תפארת יהונתן לו

צדקה ומשפט למען הביא ה' היינו דווקא בתנאי זה ולא יאמרו הדבר מוכרח כי לא יפעל ה' נס למגן כי סדום יוכיח גם נראה לומר דיש להבין דלמה ביקש הקב"ה לתפלת אברהם על סדום הלא לא הועיל כלום כי לא נמצא בקרבם צדיקים כלל אבל ידוע שאברהם צעק אם בני יחטאו מה יהיה עליהם והשיב הקב"ה צדיקים שבתוכם יגינו עליהם וזה היה תועלת נמשך מאברהם בתפלתו כי המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה והיה בזה נענה בתפלתו שצדיקים יגינו על ישראל בתפלתם וזה מאמר הכתוב שהקב"ה לא כיסה מאברהם כדי שיתפלל למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו היינו היעוד הטוב על זרעו דאף אם יחטאו בניו הצדיקי' יגינו עליהם בתפלתם וזהו היה ע"י תפלת אברהם

ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה הנה כבר כתבו המפרשים כי נכתב כאן ירידה על המלאכים שירדו למטה להשחית והענין הוא ששלח דווקא מלאכים כי ודאי כל מה שאדם גומל רעה לחבירו לא עביד קב"ה דינא בלא דינא ובודאי ראוי היה אותו רעה לבוא על חבירו רק דמגלגלין חובה ע"י חייב ולפעמים לא היה חבירו ראוי לאותו רעה מחמת עונש רק מחמת רוע מזלו יגיע לו הרע שעשה לו חבירו רק שחבירו הוציא לפועל וא"כ הגם שפעל רע לא היתה הרע מצידו בשלימות כי קצת מהרע היה מפאת השני שהיה עלול לרעה ההיא אם מסיבת חטאו או מרוע מזלו וא"כ אינו ראוי העושה רע לעונש גדול כל כך אבל המלאכים שנדמו להם לאנשים ואנשי סדום הרעו עמם כל הרעה הוא מצד הגומלים רעה כי המלאכים אינם עלולים להרע עמהם בשום צד מהצדדין וזהו ארדה נא ואראה אם עשו כלה הרצון ע"י המלאכים יתברר אם כל החטא בא על ידיהם וחייבים כלייה היינו אם יעשו רעה גם למלאכים אבל אם לא יגמלו רעה למלאכים כמו שעשו לשאר אנשים א"כ אין כל הרע מצדם ואייסרם רק ביסורים

ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע ונראה דנודע שהקב"ה ארך אפים אף לרשעים והא דכתיב אפים היינו אף אחד לצדיקים ואף א' לרשעים ושניהם של רחמים וזהו שאמר אברהם האף היינו אותו אף שמורה רחמים אפי' לרשעים תספה

חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט חלילה לך איתא במדרש חילול השם יש בדבר נראה לבאר הענין וכבר הארכתי בזה במקום אחר ביותר כי אברהם היה בא בממ"נ אם תיסר את הצדיקים ג"כ כפי מידת הדין הואיל ולא מיחו וגילו על עונם א"כ באמת יהיה חילול השם בדבר שיאמרו שהורג גם לצדיקים שלא יתנו לב כלל לומר שבשביל מניעת תוכחה קרה להם זאת ע"כ אמר להמית צדיק עם רשע ואם תייסר לרשעים ולא לצדיקים השופט כל הארץ לא יעשה משפט הלא באמת שורת הדין נוטה שגם הם יספו בעונם על שלא מיחו ברשעים כמו דמצינו בתי"ו תחיה תי"ו תמית גם מלאכי השרת היו מקטרגים על הצדיקים דהיה להם למחות דכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה חטא אחרים תלוי עליו וכאן נמי אמר כך וא"כ אין לך אלא להניח כולן וביקש על נ' צדיקים דודאי אם נמצא בכל עיר עשרה פשיטא דעדה מצלת רק אפילו בעיר אחת יש חמשים ובשאר עיירות אין צדיק אחד יחשוב כאילו יש בכל עיר עשרה והשיב הקב"ה שכן יעשה

ויען אברהם הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר הא דאמר כפול ואנכי עפר ואפר נראה דודאי במלת עפר למד זכות על אנשי סדום כי המה עפר יסודם ועלולים למזג ותכונה רעה רק ממקום שבא ללמד עליהם זכות משם יש מקום לחייבם שגם אברהם קרוץ מחומר ומ"מ טבעו טוב בתכלית הטוב וכמאמר אשה הצרפית לאליהו באת אלי להזכיר את עוני להמית את בני לזה התנצל אברהם כי ממנו אין ראיה כי הוא היה מושלך לתוך כבשן האש עד שהיה ראוי לעשות אפר לולא הנס והוא אוד מוצל מאש ונעקר היצה"ר ממנו כנודע בכל הבאים עד שערי מות ומוסרים נפשם להריגה וזה אמרו ואנכי עפר כמו הם אך ג"כ אפר אבל הם עפר גרידא. ויוסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים הא דביקש על מנינים האלו ארבעים שלשים ועשרים וגו' נראה דבכל אחד מכל המנינים הללו ביקש להציל כל החמשה כרכים כי כבר כתבנו דלכך הוצרך נח לסגור בתבה ולא היה לו הצלה ממקום אחר כי אלו היה חוץ לתבה היה זכותו מגין עליהם והקב"ה היה חפץ להשחיתם ולכך נסגר בתבה דכנטול מן העולם דמי וא"כ דלולא התבה היה מגין והם היו שמונה נח שם וחם ויפת ונשותיהם וא"כ לכל עיר ח' ה' פעמים ח' הם ארבעים לחמשה עירות ולכך ביקש תחלה על מ' והשיב הקב"ה לא אעשה אם אמצא היינו לא אעשה בהם כליה אבל עכ"פ איסרם ביסורין והוקשה לאברהם הא בצוער עדיין לא נשלם החטא כי עונותיהם מועטים ויהיה הצלה לד' כרכים ע"י ד' פעמים ח' שהם ל"ב רק על זה יש להשיב דבן נח נהרג על שם סופו כבן סורר ומורה שנהרג על שם סופו שהוא בן יפת תואר ונידון כבן נח אך לפי זה יש לאברהם להליץ עדיין על כל החמשה כרכים דגם חם ואשתו א"א לחשוב שקלקלו מעשיהם לבסוף ששמשו בתיבה ונשארו רק ששה להגין ומ"מ לולי התיבה היו מגינים וא"כ ה' פעמים ששה הם שלשים ולכך ביקש על שלשים שיגינו על כולם וגם בזה הסכים ה' והוסיף לבקש על עשרים שיגינו על כל החמשה דהיינו אם יהיה עשרים בעיר אחת הרי עשרה לאותו העיר ועשרה לעיר אחרת והי מנייהו מפקת דעל איזה עיר יהיו עשרה הללו וא"כ בשביל הספק תציל על כל החמשה כרכים והסכים הקב"ה על ידו גם בזה והוסיף שאף אם יהיה בעיר אחת רק עשרה יהיו נצולים כל החמשה כי כל כרך וכרך היו עובדים לכו"ם אחרת בפני עצמן וא"כ אלו היה מגין עשרה על כרך אחד לא היו הרשעים בכרך ההוא תולים הצלה בצדיקים רק בעבודת