג' ובמדרש בשבטים ואמרו חז"ל בת היה לו לאברהם ובכל שמה ולא נזכר בתורה לידתה אבל נראה שהיא תאומת יצחק וזהו את יצחק וגם אמרו חז"ל דלכך נימל הבן לשמונה כדי שלא תהא האם עוד טמאה לידה ויהיה האב והאם ג"כ שמחים וזה לא שייך כאן כי שרה היתה טמאה לידה י"ד ימים מחמת לידת הנקבה שנולדה עמו ואשמעי' קרא דמ"מ מל אותו לשמונת ימים מחמת כאשר צוה אותו אלקים

ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי ותאמר מי מילל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו נראה מתוך דבריה שבקשה להתנצל על שאברהם היה צחוק שלו צחוק של שמחה מה שלא היה כן בצחוק שלה וכמ"ש רש"י ז"ל לזה אמרה דלאברהם לא נאמר שתחזור שרה לנערותיה א"כ לא יהיה הוא חושדה שמאבימלך נתעברה שהרי היא זקנה ואיך תתעבר בטבע ובנס א"א שלא יעשה הקב"ה נס אם היה דבר עבירה אבל כאשר חזרה לנערותיה הרואה אותה יחשוד שגם קודם מעשה אבימלך חזרה לנערותיה ויש כאן חשד וזהו טענת שרה כי מי מילל לאברהם שאחזור לנערותי ואהיה מניק בנים כי ילדתי בן לזקוניו וגם אני זקנה ולכך צחוק של אברהם היה בדין צחוק של שמחה אבל לי הוגד שאהיה חוזר לנערות צחוק עשה לי אלקים ולא היה אצלי צחוק של שמחה מחמת חשש לעז ועוד נראה לפרש במה דאמרה הניקה בנים שרה למה שכתבתי שהיתה ילדה בן ובת שפיר י"ל הניקה בנים שרה דהיינו שהניקה בן ובת וזה שאמרה צחוק עשה לי אלקים שבזה אשמח גם אנכי צחוק של שמחה כי הגם שורת הדין נותן ונקתה ונזרעה זרע הא אמר אם היתה יולדת קודם לכן נקבות יולדת מעכשיו זכרים אבל אם היתה קודם לכן עקרה ונתפקדת עתה די לה בזכר או נקבה אבל אנכי אניק בנים היינו זכר ונקבה מי מילל זאת לאברהם דהקב"ה לא הבטיחו רק על בן ובזה צחוק של שמחה עשה אלקים

ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק אמרו דביום מילה עשה משתה היינו ה"ג מל דה"ג הוא מנין שמונה ובמדרש אמרו משנגמל מחלבו ונראה לפי מש"כ שילדה בן ובת תרתי איתא לזה ביום המילה ולזה ביום הגמל ועיקר תשוקת אברהם היה ללמדו דעת שכבר אמרו חכמי הטבעיים שכל זמן שהתינוק יונק יכבד עליו הדיבור והמדע וכאשר יגמל יתחיל לדבר ולהשכיל ולכך נאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה לגמולי מחלב והבן

ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש