תפארת יהונתן לה

זקנתי נראה לפרש דכבר נודע מש"כ האריז"ל דבים הראה הקב"ה את עצמו כגבור כי עשה נס חוץ לטבע ובמתן תורה כזקן כי עשה הנס כדרך הטבע והנה שרה ראתה מראה ה' כזקן והיא חשבה שתלד ע"פ נס שלא כדרך הטבע ולכך צחקה ואמרה ואדוני ר"ל השכינה נראה כזקן וזהו למופת שהיא כדרך הטבע ולכך אמר הקב"ה למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי היינו על עצמו היינו דאמר ואני ולכך דרש גם כן במדרש מצינו הקב"ה נקרא ואני היפלא מה' דבר אצלי יחשב כזה לנס כדרך הטבע ואינו דומה לקריעת ים סוף

ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם פירוש השקפה בעלמא ולא הלכו לשם עדיין כי אברהם הולך עמם לשלחם ויורגש הדבר לאברהם ויתפלל עליהם ולכך לא הלכו משקיפים במחשבתם על סדום ולזה אמר הקב"ה המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וא"כ מה זו ההסתרה שאתם מסתירים הדבר ממנו לבל ירגיש כי בלא"ה אגלה לו הדבר ודיבר הקב"ה דבר זה נגד המלאכים גם כבר ידוע כי המלאכים היו חוטאים במה שאמרו משחיתים אנחנו ובשביל זה באמת נטרדו ממחיצתן ויש להבין למה לא נידונו באש כדאמרינן הושיט אצבעו ביניהן ושרפן רק אברהם הלך עמהם לשלחם וללוותן והוא היה מנין עליהם שלא יגיע עליהם עונש גדול רק דנטרדו

וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היה יהיה לגוי גדול ויש להבין במה שנאמר שני פעמים אני והל"ל המכסה מאברהם אשר אני עושה ונראה דידוע כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ולבית דינו אמר המכסה מאברהם אני היינו שאני הוא החפץ חסד ואולי יתפלל ויועיל רק לאחר גזר דין אינו מועיל צעקה רק תפלת הרבים כמבואר בגמ' אך אם רבים יוצאים מחלציו כרבים נחשב וז"ש המכסה אני מאברהם אולי יתפלל כי יהיה לגוי גדול ודינו כרבים ותפלתו נשמעת

ואברהם היו יהיה לגוי גדול כתב רש"י ז"ל מדרש אגדה זכר צדיק לברכה הואיל והזכירו מברכו ויש לפרש לכאורה שמזכיר את הצדיק צריך לברכו וזה אינו דא"כ הא הזכירו כמה פעמים קודם לכן ולא כתיב ביה ברכה ובמדרש הלשון הוא זכר צדיק לברכה הואיל ומזכיר אברהם מברכו ונראה לפרש דהואיל שאמר הקב"ה למלאכים המכסה אני מאברהם ישלוט בו קנאה ממלאכי השרת ולכך ברכו וזהו הפירוש זכר צדיק לברכה כיון שזכרו לצדיק ולשבחו בפני אחרים שלא יחול בו ח"ו קנאה ועין הרע הוא חייב לברכו וגם פי' רש"י סובל לפרש כן והמתקת הענין של הפסוק ואברהם היה יהיה לגוי גדול הוא כמו שנאמר במשה הניחה לי ואכלה אותם כרגע ואעשה אותך לגוי גדול כי טבע של הטוב הוא להטיב לזולתו וזה גדר הטוב בענינו הוא כמו מעין של מים חיים כי יותר ששואבין ממנו הוא נתרבה יותר כן הוא הצדיק באמת יותר שהוא משפיע יותר שלימות והשפעת ברכה שקונה לעצמו ולכך כאשר נאמר באברהם שיתברכו בו כל גויי הארץ שלא תאמר שא"כ שהוא משפיע לאחרים יהיה זה קצת חסרון לעצמו ולכך נאמר לו והיה ברכה ודרשינן במדרש בריכה שהוא מעין לכונה זאת שיותר שהם שואבין ממנו הוא מתגבר יותר ולכך כשביקש הקב"ה לכלות ח"ו לישראל ואם כן ע"י כך לא יהיה ביד משה להטיב לזולתו ויהיה ע"י כך חסרון בגדרו הטוב ולזה אמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול דהשפעתך יהיה ליוצאי חלציך ולא יהיה חסרון אצלך בגדר הטוב וכן הדבר באברהם שהקב"ה היה חפץ שלא יגין בזכותו כלל על סדום אבל שלא יהיה חסרון בהשפעתו אמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול וא"כ להם יגיע השפעתו וכללו של דב' הוא כמו שאמר למשה להניחו מלהתפלל ויהיה הוא לגוי גדול וכן היה באברהם שרמז לו הש"י לבל יגין זכותו על סדום והוא יהיה לגוי גדול

ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכו' במדרש אמרו בתחילה צדקה ולבסוף משפט שהיה מאכיל ומשקה לעוברים ושבים ואחר שאכלו אם קבלו על עצמן לברך אלקי אברהם ויתר להן ואם לאו הוצרכו לשלם לו במחיר טוב והטעם כי הוא ענין צדקה וגמילות חסדים שהקב"ה אב אחד לכולנו והוא משפיע לפעמים לאחד שפע הראוי לרבים ואותו האדם אינו רק גבאי לחלק לעניים צרכיהם ובאמת הכל מה' אבל הכופרים המיחסים הכל להשפעת המזלות אם כן כל אחד זוכה בשלו כפי מזלו וכפי תולדתו ואין לאחרים חלק בו וזהו טענת אברהם אם אתם מודים באלקי היחיד אשר אב אחד לכולנו וא"כ באמת אני רק גבאי וצריך אני לתת לכם כל צרכיכם ואם אתם כופרים ותאמינו למזלות שלהם ההנהגה ואם כן מה לכם בשלי כל אחד זוכה לעצמו ועליכם לשלם מאותו המזל המשגיח עליכם ובא עליהם בטענה והבן

ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' אברהם אשר דיבר עליו אין הפי' שבשביל כך יעשו צדקה ומשפט למען הביא ה' וגו' דאם כן הרי זה עובד על מנת לקבל פרס אבל יובן שהוא לשון תנאי דנראה דלכך גילה הקב"ה את אוזן אברהם בהשחתת סדום שלא יקרא תגר על הקב"ה שתחילה נשבו אנשי סדום מארבעה מלכים ועביד הקב"ה הנס ע"י אברהם וניצולו ואם אח"כ נקרה להם רעה שיהיו כולם נשחתים וא"כ יותר טוב היה שיהיו נשארים שבוים נמכרים בכל המדינות זה בכה וזה בכה ולא היו ספו תמו בתכלית ההשחתה ולכך גילה הקב"ה את אזן אברהם שבאמת היו ראוים אז להצלה אלא דהחטא היה גורם וחוטא אחד יאבד טובות הרבה והיה זה סימן לבנים שלא יאמרו ישראל הואיל וה' עשה נס ושינה את גרמי שמים שאברהם יוליד כדי להנחיל לזרעו את א"י וא"כ לא סגי בלא"ה כי לא יעשה רחמנא ניסא לשיקרא ואף אם נעזוב דרכי ה' מ"מ יגיע לנו א"י ולכך סדום להם לסימן שהחטא גרם והיה הנס למגן כן יקרה להם ח"ו אם יעזבו דרכי ה' וזהו מאמר הכתוב ושמרו