תפארת יהונתן לד

להשחיתם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת היינו שלא תגייר גרים לגמרי כי קשים הם הגרים רק כאשר דברת לבטל העבודת כוכבים ומזלות ולהיות מקיימין שבע מצות

ויאמר מהרי שלש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות איתא במדרש פרס הפסח היה נראה לפרש לשון פרס כי בלילה שלאחריו היה ליל פסח כי בלילה באו אצל לוט ואפה מצות כנאמר והם באו אצל אברהם בערב פסח בחצות היום ואז אסור לאכול חמץ ולכך ציוה לעשות עוגות מצה עשירה וזה פרס פסח פלגא כי דרשינן בפסחים אך ביום הראשון חלק דהיינו רק פלגא אסור וזהו פרס הפסח פלגא אשר שייך לפסח ואסור באכילת חמץ

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וגו' במדרש חיתא בשם ר' מאיר דלחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה אמנם משמע שם במדרש דפת קיבר הביא כי ודאי לא יתכן לאכול בבר וחמאה בלי לחם וא"כ יש להבין במה יש היתר לענין טומאה בפת קיבר יותר מפת נקיה אמנם זה היה בערב פסח לאחר חצות אם כן גם מצה לא נתן להם רק מצה עשירה והנילוש במי פירות אינו נטמא רק סולת הוא מהחטין הנלתתין וא"כ הוכשר בלתיתה אבל הוא הביא קיבר פירוש מה שלא היה נלתת ולא הוכשר כלל לקבל טומאה רק נילוש בחלב ומי פירות ודכתיב ויקח חמאה וחלב היינו ללוש בו את הפת ואכלו אבל סולת שאמר לשרה לא הביא

והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו הא דהמלאך אצל מנוח אבי שמשון לא רצה לאכול כי מנוח היה קטן מן המלאך ומסרבין לקטן אבל אברהם היה גדול מהם ואין מסרבין לגדול וזהו והוא עומד עליהם שהיה חשוב מהם והם מקבלין שפע ממנו ולכך ויאכלו שאין מסרבין לגדול

ויאמרו אליו איה שרה אשתך נקוד על כל אותיות זולת למ"ד להורות שגם לשרה שאלו על אברהם רק לכך נקוד על אי"ו להורות כי אין כאן מקומו כי האיך שייך לשאלו עליו והוא מדבר עמם רק שייך לעיל בעוד שאל הבקר רץ אברהם אז שאלו לשרה איו אברהם ולכך נקוד כי אין כאן מקומו כדאמרינן במקום אחר שהוא נקוד להורות שאין כאן מקומו וכן כתוב בספר חן טוב

איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל הכונה בזה כי אז תיכף נשתנית שרה לנערותיה ולבריה אחרת עד שכבר פירסה נדה כהנ"ל וזה הכוונה אי"ה שרה אשתך שהיתה אשתך מקודם כי זאת אינה כי נשתנית בכל דבריה ממה שהיתה מקדם עד שאינה כלל שרה אשתך ולא תכירה עוד כי שנתה תארה והשיב אברהם הנה היא באוהל צנועה כלומר אין אנכי אוכל להבחין שלא הסתכלתי בה גם מקודם כאמרם אברהם אפי' בדידיה לא הסתכל כלל וזה מה שאמרו חז"ל צנועה היא גם כי אמרו חז"ל שאברהם היה טפל לשרה בנבואה והטעם י"ל שאמרו בגמר' דאמר דביתהו דמר עוקבא איהי בבית ומקרבא הנייתה לעניים משא"כ הוא לכך זכתה יותר ממנו וכן הדבר באברהם שזכו לנבואה מכח גמילות חסדים שעשו והיתה שרה גומל חסד ביותר ולכך טפל לה בנבואה וזהו אי"ה שרה אשתך הרצון בזה איה מקומה והשגחתה שהיא יותר עיקרי בנבואה ממך והשיב אברהם הנה היא באוהל ומקרבת הנייתה לעניים משא"כ אנכי שאינני תמיד בבית

והנה בן לשרה ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו נראה לפרש כי באמת לא יפה עשו המלאכים שתלו הבן בשרה כמ"ש המפרשים אך יש לשאול באמת למה עשו כן המלאכים ע"כ פירש לנו הכתוב והוא אחריו כי אברהם במדרגה שלאחריו משרה כהנ"ל שאברהם היה טפל לשרה בנבואה וא"כ חשבוהו למשפט ליתן לה הקדימה לפי סדר המעלות לבשר הבן היולד לה ולא לו וזהו והוא אחריו

ואברהם ושרה זקנים באים בימים הא דהוצרך לכתוב באים בימים נראה שבא להורות שלא היה זקנה שלהם לתשות כח כמו שאר זקנים רק באו בימים

ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן נראה דודאי לא היה הבשורה צחוק בעיני שרה אמנו מחמת חסרון אמונה רק שהיה קשה לה למה לה לזה הנס שתחזור לימי נערותיה ואברהם נשאר זקן ולא חזר לנערותו בממ"נ או יחזרו שניהם או יהיו שניהם זקנים מ"מ תלד עפ"י נס רק האמת הוא ששרה בא לה וסתה לברר שאינה מעוברת מאבימלך וזהו סימן שאשה מעוברת אין לה אורח נשים רק שרה חשבה כמאמר ה' מתחילה למועד הזה בשנה האחרת ואם כן אם יפסוק השנה שלימה א"א לומר בלא"ה מאבימלך נתעברה וא"כ מה צורך לזה הנס באופן זה דווקא אמנם באמת הולידה תיכף במועד שאחריה כמה שכתבו התוספות במסכת ראש השנה והוא שנה אחרת כי בניסן מתחיל שנה אחרת ואם כן הוא לטעות ח"ו דמאבימלך נתעברה שרה וזה שהשיב לה הקב"ה כעת חיה ולשרה בן ולא כמו שאתה חושב לשנה אחרת וא"כ הוצרך אתה להיות לך סדר נשים להוציא מלב החושדים והנה עוד היה טעם להשיב על טענות שרה דלמה לא חזר אברהם לנערותו כי כל מה שהקב"ה יכול להסתיר הנס לבל ירגישו דבנס הוא עושה וע"ז נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו ובאברהם נתפרסם שמו תיכף מקטנותו כי טען על כת הצבאה כמ"ש הרמב"ם במוכה נבוכים וא"כ אף שישתנה לבחור מ"מ ידעו כולם שהוא זקן רק שנעשה לו נס אבל בשרה מי יכירה ואם תחזור לימי נערותיה יחשבו ההמון כי היא עודנה רכה בשנים ומה שהיה לה מתחילה תואר זקנה היה מחמת חולשה וכדומה וכעת נתרפאה אבל הקרובות ידעו זאת והם יפרסמו עת לידתה וימי שנותיה ולכן הזקנים בהעתקתם התורה לתלמי המלך כתבו ותצחק שרה בקרוביה דייקא

למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני